מאור זוכר במעומעם את הרגעים שאחרי, כשהוא עוד שוכב על רצפת המרפאה. "בהתחלה לא הבנתי מה בדיוק קרה אבל הסבירו לי את הכל. מהר מאוד הגיעה ניידת טיפול נמרץ ופינתה אותי לבית חולים בעיר. באותו זמן הייתי צריך להיות בכלל בפגישה אחרת אבל הגעתי למרפאה כי ביקשו ממני להקדים. ועדיין, הסיכוי שאגיע למרפאה דווקא ברגע שזה קרה הוא אפסי עד לא קיים", הוא אומר. "זה אחד למיליון, אין דרך אחרת להסביר את זה. קיבלתי את החיים שלי בחזרה. בדיעבד, אם לא הייתי לוחצת עליו להגיע עד 12:30, זה היה יכול לקרות לו ברחוב או בכל מקום אחר והוא לא היה מקבל טיפול מציל חיים עם האמצעים שיש לנו במרפאה", משחזרת אדרי. "היה פה נס אמיתי".
חשוב לדעת שכשאדם מקבל דום לב, הוא בדרך כלל מאבד הכרה תוך מספר שניות ומתמוטט. אם לא ניתן טיפול בתוך 2-3 דקות מהאירוע, נגרם נזק משמעותי ולרוב בלתי הפיך. סיכויי ההישרדות לאדם שעבר דום לב כשהוא מחוץ לבית חולים או לא ליד מכשיר דיפיברילטור הם נמוכים מאוד, ההערכות מדברות על כ-10% בלבד. "אם אתם רואים אדם שלפתע צונח לרצפה ולא בהכרה, יש לפעול במהירות ולבדוק אם יש לו דופק ונשימה", מסבירה אלבוים. "אם לא, דבר ראשון קראו לעזרה והזמינו ניידת טיפול נמרץ. מיד אחרי התחילו בעיסוי מתמשך של הלב וחפשו היכן נמצא הדיפיברילטור הקרוב. זמן הוא המשאב החשוב ביותר במקרים מהסוג הזה, וככל שתפעלו מהר יותר - כך תסייעו להציל חיים".
השבוע, מספר ימים לפני חג הפסח, הגיע מאור למרפאה על מנת להודות לצוות על הטיפול המסור שהציל את חייו. "זו הייתה פגישה מרגשת מאוד", מספרת אדרי. "הוא סיפר לנו שעבר השתלת קוצב לב ושהרופאים בבית החולים אמרו לו שבזכות הטיפול המהיר שקיבל - לא נגרמה לו פגיעה כלל. מה הסיכויים? בעצם אם כל זה היה קורה 50 מטר מחוץ למרפאה - הוא לא היה חי", היא אומרת ברעד. "כולנו בכינו והבנו איזה מזל היה פה. במרפאות שלנו לא נתקלים ברגעים של חיים ומוות בדרך כלל, וכאן הייתה לנו הזכות להציל חיים".
התרעות פיקוד העורף