ה-11.9: מעל ל-1,500 אנשים נרצחו היום לפני 22 שנה, לאחר ששני מטוסים שנחטפו ע"י מחבלי ארגון הטרור אל-קאעדה נכנסו במגדלי התאומים במרכז ניו יורק והובילו לקריסתם, בפיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה. האסון הכבד הוביל לבסוף לפלישה האמריקאית לאפגניסטן, ונראה ששינה וטלטל את העולם לנצח.
לקראת יום השנה לאסון: זוהו קורבנות חדשים ממגדלי התאומים
אחרי 20 שנה: אחרוני הכוחות האמריקאים עזבו את אפגניסטן
בשיחה עם "מעריב", יהודה לנקרי, מי שכיהן אז כשגריר ישראל באו"ם, סיפר על התחושות הקשות וההלם שפקד את האמריקאים. "ביום עצמו הייתי במונטריאול. קיימתי הרצאה, ושם קיבלתי את הידיעה והתמונות המחרידות. בשל ניתוקי הקשר שקיימו האמריקאים לאחר האירוע הנורא, חזרתי לארצות הברית רק מספר ימים לאחר מכן", הוא מציין.
על התחושות הקשות באותם הימים, סיפר: "ההרגשה הראשונה שחשתי כשחזרתי לארה"ב הייתה של הלם ותדהמה גדולה. הייתה השתאות עצומה מצד האמריקאים מיכולת הביצוע של הטרוריסטים, זאת לצד מחדל האבטחה העצום שאירע אז.
מספר ימים לאחר מכן, התקיים כנס חירום באו"ם, והעצרת הראשית התכנסה. היה גינוי נרחב של המעשה הברברי, כמובן גם מצידי. הבחנתי במבוכה הקשה שאחזה בחלק מהשגרירים הערבים. במהלך הדיון בעצרת הכללית, ניגש אליי שגריר מצרים דאז, ודיבר על שיתופי פעולה עתידיים.
העיר הייתה אפופה עשן ואבק מהפיגוע הנורא. זכורה לי ההתבטאות של מי שהיה אז מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, שאמר - 'נפתחו שערי הגיהנום בראשית ה-1,000'".
הלקחים שנלמדו
לנקרי שיתף בסיפור יוצא דופן, שממחיש את רמת הבהלה שאחזה באמריקאים לאחר האסון, כמו גם את אופן הפקת הלקחים שביצעו בנוגע לאופן הבידוק הביטחוני: "כל מה שקשור לדפוסי האבטחה בשדות התעופה, השתנה לחלוטין מאז. זמן לא רב לאחר הפיגוע, פנקס אלון, שכיהן אז כקונסול הכללי, ליווה את אהוד ברק בדרך חזרה לישראל מארה"ב, תוך שהוא מלווה באנשי FBI. למרות זאת, כחלק מהביקורת הקפדנית בשדה התעופה האמריקאי, דרשו מברק לחלוץ את נעליו".
הוא הדגיש כי "כל תפיסת העולם הביטחונית שלהם השתנתה לחלוטין לאחר האסון. האירוע הזה הכניס את ארצות הברית למשבר עמוק, שלקח לה זמן רב להתאושש ממנו".
הפיגוע השפיע על ההתנהלות של ארה"ב מול ישראל, שבאותו הזמן הייתה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה?
"ארצות הברית תמיד פרסה את המטרייה מעל ישראל באו"ם, מול החלטות רבות נגדה. אסון התאומים חידד את ההבנה האמריקאית כי ישראל נמצאת תחת התקפה טרוריסטית. האמריקאים הם מקור ההגנה המרכזי על ישראל, שליחיו של אלוהים".
בטווח הרחוק, כיצד השפיע האסון על מדיניות החוץ האמריקאית?
"בטווח הארוך, אסון התאומים חידד את החשדנות של ארצות הברית כלפי העולם. הדבר התבטא בין היתר במתקפה באפגניסטן וביצירת הקואליציה של האמריקאים עם מדינות אחרות.
כמו כן, נעשה גם חידוד בקרב האמריקאים בנוגע לאויבים פוטנציאליים שיכולים לאיים עליהם בטווח הרחוק, ולא רק המיידי. כאלה שיכולים להיווצר עם הזמן".
כדוגמא לכך, הזכיר לנקרי את סין: "סין מסומנת עד היום ע"י ארצות הברית לא רק כאויב כלכלי, אלא גם כאויב ביטחוני". כמו כן, הוא הביא כדוגמא את "ההתנהלות מול רוסיה וולדימיר פוטין לאורך השנים והקשרים המורכבים בין שתי המדינות".
אתה מרוצה ממדיניות החוץ שמנהל כיום הנשיא ביידן?
"הנשיא ביידן מייחס חשיבות רבה לקיום מדיניות החוץ מול מדינות אחרות. שר החוץ שלו בלינקן מקיים נסיעות רבות לשם כך, נפגש עם מנהיגים רבים ומייצר קשרים. אנחנו רואים בימים אלו את המאמצים שהם משקיעים בקידום הסכם בין ישראל לסעודיה.
ידה של ארצות הברית בכל - מפקח שיודע איפה האינטרסים שלו ואיך להגן עליהם. מפקח שמחזיק בסניפים רבים בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי".
על הפלישה האמריקאית לאפגניסטן: "לאחר הפיגוע הנורא, ארצות הברית הייתה חייבת לבצע תגובה של ממש. אז אפגניסטן הייתה מטרה בגלל שבן לאדן היה שם, ולכן המהלך כמהלך היה מוצדק. זה ארך יותר מידי זמן, והוביל ליותר מידי קורבנות".
לפני כשנתיים, בעת שארצות הברית פינתה את כוחותיה האחרונים מהמדינה, נשמעו ביקורות רבות על האופן שבו הפינוי בוצע. תמונות האנשים הרבים על המטוסים האמריקאים תוך כדי שהם ממריאים משדה התעופה המקומי, יחד עם הנשק האמריקאי הרב שנשאר בשטח המדינה ועבר לידי הטליבאן, רק הגבירו אותן אף יותר.
עם זאת, לנקרי טוען כי לבסוף, מבצעים מסוג זה אינם יכולים להיות מושלמים בכל ההיבטים: "מבצע צבאי זה תמיד דבר לא 'אידיאלי'. התנסינו בכך במהלך היציאה מלבנון.
ההחלטה עצמה לפלוש לאפגניסטן הייתה נכונה והכרחית, אך הביצוע היה לקוי. הדבר הזה נגרר יותר מידי זמן, וגם בנות הברית של ארצות הברית נאלצו לשלם עקב כך את המחיר".