לנמזי מוואפי בן ה-23 יש עבודה אחת - למצוא מים למשפחתו. עשרות מבני משפחתו המורחבת שוהים יחדיו בדירת שני חדרי שינה ברפיח שבדרום עזה כאשר המבוגרת ביותר היא סבתו בת ה-68 והצעיר הוא בן דודו בן החצי שנה.
היום השלישי להפסקת האש: אלו הישראלים שישוחררו היום משבי חמאס
בעקבות החששות: כך מוודאים שחמאס לא יתחזק במהלך ההפוגה בלחימה
כדי לשמור אותם בחיים, מוואפי מספר שהוא מתעורר ב-04:00 לפנות בוקר, ומבלה שעות בהמתנה למים בתחנת דלק עמוסה. לפעמים, הוא צריך להילחם כדי לשמור על מקומו בתור ולפעמים לא נשאר כלום כשמגיע תורו.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כשמשחק לו המזל, הוא דוחף את העגלה הכבדה שלו הביתה דרך החול וכל בן משפחה מקבל כוס מים אחת ביום.
לא נותר כמעט גז או דלק בעזה, לפי סוכנויות האו"ם הפועלות שם, כך שחלק מהאנשים בונים תנורי חימר או מתכת מאולתרים לבישול. גם עצי הסקה והפחם אזלו במידה רבה, ולכן משפחות שורפות דלתות, תריסים, מסגרות חלונות, קרטון ועשבים. חלקם פשוט לא מבשלים ואוכלים בצל חי וחצילים.
"חזרנו לתקופת האבן," אומר מוואפי.
הימים מתחילים הרבה לפני עלות השחר. המשימות נראות פשוטות: להביא מים, לאפות לחם, לקנות חיתולים, להישאר בחיים. אבל אנשים לא תמיד מצליחים.
מים מינרליים שהוכנסו לשטח בשיירות סיוע הספיקו רק ל-4% מהאוכלוסייה, לפי תוכנית המזון העולמית של האו"ם. חלק מהמים המותפלים עדיין מופצים בדרום, אך בצפון לא נותרו מקורות מים ראויים לשתייה. אנשים שאינם יכולים להגיע למים המותפלים מסתמכים על מים מליחים מבארות, שלדברי האו"ם אינם בטוחים לשתייה.
גם הקמח הולך ואוזל ורוב טחנות החיטה הופצצו, לפי האו"ם. סוכנויות הומניטריות הצליחו לספק לחם, שימורים של טונה וחטיפי תמרים לכרבע מהאוכלוסייה מאז ה-7 באוקטובר, אך ההפצה נפגעת בגלל הלחימה והמצור, על פי תוכנית המזון העולמית. חלק מהחקלאים שוחטים את בעלי החיים שלהם, ומחליפים את פרנסתם העתידית.
תוכנית המזון העולמית הזהירה כי רק 10% מהמזון שהרצועה זקוקה לו נכנסו לשטח מאז תחילת המלחמה, ויצרו "פער מזון עצום ורעב נרחב".
"קמח חיטה, מוצרי חלב, ביצים ומים מינרלים נעלמו לחלוטין", אמרה החודש עלייה זכי, דוברת תוכנית המזון העולמית.
הקריסה של מערכת הביוב ועקירתם של כ-1.7 מיליון עזתים, שעברו לחיות במחנות והצטופפו בבתי קרובי משפחה, הביאו גם למשבר היגיינה ומחלות שארגון הבריאות העולמי מזהיר שעלולות להחמיר הרבה יותר.
שלשולים, גרדת וכינים פוקדים את האוכלוסייה, ופוגעים בעיקר בילדים צעירים. החנויות ריקות. הבנקים סגורים. אין חשמל.
מוואפי אמר שהוא סיים את לימודיו בקולג' כשבידיו תואר בהנדסת מחשבים כחודש לפני המלחמה. הוא חלם על חיים בקנדה כצלם וידאו ורק התחיל להתעסק ביצירת תוכן. המדיה החברתית שלו לפני ה-7 באוקטובר מציגה בחור צעיר עם חיוך זוהר בסיום לימודיו, מוקף בחברים ובמשפחה.
הפוסטים שלו היו אופטימיים, מלאים בציטוטים מהקוראן והצהרות על חיים חיוביים, אהבה, חברות ותקווה. עכשיו כולם עוסקים בהישרדות.
"האסטרטגיה שלנו כרגע היא איך לשרוד לתקופה הארוכה ביותר שאפשר", אמר. "אם לפני כן היו לי שאיפות ותקוות לעתיד טוב ולהגשים את החלומות שהיו לי בילדותי, עכשיו השאיפה הכי גדולה שלי היא להיות מסוגל לאכול, לשתות מים ולישון".
"עוד לפני ה-7 באוקטובר, 70 אחוז מהאנשים בעזה הסתמכו על סיוע הומניטרי מסוג זה או אחר", אמרה דוברת תוכנית המזון העולמית. "לרצועה היו שיעורי העוני והאבטלה הגבוהים בעולם".
לפי האו"ם, הרוב המכריע של החנויות סגורות או ריקות, ואנשים קונים ומוכרים בעיקר סחורות באופן לא פורמלי. רוב הבנקים סגורים, המעטים שיש להם כספים לא יכולים להשיג אותם. גם אם הם היו יכולים, אין הרבה מה לקנות.
משבר ההיגיינה גדל
בחודש מאי האחרון לוג'ין אל-בורנו בת ה-35, בעלה וארבעת ילדיהם, הקטן בן שנה וחצי והגדול בן 14, נמלטו מסודן לעזה. הם ידעו שהחזרה למולדתם תהיה קשה לאחר 13 שנים של שגשוג ויציבות יחסית בסודן. הם התיישבו בדירה בשכונה היוקרתית רימאל שבצפון.
שעות לאחר מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר צה"ל הורה למשפחה לפנות את הבניין אותו עמד לתקוף. הם נמלטו לעיר חאן יונס שבדרום המדינה והתגורו עם המשפחה המורחבת בדירה קטנה שעדיין הייתה בבנייה.
אל-בורנו מספרת כי היא מבקרת בחנות הסמוכה מדי יום. "אני הולכת לחפש אוכל לילדים שלי ברגל, ולא מוצאת כלום", אמרה. "אני בוכה כל הדרך חזרה הביתה". עם זאת היא מספרת כי היא הצליחה להשיג שמיכות וחיתולים.
איה איברהים בת ה-43 שוהה עם ילדיה בבית ספר המנוהל על ידי האו"ם במחנה נוסייראת במרכז עזה.
"השירותים כאן גרועים מאוד. כולם חסומים כי אין לנו מים בכלל", אמרה. הגברים והנערים, כולל שני בניה המתבגרים, ישנים ליד השירותים, הנשים ישנות בקומה למעלה.
"הריח הורג אותנו," אמרה והוסיפה שהאו"ם חילק חבילה אחת של תחבושות היגייניות עבור 30 הנשים שחולקות איתה את הקומה.
אמל, אישה אחרת שחוסה שם, סיפרה שהיא כה נואשת בגלל המחסור בתחבושות היגייניות, עד שהיא התחילה לקחת גלולות למניעת הריון כדי להפסיק את המחזור החודשי שלה לגמרי.
התמונה הראשית והסרטון בכתבה פורסמו לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]