היום (שבת) מצוין יום השואה הבינלאומי, המעלה בימים מורכבים אלה, תחושות קשות במיוחד. השנה, יותר מתמיד, נשמעים בעולם קולות רבים של שנאה, אפליה וחוסר סובלנות ואנו עדים לעלייה באנטישמיות במדינות שונות ברחבי העולם, הבאה לידי ביטוי בדרכים ובצורות שונות. בעקבות המלחמה ואירועי האנטישמיות המתחוללים, חשים צעירים יהודים רבים הזדהות גדולה יותר עם יהדותם ועם ישראל והחליטו להגיע לארץ בתקופה זו, לסיורים של תגלית ולהתנדבות במסגרת הארגון.
נתניהו: "הטענה לרצח עם - מקוממת", בן גביר: "האג שמאג"
אלכסנדר בריזר, בן 28 מניו יורק, ארה"ב, מסביר מדוע הגיע דווקא עכשיו: "ישראל תמיד הייתה חלק מרכזי בזהות שלי, יחד עם היהדות שלי. לאחר שראיתי את התמונות המחרידות וכותרות החדשות קורעות הלב מהפיגועים ב-7 באוקטובר, הרגשתי חסר אונים ומחויב לעזור, ותגלית נתנה לי את ההזדמנות להתנדב בישראל. בבית, בניו יורק, חוויתי אנטישמיות יותר מאי פעם. לראות כרזות נקרעות, דגלי ישראל מחוללים ויהודים כמטרות לפגיעה – זו תזכורת נוספת למה מדינת ישראל צריכה להתקיים, בעיקר ביום כזה".
סופיה גילפויל, בת 21 מלונדון, אנגליה, תיארה את המציאות הקשה בביתה: "האנטישמיות בבית מעולם לא הייתה נפוצה יותר – אני רואה כל הזמן כרזות נקרעות, ומקבלת הערות אנטישמיות ואמירות שישראל לא צריכה להתקיים. המראות היומיומיים האלה במקום שאני קוראת לו בית גורמים לפחד, כעס וחרדה. כעת, יותר מתמיד, עלינו לחנך אחרים לחשיבותה של מדינת ישראל, וללמד על הגיוון, הטיפול והקהילה שיש בקהילה היהודית והישראלית. הגעתי להתנדב בישראל עם תגלית כי אני מרגישה תחושת חובה ואחריות להיות כאן ולעזור לעם שלי".
ג'ורדין טילצ'ן, בת 30 מניו יורק, ארה"ב, עוסקת בהסברה ישראלית מאז שביקרה בישראל במסגרת תגלית בשנת 2017: "האנטישמיות בארה"ב מרימה את ראשה המכוער ומתרחבת בהיקפיה בחמש השנים האחרונות, אך מאז ה-7 באוקטובר היא גדלה בקצב חסר תקדים. אנשים שאינם קשורים לסכסוך דוגלים בה ומצדיקים את החמאס, צעירים מסגלים לעצמם תחושת שייכות במאבק למען פלסטין. דווקא היום, כאשר מציינים את יום השואה הבינלאומי, העולם צריך להבין שאנטישמיות היא לא 'אופנתית' אלא מחלה שצריך להיאבק בה".
מירנדה סנדרס, בת 35 מקליפורניה, ארה"ב, בוגרת פרויקט תגלית, מסכמת את הגעתה לישראל ואת תחושת השייכות שלה: "אני מרגישה כל כך טוב להיות סוף סוף במקום שבו אני מרגישה בטוחה מספיק כדי להרגיש את הצער והעצב שאני מחזיקה בפנים באופן לא מודע מאז 7 באוקטובר. עד עכשיו לא הבנתי שאני לא מרגישה בטוחה לחוש את הרגשות האלה במלואם. גדלתי ולמדתי ושמעתי על הזוועות שיהודים סבלו במשך השנים אבל לא הבנתי את ממדי השנאה עד שחוויתי אותם בעצמי. בעקבות האיומים שאנו חווים כעת, אני מרגישה יותר מתמיד שעלינו להתכנס יחד ולדאוג זה לזו".