מנהיג האופוזיציה הרוסית, אלכסיי נבלני, שהקים את הארגון בשם "הקרן למאבק בשחיתות", וחלם להקים ברוסיה משטר פוליטי נקי מהתנהלות לא ישרה ועבריינית של בעלי שררה, מת בכלא בנסיבות לא ברורות. האיש, בן 47, פרסם סרטונים בערוץ היוטיוב שלו בהם הוא ביקר את מפלגת השלטון ואת פוטין עצמו, כשהוא כינה אותם "מפלגת העבריינים והגנבים". ממשלת רוסיה הודיעה כי "נסיבות האירוע נחקרות"; והבכירים במדינה, בגסות רוח, התואמת את ההתנהלות של רוסיה בשנים האחרונות, הודיעו כי זהו המעשה של המערב שחיסל את נבלני על מנת להוציא אנשים החוצה ולפגוע בלגיטימיות של פוטין ערב הבחירות לנשיאות.
בארה"ב חשפו: נבלני התכתב עם אסיר ציון נתן שרנסקי במהלך שהותו בכלא
לאחר שאנשי מדע החברה דנו במשמעויות הפוליטיות והחברתיות של המוות של אלכסיי נבלני, ולאחר שעיתונאים והבלוגרים הציעו לחשוב על אין-סוף תרחישים שקדמו למותו של האופוזיציונר, הגיעה תורם של המשוררים. דמיטרי ביקוב, המשורר והסופר הרוסי ממוצא יהודי, הציע להשוות את נבלני לדמות המיתולוגית בשם "הטריקסטר". לפי רות נצר, הטריקסטר הוא "דמות מיתולוגית שמגלמת ארכיטיפ חשוב שהתרבות מנסה בדרכיה השונות למצוא לו את מקומו הנכון". "הטריקסטר" מופיע ברוב תרבויות המערב. ניתן למצוא אותו בחלום ליל הקיץ של שייקספיר, בתעלולי סקאפן של מולייר, ובתום סוייר של מארק טווין. ניתן לזהות את "הטריקסטר" ברוב תרבויות המערב. ניתן למצוא אותו אצל שייקספיר בחלום ליל קיץ, אצל מולייר בתעלולי סקאפן, ואצל מארק טווין בתום סוייר.
"הטריקסטר", בשונה מליצן, הוא הגיבור הקומי והדרמטי יחדיו, אשר גורם לנו לצחוק איתו ולא עליו. בנאומיו בבתי המשפט הרבים אלכסיי נבלני סיפר בדיחות על השופטים הקנויים, על שיטת הממשל הרקובה, ועל המערכת מושחתת מיסודה. בוידאו האחרון שצולם בשבוע שעבר בכלא במושבת העונשין הידועה לשמצה "זאב הקוטב" הוא נראה מחייך, והוא חד-משמעית לא נראה כאיש שעומד למות בעוד מספר ימים. יש לחדד שנבלני הוא לא איש במה לשעבר, כמו נשיא אוקראינה זלנסקי, והוא לא בדרן, בבחינת הז'אנר שבו הוא הופיע, אלא בלוגר אופוזיציוני חריף שסיפר אנקדוטות שתפקידן היה לא בהכרח להצחיק אלה לערער את הסדר החברתי. זה בדיוק מה שעושה "הטריקסטר". המונח “הטריקסטר” נטבע על ידי האנתרופולוג פול ראדין (Paul Radin) שהקצה את התפקיד הזה בתוך המבנה החברתי: לערער על הסדר הקיים. נבלני, כמו “הטריקסטר” לעג לפוטין והאחרון דאג לייצור לו תנאים כל כך בלתי נסבלים עד שהוא מת בין כותלי הכלא.
קרל יונג, תלמידו של פרויד, הקדיש המון חשיבה לדמותו של “הטריקסטר” והוא ראה בו ארכיטיפ שלם ונפרד, אחד מארבעת הארכיטיפים המרכזיים של הנפש. נבלני, כמו "הטריקסטר" הוא דמות יוצאת דופן של מחולל שינויים: הוא הצליח לגרום להמוני צעירים וצעירות ברחבי רוסיה להתנתק מהמסך ולצאת החוצה על מנת למחות נגד השרירותיות של המשטר. הממשלה ברוסיה רואה בצעירים איום או פתח לצרות. ברוח של הדיקטטורות הפשיסטיות של המאה ה-20, המשטר ברוסיה מבקש מהגברים הצעירים למות בקרב באוקראינה, ומהנשים הרוסיות ללדת עוד בנים ולטפח אותם כבשר תותחים לקרב הבא. הדיקטטור חייב תמיד להראות ניצחונות! נבלני מצידו, טען שהמוות של בניה של רוסיה הוא לא לטובת המולדת הדמיונית אלא לטובת הפקידים והאוליגרכים אשר השתלטו על המדינה, השקיעו את הונם במערב, אותו הם אמורים לשנוא. נבלני טען שרוסיה מנוהלות בהזנחה, ברשלנות, בשחיתות, ובקיפוח. המשטר בהתאם, ראה בו תחבולן ותעלולן שמגייס כסף מהמערב ומשקיע אותו בפיצול העם. נבלני, כמו "הטריקסטר" פעל למען החברה שברובה נשארה אדישה. מבקרי החברה הרוסית על אדישותה טענו פה אחת שלא מגיע להם פוליטיקאי כמו נבלני מכיוון שהוא שייך לעידן המודרני בשעה שרוב החברה הרוסית נמצאת עדיין במסורת.
רות נצר מתארת את התנהגותו של "הטריקסטר" בתור אחת שבה באים לידי ביטוי בוטה "תכונות הלא-מודע הצליות שהחברה אוסרת בדרך כלל: מיניות, תוקפנות, ניבול פה. נבלני לגמרי נמצא שם. כאשר אנשיו של פוטין באו להרעיל את אלכסיי בשנת 2021, הם מרחו את הרעל בשם נוביצ'וק בתחתוניו. מאז תחתוניו של נבלני הפכו להיות הסמל של האופוזיציה הרוסית כשהאווירה הכללית של הדיון האינסופי בתחתוניו הייתה אירוטית. הטריקסטר-נבלני העביר את השיח האירוטי לדיון הפוליטי ועשה לו אסתטיזציה. ברוסיה, ניבול פה זוהי לא תופעה נדירה, ואילו נבלני הביא את הארוטיקה לפוליטיקה מבלי לדרדר את הדיון לשיחה גסת רוח. נבלני קבע כללי אסתטיקה חדשים לפיהם אין כל רע לדבר בפומבי על תחתונים שלו. ניתוח פסיכולוגי פשטני של אישיותו יראה יראה בכך מסר שאלכסיי ניסה להעביר לפוטין, כשהאחרון נראה לידו כייצור א-מיני. מצד אחד נבלני הוא אדם נורמטיבי ואיש משפחה אך מהצד השני הוא גיבור-על שעוזב את משפחתו וחוזר לרוסיה מגרמניה כשהוא יודע שהמשטר עומד לסגור עמו חשבונות. והשאר - היסטוריה!
ד"ר יבגני קלאובר, מבית הספר לממשל ומדעי מדינה באוניברסיטת תל-אביב, הינו מומחה בכיר למזרח אירופה.