על רקע המחאות האלימות נגד ישראל באוניברסיטת קולומביה ובקמפוסים נוספים בארצות הברית, דביר האריס, סטודנט ישראלי באוניברסיטת MIT, פרסם היום (שבת) שרשור ברשת X (טוויטר) בו שיתף על המצב שם והתחושות שלו כישראלי.

מנהיג הפרו-פלסטינים בקולומביה אמר "לציונים אין זכות לחיות" והושעה

"הרבה זמן לא עידכנתי פה על הנעשה ב-MIT, ואני רואה שעכשיו יש טרנד של טוויטים מהשטח באוניברסיטאות אמריקאיות על כמה המצב בעצם סבבה, אז תרשו לי לשתף אתכם בתור מחרחר בכיר על הנעשה אצלנו והמסקנות שלי בנושא. נתחיל מהמאקרו: אני לא נכנס לוויכוח של האם מה שאנחנו רואים בקמפוס זה אנטישמיות או "רק" אנטי-ציונות "לגיטימית ושקטה" (זה לגמרי אנטישמיות, אבל נניח לשנייה שזה לא). יש כאן שנאה כלפי ישראל וישראלים ברמות שבחיים לא ראיתי", כתב האריס.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

"האדמינסטרציה מוכנה בכיף, אבל בכיף, לזרוק את הישראלים מתחת לגלגלים בתמורה לשקט תעשייתי. זה לא דביר מנחש מה לדעתו קורה, זה דביר שנפגש עם האדמינסטרציה הכי בכירה ומנהל משא ומתן מול הנשיאה על אכיפת חוקים ומניעת כניעה ללחצי החרמות אומר. אנחנו מפסידים. זה מבאס להגיד, אבל עוד יותר מבאס לחיות בסרט שזה משהו זמני שיעבור עוד רגע. הצד השני התלבש על הטרנד הנוכחי של אולימפיאדת מסכנות בצורה סופר חכמה. אנחנו מפסידים משאלי סטודנטים בקרב האנדרגראדס וגראדס בפערים של עשרות אחוזים", הוסיף.

"סטודנטים לוחצים - בהצלחה(!) - חברי סגל כדי שימנעו משיתופי פעולה עם ישראלים, וימנעו מחידוש גראנטים עם ישראל. במקום שהאדמינסטרציה תגיד שהחרמה של ישראל היא אמנם לגיטימית אך לא מתיישרת בקנה אחד עם הערכים של המוסד - הם שותקים כמו דגים. היהודים האמריקאיים הציוניים אמנם בעדנו על הנייר, אבל מאוד מאוד קשה לגרום להם אשכרה לפעול למען המטרה. שנים של אינדוקטרינציה חברתית למה מצופה מיהודי טוב איינו לגמרי את הרצון שלהם להפשיל שרוולים. הם קרועים בין התפיסה העצמית שלהם כליברליים לבין הנטישה שלהם ע"י השמאל הפוליטי", המשיך האריס.

"לאן הולכים מכאן? אני לא מתכנן להישאר פה יותר מדי זמן כדי לגלות. גם ישראלים גדולים וטובים ומוצלחים ממני, כולל חברי סגל מאוד בכירים, מנסים למצוא סולמות כדי לחתוך מפה. אנחנו נאלצים להתמודד עם החרא הזה פחות או יותר לבד במקום לעשות מדע, ו-וואלה זה מתסכל. מאוד. כשהאדמינסטרציה לא מוכנה לגנות התבטאויות שהוגדרו אנטישמיות שחור על גבי לבן גם ע"י הקונגרס האמריקאי - גם אם זה לגיטימי לפי התיקון הראשון לחוקה - אנחנו מבינים שאפילו נורמטיבית יש כאן כניעה ללחצים פנימיים וחיצוניים. יותר מזה. גם חוקים שקיימים - לא נאכפים. איך אפשר לקיים חברה מתפקדת, כל חברה, אם אין רצון לשמור על אי-חציית קווים אדומים? מה מפרי חוקים לומדים מזה שלא רוצים להעניש אותם על עבירות שהם עושים? הזיות. התפזרתי קצת עם הנקודה שרציתי להעביר אז אחזור ואסיים בזה: גם אם אתם מוכנים לקנות את הטיעון של כל מי שאומר לכם שהכל סבבה והמחאה לגיטימית ואין שום אלימות כלפי יהודים, תבינו שלכל הפחות עבור הישראלים בקמפוסים, אנחנו במקרה הטוב ב-1934 ולא ב-1939", סיים האריס את דבריו.