"איראן סובלת משורה של בעיות כלכליות, שהייתי אומר חלק מבעיות מבניות קשות, בעיה נוספת היא שחיתות בקנה מידה אדיר, השחיתות היא כל כך עמוקה ובתוך הממסד עצמו, כך שכדי להילחם בשחיתות, צריך להילחם באנשים שמהווים את הממסד השולט באיראן וזה בלתי אפשרי ולזה צריך להוסיף סנקציות. התוצאה היא שהכלכלה האיראנית מקרטעת, למרות שפוטנציאלית היא יכולה להיות מוצלחת", אמר.
ומה עם המחאות?
"מסתבר שלאנשים יש כושר סבל כנראה מדהים", הסביר על המצב החברתי במדינה. "הבעיה הגדולה היא שמה שמחזיק את המשטר זה כנראה צירוף של כמה נסיבות - פחד. זה משטר שיש לו מערכות דיכוי מאוד יעילות שהוא מפעיל אותן כשהוא יודע ורוצה בצורה ברוטלית. למשל כשראינו את ההפגנות שהיו, מעבר לזה שהם הרגו אנשים, הם הפעילו צלפים שבכוונה כיוונו לעיניים של בחורות או לחזה שלהן, כלומר או לעוור אותן או להשחית אותן. זה מפחיד ובצדק. עונשים מאוד כבדים".
"הם מאוד יעילים גם בניתוק רשת האינטרנט. כשקורות מהומות באזור מסוים הם מנתקים את האינטרנט וככה הם מבודדים את האנשים. בעיה אחרת זה שהרבה איראנים ראו מה שקורה בעולם הערבי ואמרו 'מי צריך את הכאוס הזה? מי צריך את מה שקרה בסוריה, לבנון, עיראק, תימן ולוב?' בעיה אחרת זה ש'נפיל את המשטר, אולי נקבל משהו יותר גרוע. הפלנו את השאה, קיבלנו משהו יותר גרוע. איזה ביטחון יש לנו שנפיל את המשטר הזה ולא נקבל דיקטטורה צבאית של משמרות המהפכה?'".
הוא המשיך והסביר כי כרגע "אין הנהגה חלופית, והאופוזיציה מחוץ לאיראן די אימפוטנטית ורבה בינה לבין עצמה וגם אין לה תמיכה מי יודע מה. דבר נוסף שיש באיראן, מיעוט של 20 עד 30 אחוז מהאוכלוסייה שהוא נאמן לשלטון, הוא נהנה מהשלטון והוא נחוש להילחם למען השלטון, כולל אם צריך להרוג".