המפגינים הרבים שגדשו את הרחובות האשימו את מקרון בפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה, תוך שהם מהדהדים את הרטוריקה הלוחמנית של מלנשון. בכיכר הבסטיליה בפריז, מוקד למהפכות בהיסטוריה הצרפתית, מפגינים נשאו שלטים עליהם נכתב ״לאן נעלמה ההצבעה שלי״, ״הבחירות נגנבו״ ו״מקרון משתלט על השלטון בכוח״. קריאות כמו ״מקרון הסתלק״ ו״מקרון התפטר״ הדהדו ברחובות.
בעוד ברנייה ערך את ביקורו הרשמי הראשון כראש ממשלה בבית החולים נקר בפריז, מתנגדיו טענו כי המהומות ברחובות מעצבות את גורל ממשלתו עוד בטרם הוקמה. ברנייה, העמל על הרכבת הקבינט, הביע נחישות להקשיב לחששות הציבור, בדגש על מצב השירותים הציבוריים בצרפת.
חרף ניסיונו העשיר של ברנייה, המשתרע על פני חמישה עשורים בזירה הפוליטית, מינויו אינו מבטיח פתרון קסם למשבר המתהווה בצרפת. האתגר העצום הניצב בפניו הוא להרכיב ממשלה המסוגלת לתמרן בפרלמנט מפוצל, המאופיין בקיטוב קיצוני בין שמאל רדיקלי, ימין קיצוני וגוש המרכז המתפורר של מקרון.
שתי בעיות מרכזיות ניצבות בפני ברנייה: התנגדות השמאל והצורך הדחוף לסדר את הכספים הציבוריים של צרפת. הגירעון בתקציב הממשלה עלול להגיע ל-5.6% מהתמ"ג השנה, הרבה מעל לתחזית המקורית של 5.1% ורחוק מהגבול האירופי של 3%. ברונו לה מר, שר האוצר היוצא, טוען כי יש למצוא חיסכון נוסף של 16 מיליארד אירו רק השנה.
ברנייה יצטרך להפגין עמידות וגמישות רבה כדי להרכיב ״ממשלה רחבה״ כפי שדרש מקרון. לבצע את קיצוצי התקציב הנדרשים, לפייס את השמאל, להשקיט את הימין הקיצוני, להרגיע את הרחוב ולעמוד איתן מול נטייתו הבלתי נשלטת של מקרון להתערב בכל קבלת החלטות. ברנייה שרד את משא ומתן הברקזיט והוא יזדקק לאותה נחישות וזריזות כדי לצלוח את החודשים הקרובים בתוך מערכת פוליטית האוכלת את יושביה.