1

בנאום טלוויזיוני ישיר מהפנטגון, התגאה השבוע ברק אובמה בהישגיה של ארה"ב במלחמתה בדאעש. כשהוא מוקף בשר ההגנה שלו ובקצינים בכירים, התפאר אובמה כי וושינגטון ובנות בריתה בקואליציה מכות בארגון "המדינה האסלאמית" מכות קשות מתמיד, וכי הארגון איבד כבר 40% מהשטח שהוא חולש עליו בסוריה ובעיראק. לפי אובמה, מאז הקיץ האחרון לא זכו אנשי דאעש בשום הישג בשדה הקרב.

הנשיא נקב בשמותיהם של חמישה בכירים מדאעש שחוסלו בתקיפות מהאוויר בחצי השנה האחרונה, והצהיר כי במוקדם או במאוחר גם גורלם של המנהיגים שעודם בחיים יהיה דומה. "אנשי דאעש מחופרים באדמה באזורים עירוניים ומסתתרים מאחורי אזרחים, כשהם משתמשים בנשים, גברים וילדים חסרי ישע כמגן אנושי", אמר הנשיא, "בשל כך עלינו להיות חכמים ולהכות בהם בדיוק נקודתי". 
 

עם זאת, הוא הדגיש, "השותפים שלנו על הקרקע משרשים את דאעש עיר אחר עיר, שכונה אחר שכונה, גוש (בניינים) אחר גוש". הוא התכוון בעיקר לכוחות הכורדים בעיראק ובסוריה, למיליציה היזידית בעיראק, לצבא עיראק הממשיך בהכנות לתקיפת העיר מוסול (אך מתקשה לכבוש מחדש את העיר רמדי), ואולי רמז גם למיליציות שיעיות פרו־איראניות הנלחמות על אדמת עיראק.
 

אובמה הגזים בהישגי הקואליציה. נאומו כוון לדעת הקהל בארה"ב לקראת הכניסה לשנת הבחירות ועל רקע הביקורת הנוקבת והמתגברת על מדיניותו ועל נחישותו - ליתר דיוק רפיסותו - במלחמה בטרור. ברקע דבריו הייתה התקפת הטרור בשיטת "עשה זאת בעצמך" בהשראת דאעש של הזוג מסן ברנרדינו בקליפורניה, שטבחו ב־14 מעמיתיהם לעבודה.
 

אובמה נשא את הדברים גם כדי לשוב ולומר כי לא ישלח כוחות יבשה למלחמה בעיראק ובסוריה, אם כי יתגבר את הכוחות המיוחדים הפועלים בחשאי בשתי המדינות. גם רוסיה מסרבת להקיז את דמם של חייליה בקרבות יבשה וממשיכה, כמו הקואליציה הבינלאומית בהנהגת ארה"ב, בתקיפות מן האוויר, אם כי בעוצמה רבה יותר ומקפידה פחות להימנע מהרג אזרחים חפים מפשע.

מתנגד ל"מגפיים על", הנשיא ברק אובמה. צילום: רויטרסמתנגד ל"מגפיים על", הנשיא ברק אובמה. צילום: רויטרס


אך האמת היא שכל המומחים יודעים ותמימי דעים כי ללא "מגפיים על הקרקע" אין סיכוי להביס את דאעש. מה עוד שגם איראן וגם חיזבאללה מגלים סימנים גוברים של עצבנות ודאגה ממעורבותם במלחמת האזרחים בסוריה. בחודשים האחרונים ספגו האיראנים אבידות קשות כשעשרות מאנשיהם - בעיקר לוחמי משמרות המהפכה - נהרגו בקרבות. רובם של ההרוגים הם קצינים, חלקם בכירים, דבר שמעיד גם כי הם הולכים לקרבות או למשימות הייעוץ בחזית בראש חייליהם, ופועלים על פי העיקרון "אחרי!" ולא מסתתרים מאחור. פקידים אמריקאים אישרו לפני כשבוע לבלומברג כי על רקע האבידות הרבות צמצמה איראן את כוחותיה בסוריה. 

זה היה גם הרקע לשמועות, בעיקר ברשתות החברתיות, כי מפקד כוח אל־ קודס של משמרות המהפכה, הגנרל הכריזמטי ורב ההשפעה קאסם סולימני, נפצע בקרבות ליד העיר חאלב. דוברים רשמיים איראנים הכחישו שמועות אלה בתוקף, והרבו לפרסם תמונות של סולימני בחברת חייליו. מקורות אמריקאים אמרו כי הם עדיין בודקים את הדיווחים על כך שסולימני נפצע.
 

מצבו של חיזבאללה גרוע אף יותר. למעשה, הארגון השיעי הלבנוני הפך לבשר התותחים של איראן במאמציו להגן על משטרו של אסד. מאז תחילת מעורבותו במלחמה, לפני כשלוש שנים, נהרגו כ־2,000 מלוחמי חיזבאללה ועוד כ־5,000 נפצעו. לארגון צבאי שמונה כ־30 אלף איש, מחציתם מילואימניקים, זוהי אבידה קשה ביותר, שמשמעה שחיזבאללה איבד כרבע מכוחו.
 

גם רוסיה מאוכזבת מאוד מהיכולות של צבא אסד, של איראן ושל חיזבאללה. הסיוע האווירי והתקיפות שחיל האוויר הרוסי מעניק להם לא הובילו להישגים של ממש על הקרקע. לרוסים מתברר כי חיזבאללה, משמרות המהפכה והמתנדבים השיעים מאפגניסטן ומעיראק מפגינים יכולת לחימה ירודה, בייחוד בתחום הלוחמה בשטח בנוי. 
 

עם זאת, המעורבות הרוסית הצליחה לפחות לבלום את המשך התמוטטותו של המשטר, שנקלע לסכנה שבה עלול היה לאבד לכוחות המורדים גם את רצועת החוף ואת דמשק - הלא היא "מדינת עלוויסטן". יחד עם זאת, ברור כי לאיראן, לרוסיה ולחיזבאללה אין דרך חזרה והמעורבות שלהם במלחמה תימשך.

לא מצליחים להגיע להישגים בשדה הקרב, המורדים בסוריה. צילום: רויטרסלא מצליחים להגיע להישגים בשדה הקרב, המורדים בסוריה. צילום: רויטרס


מצד אחר, גם לכוחות המורדים אין הצלחות גדולות מדי בשדה הקרב נגד אסד (להבדיל מהצלחות מסוימות של הכורדים), נגד דאעש, ועוד פחות מכך ליד השולחנות הדיפלומטיים.
 

לפני כשבוע התכנסה במלון אינטרקונטיננטל בריאד, תחת שמירה ואבטחה כבדה, ועידה של עשרות הארגונים והמיליציות הלוחמים הן נגד דאעש והן נגד אסד. אנשיו של שר ההגנה הסעודי, מוחמד בן סלמן, ניסו לאחד את הכוחות האלה - חילונים ודתיים לגוניהם, שנגועים באינטרסים מנוגדים ונתונים להשפעות של גורמים רבים מדי - למאמץ כפול: נגד דאעש ונגד אסד. אך הם לא הצליחו במשימתם. במיוחד הוכה המאמץ הדיפלומטי־מודיעיני הסעודי במכה קשה מצד ג'בהת א־נוסרה (חזית נוסרה), השלוחה הסורית של אל־קאעידה, ששולטת על מרבית רצועת הגבול ברמת הגולן. 
 

מנהיג הארגון, מוחמד אל־ג'ולאני, סירב להיענות לדרישת סף סעודית לנתק את קשריו עם הנהגת אל־קאעידה וראשה ד"ר איימן אל־זוואהירי. המהלך הסעודי נועד להגביר את אחיזתם בחזית נוסרה, שממשיכה להיות מקורבת לטורקיה ולקטאר.
 

במקביל משתדל אסד לפרוץ את המצור המדיני שמטילות עליו המדינות הסוניות ומנסה לפתח עם חלק מהן ערוצי הידברות חשאיים. האיש של אסד למשימה זו הוא גנרל עלי ממלוק, העומד בראש "הלשכה לביטחון לאומי" ונחשב לאיש המודיעין המקורב ביותר לנשיא. ממלוק ביקר בריאד באוגוסט האחרון וניסה לבדוק אפשרות שלפיה סעודיה לא תתנגד להמשך כהונתו של אסד כתנאי לסיום מלחמת האזרחים, אך נענה בשלילה. ממלוק מקיים גם מגעים עם נציגים מצרים, שיש להם עניין בשיתוף פעולה מודיעיני מסוים עם משטר אסד,  כדי לשפר את מלחמתם ב"מחוז סיני" של דאעש. ממלוק אף הגיע בחשאי לפגישה בירדן עם גנרל פייסל אל־שובאקי, ראש "מינהלת המודיעין הכללי" של הממלכה.
 

אך נראה כי לפי שעה כל הצדדים המעורבים במלחמה מתבצרים בעמדותיהם. לפי הערכותיו של שר הביטחון משה יעלון, אין באופק סיכוי לפריצת דרך מדינית או צבאית שתאפשר לסיים את המלחמה העקובה מדם, שעוד מעט תיכנס לשנתה השישית ועלתה עד כה בחייהם של כ־300 אלף בני אדם, שני מיליון פצועים וכעשרה מיליון פליטים וחסרי בית - כמחצית מהאוכלוסייה.
 

בחזית גבולה הצפוני של ישראל אין כל חדש. הטבח נמשך וסוריה כמדינה חדלה מלהתקיים.


האם שחרורו של עודה תראבין, שישב בכלא המצרי על לא עוול בכפו 15 שנים באשמת ריגול, יעלה לישראל כמה מיליוני דולרים? 

ישראל שוקלת להעניק למצרים הקלות בהסכם הסחר בין שתי המדינות. שווי ההטבה יהיה כ־15 מיליון דולר בשנה. מקורות המכירים את הנושא אמרו ל"מעריב־סופהשבוע" כי המגעים קשורים גם לשחרורו של תראבין מהכלא במצרים לפני כשבוע. לעומת זאת, במשרד ראש הממשלה מכחישים בתוקף ומסרו בתגובה: "שחרורו של עודה תראבין לא קשור להסכם הסחר". במשרד ראש הממשלה מסרבים להתייחס לנושא הסכם הסחר. ממשרד הכלכלה נאמר כי "אנו לא יודעים על שום מגעים עם מצרים בעניין הסכם הסחר, ואם היו כאלה היינו צריכים לדעת".
 

הסירוב של משרד ראש הממשלה או גורם מדיני־ביטחוני אחר להתייחס לנושא מובן. בין ישראל למצרים מתקיים בשנים האחרונות שיתוף פעולה ביטחוני הדוק ביותר, ולמעשה אפשר לדבר על ברית אסטרטגית מוגבלת בין שתי המדינות, שמכוונת בראש וראשונה נגד הטרור של דאעש בסיני ונגד חמאס בעזה. 

תראבין שוחרר לאחר שסיים לרצות את מלוא עונשו, ובתמורה שחררה ישראל שישה אסירים מצרים, ששניים מהם סיימו גם הם לרצות את מלוא עונשם.

ב־2004 נחתם בין ישראל למצרים וארה"ב הסכם סחר מיוחד הקרוי "אזור תעשייה מותאם (מוסמך)", המוכר גם כ־QIZ, ראשי תיבות של Qualified Industrialized Zone. לישראל יש גם הסכם דומה עם ירדן, שנחתם ב־1997. הרעיון שעומד מאחורי ההסכם הוא להעניק לשתי המדינות הערביות האלה, שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל וכוננו עמה יחסים דיפלומטיים, גם את "פירות השלום".
 

לפי אתר משרד המסחר והתעשייה של מצרים, פועלים כיום במצרים 15 אזורי תעשייה כאלה (או פארקים תעשייתיים), וכ־700 חברות מצריות נהנות מההטבות של ההסכם. לפי הנתונים הרשמיים של האתר המצרי, ייצוא של סחורות ומוצרים מאותם אזורי תעשייה מוסמכים - בעיקר טקסטיל ומזון - מסתכם בכמיליארד דולר בשנה. לפי ההסכם המשולש, על כל מוצר מצרי להכיל אחוז מסוים של תשומות (חומרים) מישראל. אם המוצר עומד בדרישה, הרי הוא יכול להיות מיוצא לארה"ב ללא מכס, בדיוק כמו שסחורות מסוימות מישראל נהנות מהסכם סחר חופשי.

עודה תראבין וראש הממשלה נתניהו. צילום: חיים צח, לע"מעודה תראבין וראש הממשלה נתניהו. צילום: חיים צח, לע"מ


בעבר הייתה המכסה הנדרשת לתשומות מישראל בשיעור של כ־12% משווי המוצר. משמעות הדבר, על פי אישור של דוברת משרד הכלכלה, שהתעשייה הישראלית נהנית מהכנסה של 10%, כלומר כ־100 מיליון דולר בשנה. לפני כמה שנים, בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה ואלי ישי כשר התעשייה והמסחר, ובעקבות בקשת מצרים להקלה, הופחתה המכסה ל־10%, בלי שישראל תקבל תמורה כלשהי לנדיבותה. וזאת אף על פי שיצחק מלצר, עורך דינו של תראבין, פנה אז לאולמרט ולגורמים אחרים וביקש מהם שלפחות יתנו את ההטבה הכספית בשחרורו.


עשרות אלפי הגמלאים של המוסד ושירות הביטחון הכללי מאוגדים בשני ארגונים חזקים ומשפיעים. זה של המוסד נקרא אגמון והשני שובל. ארגונים אלה פועלים למען רווחתם ושיפור תנאי הפנסיה של חבריהם. הם מארגנים טיולים, כנסים, ימי עיון, הנחות בקניות, ובעיקר - דאגו כל השנים לשמור על תנאי הפנסיה המשופרים. עד לפני כעשור הפנסיה בשני הארגונים הייתה תקציבית. אך זה נפסק, ומי שהצטרפו מאז חתמו על חוזה עבודה, ולאחר חמש שנים זכו לקביעות - אך הפנסיה שלהם היא מצטברת, כמו זו של כל עובד במשק. 
 

על פי ההסכם הקודם, גמלאי המוסד והשב"כ נהנו מהצמדה כפולה: למדד והצמדה שניתנה לעובדים הפעילים, ונהנו מאותן הטבות שכר או תנאי שירות. לדוגמה, אם ראש מחלקה או ראש אגף פעיל קיבל תוספת שכר, גם הגמלאי שנשא בעבר באותו תפקיד או דרגה זכה לאותה תוספת. אם העובד הפעיל קיבל תוספת לביגוד או שי לחג, הדבר חל גם על הגמלאי.
 

במשך שנים דרש משרד האוצר להפסיק את נוהל ההצמדה הכפול ולהותיר רק את ההצמדה למדד. אך מנהלי אגמון ושובל, בגיבוי ראשי המוסד והשב"כ, התנגדו בתוקף וסיכלו את ההצעה. אך לאחרונה הייתה ידם של פקידי האוצר על העליונה, וב־1 בינואר 2016 ייכנס לתוקף הסדר חדש שישים קץ להצמדה, ששוויה היה כמה אלפי שקלים בשנה בממוצע לגמלאי (תלוי בוותק, בדרגה וכו'). במקומה הוסכם שהגמלאים יפוצו בסכום חד־פעמי שתשלומיו ייפרסו על פני כמה שנים, וימשיכו ליהנות מהצמדה למדד המחירים לצרכן, שזה שנים הוא נמוך ביותר, או אף שלילי. 
 

בלי קשר להסכם, הודיע ראש אגמון נחום אדמוני על פרישתו מהתפקיד ובמקומו יתמנה שבתי שביט. זו כבר מסורת באגמון שראשי מוסד לשעבר עומדים בראש ארגון הגמלאים. לפני אדמוני מילא את התפקיד יצחק חופי. לעומת זאת בראש ארגון שובל עמדו "רק" ראשי אגפים לשעבר. כיום מכהן בתפקיד אריה לייבוביץ (לייבו), שהיה ראש אגף החקירות ומפקד מרחב דרום.