ברחבי העולם החלו לציין את יום השואה הבינלאומי שיחול ביום רביעי, כשבשיאו צפוי נאום של נשיא ארצות הברית ברק אובמה בשגרירות ישראל בוושינגטון. אולם גם במקומות קטנים ובלתי צפויים מציינים את היום הזה, ובמיוחד בקיגאלי, בירת רואנדה, שם רואים בעצמם שותפי גורל של ישראל לאחר רצח העם הנורא שמוטט כליל את מוסדות המדינה ב-94 ומחק מיליון בני אדם. בעיני רואנדה ישראל היא שותפת גורל לטרגדיה אך גם לתקומה ולבנייה מחדש

במהלך 100 ימים בין אפריל ליולי 1994 נטבחו ברואנדה מיליון אנשים - גברים, נשים וילדים, ברצח קולקטיבי שבוצע על ידי בני שבט ההוטו בבני שבט הטוטסי, והיה מהנוראים בהיסטוריה. המוסדות החברתיים, הכלכליים והפוליטיים של רואנדה נמחו ברצח. לפי הערכות, נאנסו במהלך מלחמת האזרחים בין 250 אלף ל-500 אלף נשים, כשהביקורת היתה כי המערב עמד מהצד ושתק.

פרדי מונטאגונה איבד את כל משפחתו ברצח העם והנחה את הטקס לציון יום השואה הבינלאומי בבירה. בשיחה עם "מעריב אונליין" הוא סיפר: "איבדתי את כל משפחתי כשהייתי בן 18. ברחתי ליערות והתחבאתי אצל חבר משבא ההוטו שסיכן את חייו כדי להחביא אותי. הבית שלו היה צמוד לשלנו ושמעתי את צעקות משפחתי כשטבחו בהם. חשוב לי שיזכרו את השואה שלכם כמו את שלנו. יש בינינו קשר חזק של שכול אבל גם של שיקום ותקומה".

הטקס במוזיאון לזכר רצח העם הרואנדי התקיים בשיתוף עם השגרירות הגרמנית. השגרירה הישראלית למדינה, בלייניש זביידה, יחד עם השגריר הגרמני פיטר פרנהולץ והשר לשיתוף פעולה איזורי זאן דה מאסן ביזמינה, הניחו זר במקום בו נקברו בקבר אחים כ-250 אלף בני אדם שנרצחו ברצח העם ברואנדה. בטקס נאמר קדיש לזכר קרבנות השואה והנוכחים עמדו דקת דומייה והשתתפו בן עשרות שגרירים זרים ברואנדה, נציג האו"ם במדינה וכ-200 צעירים רואנדים, שרובם הגדול ניצל מרצח העם במדינתם.

השגרירה זביידה אמרה: "הטקס במקום הזה מקבל משמעות מיוחדת. בואו נחשוב על הסליחה והחשיבה החיובית. צריך לזכור ולא לשכוח".

השגריר הגרמני פרנהולץ אמר: "גרמניה מתביישת במה שעשתה. עם שלא בוחן את עברו ישאר נטול עתיד. אסור שתהיה אנטישמיות או גזענות בגרמניה או באירופה או בכל מקום אחר. אנחנו חייבים להשאיר את זכרון השואה ואנחנו נלחם בכל דרך בהכחשת השואה או בכל רצח עם אחר. אחרי 1945 אמרנו לא עוד והנה זה קרה ברואנדה ובמקומות אחרים בעולם".

זאן דה מאסן ביזמינה, השר לשיתוף פעולה אזורי ברואנדה אמר: "הטבח ב-94 קרה 50 שנה אחרי שהאו"ם אמר לא עוד. העולם גם היום לא מבין עד הסוף איך מונעים מדבר כזה מלקרות שוב. אצלנו זה קרה כשכוחות האום היו ברואנדה וחזרו הביתה גם בקונגו יש כוחות אום וההרג נמשך ויש דגמאות נוספות מרחבי העולם. צריך לחשוב איך מונעים מדבר כזה לקרות שוב ולתת ערך לחיים על פני המוות.