עד למינויה החודש לתפקיד שרת התרבות והתקשורת של צרפת, הייתה הפוליטיקאית היהודייה אודרי אזולאי אלמונית עבור רוב הציבור הרחב. עבור יודעי דבר פוליטיים הייתה אזולאי מוכרת, בין היתר, כנציגת חבורת הצעירים השאפתנית שהקיפה את הנשיא פרנסואה הולנד וכמי שכיהנה מאז ספטמבר 2014 כיועצתו לענייני תרבות ותקשורת.

מינויה של אזולאי לתפקיד בוצע במסגרת סבב תיקים שנערך בממשלת צרפת בידי הנשיא הולנד וראש הממשלה מנואל ואלס בניסיון לרענן את השורות, להפיג את המתיחות בתוך המחנה הפוליטי שלהם ולהציל מה שעוד אפשר להציל לקראת הבחירות לנשיאות ב־2017. בנוסף לאזולאי, ראש הממשלה לשעבר ז’אן־מארק איירו מונה להחליף את שר החוץ לורן פביוס שהתפטר, וראש מפלגת הירוקים EELV עמנואל קוס מונתה לשרת הדיור.

עם פרסום מינויה של אזולאי מיהרו כלי התקשורת בעולם להגדירה כ"פוליטיקאית צרפתייה ממוצא יהודי מרוקאי" ובתוך זמן קצר גילו כי אין לה חשבון טוויטר או ערך בוויקיפדיה. עד מהרה תוקן הנזק, והיה מי שדאג לפתוח לפוליטיקאית ערך בוויקיפדיה בבהילות.


השנים המאושרות


אזולאי, 43, נולדה בפריז, בתם של אנדרה וקטיה בראמי־אזולאי. ילדותה עברה עליה בצד שתי אחיותיה הגדולות, ג’ודית וסברינה, ברובע ה־15 הבורגני. היא נהנתה מהשיעורים ומהמורים. "כולם מצוינים", סיפרה בעבר. "הייתי תלמידה טובה, היו לי חברים, זה היה נפלא. הילדות שלי זה בית הספר בפריז".

אמה של אזולאי, קטיה, אשת ספר שכתבה ספרים על עיר ילדותה במרוקו, מוגדור, החליטה שהבנות צריכות ללמוד גם עברית. על יפה עירון, ישראלית צעירה שהגיעה ללמוד ולעבוד בפריז, לימים עיתונאית ואשתו של כותב שורות אלה, הוטל ללמד עברית את האחיות אזולאי, שגילו עניין וחריצות. "אני תמיד אומרת לעצמי שאני צריכה למצוא זמן לחדש את הלימודים", אמרה אזולאי.
 

אז, בסוף שנות ה־70 ובשנות ה־80, שררה אווירה של אופטימיות לגבי עתיד היחסים בין הישראלים לערבים ובמיוחד הישראלים והפלסטינים, שהחלה בשלום עם מצרים ב־1979 והגיעה לשיאה בהסכם אוסלו ב־1993. אביה של אודרי, אנדרה, עיתונאי ששימש אז סגן הנשיא האחראי ליחסי הציבור בבנק BNP Paribas, עמד בראש ארגון "זהות ודו־שיח" של יהודים מרוקאים שהחליטו לפעול למען פתרון שתי המדינות בישראל, בגלל זהותם הכפולה כאזרחים ערבים וכיהודים.
 

הייתה אלמונית לחלוטין לפני המינוי, אודרי אזולאי. צילום: רויטרסהייתה אלמונית לחלוטין לפני המינוי, אודרי אזולאי. צילום: רויטרס

 

הוריה של אזולאי היו אנשי שמאל מתקדמים, אבל גם מקורבים למלך מרוקו, חסן השני, שקיים קשרים חשאיים עם ישראל והתחיל לפתוח את מרוקו לביקורים דיסקרטיים של מדינאים, אנשי ציבור ועיתונאים ישראלים. גם המשא ומתן על כינון היחסים עם מצרים נערך בחלקו הגדול במרוקו. אנדרי אזולאי השתתף בארגון הביקורים הללו.
 

"גדלתי בסביבה שמאלנית", תספר אזולאי לימים. "בבית הספר היינו השמאל נגד הפשיסטים". היא עצמה הספיקה להשתתף בהפגנות הרחוב הגדולות של התיכוניסטים ב־1986, ואחר כך כסטודנטית ב־1995 נגד תוכניות הרפורמה של הממשל ."אבל בבית דיברנו בעיקר על מדיניות בינלאומית, ובראש ובראשונה על הסכסוך והשלום הישראלי־פלסטיני", סיפרה.
 

למרוקו נסעו הבנות למשפחת אזולאי בעיקר בחופשים כדי לבקר את סבתן. "זו הייתה עבורי ארץ של ריחות ומוזיקה", סיפרה אזולאי בראיון ראשון אחרי מינויה לשבועון "לה ז’ורנל די דימנש". "לא דיברתי ערבית, ושורשי היו בצרפת. לא הייתה לי בעיה שהורי לא היו צרפתים. לא דיברנו אף פעם על ההבדלים בבית הספר. החברות הטובות ביותר שלי היו יפנית וניו זילנדית, ולאחיותי היו חברות איראניות. אלה היו שנים מאושרות של מיזוג". ואנטישמיות? לטענתה, היא לא נתקלה בה מעולם בבית הספר ולא בשנים שאחריו בצרפת או במרוקו. "רק כשהגעתי לבית הספר הגבוה למינהל גיליתי לפתע במלוא עוצמתה את האנטישמיות נוסח צרפת הישנה", סיפרה. "זה היה הלם עבורי".
 

ב־1991 חזר האב אנדרה למרוקו כיועצו הכלכלי של המלך חסן השני, ובתוקף תפקידו זה המשיך להיות פעיל למען השלום הישראלי־פלסטיני. הוא קיבל דוקטורט כבוד מאוניברסיטת בן־גוריון, משמש כיו"ר המועצה הבינלאומית של מרכז פרס לשלום ועומד בראש קרן לינד אירופה־הים התיכון שפעלה למען קידום המשא ומתן במסגרת הדיאלוג האירו־ערבי. בין השאר, עמד אזולאי מאחורי הוועידה הכלכלית הגדולה של המזרח התיכון וצפון אפריקה שארגן ב־1994 בקזבלנקה הפורום הכלכלי העולמי, בהשתתפות מנהיגי ישראל ומדינות ערביות רבות.
 

אנדרה אזולאי המשיך להיות גם יועצו של מלך מרוקו מוחמד השישי, שהוכתר ב־1999, אבל גל המחאה האסלאמי של אירועי האביב הערבי ערער את מעמדו של אזולאי. הוא הפך קורבן להתקפות והשמצות על רקע אנטישמי והואשם בשיתוף פעולה עם ישראל. מאז עבר אזולאי לתפקיד הבטוח יותר של יועץ לענייני תרבות, כמו בתו, והוא מקדם במיוחד את עירו אסואירה, היא מוגדור. במפגשינו האחרונים, בפורום של דאבוס ובפורומים אחרים, היה אזולאי מאוכזב מאוד מהפסקת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. ״אלה ימים רעים מאוד לשוחרי השלום״, אמר, "ואני תוהה אם בישראל עוד יכולים להחזיר את הגלגל אחורה״. אזולאי ממשיכה לתמוך עד היום במאמציו של אביה.
 

 

הבנות לבית משפחת אזולאי חזרו תחילה עם הוריהן למרוקו, אבל אחר כך שבו ללמוד ולנהל קריירה עצמאית בצרפת, כולן בתחומי תרבות ותקשורת. אודרי עצמה עברה את כל מסלול ההכשרה המסורתי הנדרש מהפקידות הבכירה בצרפת. היא למדה בבית הספר הגבוה למדע המדינה, שם הכירה את בעלה לעתיד ואבי ילדיה פרנסואה קסבייה לאבאראק, ולאחר מכן למדה גם בבית הספר הגבוה למינהל בצרפת, בצד תואר שני שעשתה בפקולטה למינהל עסקים של דופין בפריז ותואר מקביל בניהול באוניברסיטת לנקסטר הבריטית. לאחר  מכן עבדה אזולאי תקופה קצרה בבנק. ״שנאתי את זה״, סיפרה. היא עברה למשרד התרבות בתקופתו של ראש הממשלה הסוציאליסטי ליונל ז’וספן ועבדה במינהל פיתוח המדיה הציבורית. "בבית הספר עשינו כאילו״, אמרה. "עכשיו למדתי לעבוד באמת. התרבות היא שדה קרב״.


״בחורה טובה״

 

תבוסתו של ז’וספן מול מנהיג הימין הקיצוני ז’אן־מארי לה פן בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות צרפת ב־2002 גרמה לאזולאי לצאת שוב להפגין ברחוב. אחרי שירות במשרד מבקר המדינה, ב־2006 היא עברה למרכז הממלכתי לקולנוע ומצאה שם את מקומה, תחילה כסגנית מנהל להפקות טלוויזיה ואחר כך כמנהלת האדמיניסטרטיבית והמשפטית. במסגרת זו היא עסקה גם בזכויות יוצרים, יזמה את החוק נגד הורדות פיראטיות באינטרנט והשתתפה בסדנה בנושא זה בפסטיבל הקולנוע בירושלים.
 

בתקופה זו, שעליה אמרה ש"עיצבה אותה מבחינה מקצועית", היא הפכה לחביבת אנשי הקולנוע, עזרה ללא לאות לקידום פרויקטים ודאגה לאינטרסים הצרפתיים בתוך המסגרת החוקית הלוחצת של האיחוד האירופי. את הקרב המנצח על ״הייחוד הצרפתי״ היא ניהלה יחד עם הבמאי קוסטה גברס, שאמר עליה שיש לה "פתיחות ואופקים רחבים בצד ידע רב של הנושא".
 

הוציאו אותה לרחוב, משפחת לה פאן. צילום: רויטרסהוציאו אותה לרחוב, משפחת לה פאן. צילום: רויטרס

 

בין היתר, פעלה אזולאי גם לקידום הבינלאומי של הקולנוע הצרפתי, ובמסגרת זו אפשר היה לפגוש אותה בכל מקום. אך את הזינוק הגדול בקריירה שלה עד כה יצר המפגש עם הנשיא הולנד. הראשונה שהכירה ביניהם הייתה ידידתה הטובה, השחקנית ז’ולי גאייה, בת זוגו של הנשיא. אזולאי הצטרפה כנציגת המרכז לקולנוע לביקור הרשמי שערך הולנד במקסיקו באפריל 2014 . הנשיא, כך מספרים, היה מוקסם מן הידע הרב בנושאי תרבות שהפגינה, ובמיוחד מהמזג הנוח ומחוש ההומור שלה. בדרכו חזרה לפריז אמר למקורביו: "אודרי בחורה טובה. צריך למצוא לה עבודה". כמה חודשים אחר כך מונתה אזולאי לתפקיד יועצת הנשיא לענייני תרבות ותקשורת. בתפקיד זה היא דאגה להפגיש את הולנד עם נציגי עולם התרבות ולהוציא אותו כמה שיותר להצגות ולתערוכות.
 

מינויה של אזולאי בלט בעיקר על רקע שרת התרבות הקודמת בתפקיד, פלור פלרין, חברתה לספסל הלימודים של אזולאי, שבאה מסביבה של ניהול טכנולוגיות חדשות. היא הודתה בפומבי שמעולם לא קראה ספר של הזוכה הצרפתי בפרס נובל לספרות פטריק מודיאנו ואף חוללה סערה כשגילתה כי "לא קראתי ספר זה שנתיים". אזולאי, מצדה, דואגת להדגיש בכל התבטאויותיה מאז מינויה כי גדלה בסביבה ספרותית ומפרטת אילו ספרים היא קוראת ממש בימים אלה.
 

המועמדת הראשונה של הולנד וואלס להחליף את פלרין הייתה גם היא ממוצא יהודי: העיתונאית אן סנקלייר, גרושתו של דומיניק סטראוס־קאהן, המדינאי שהסתבך בשערוריית מין שהסעירה את העולם. אבל סנקלייר הודיעה, לדבריה, שהיא נשבעה שלא לחזור לפוליטיקה לאחר שהכינה את עצמה בשעתה להיות הגברת הראשונה של צרפת.
 

אחד הנושאים הראשונים על שולחנה של השרה החדשה נוגע לקידום הקולנוע הישראלי בצרפת. אחרי שעזבה אזולאי את המרכז הלאומי לקולנוע, מיהרו יורשיה לבטל את המענק הקבוע שהעביר המרכז לפסטיבל השנתי של הסרט הישראלי שנערך בפריז. מארגני הפסטיבל כבר פנו אליה כדי שתפעיל את סמכויותיה כשרת התרבות ותחזיר את המענק. 
 

עבור אזולאי, הקרב על אהדת עולם התרבות יהיה קשה. בהופעתה הפומבית הראשונה אחרי מינויה בטקס פרסי המוזיקה קידם חלק מהקהל את אזכור שמה בשריקות בוז. מינויה של אזולאי עורר מרבצם חוגים אנטישמיים. בטוקבקים רבים צוין כי מדובר בשרה מרוקאית שלישית בממשלת צרפת - שתי האחרות הן מוסלמיות: שרת החינוך נז’אט ואלו־בלקאסם ושרת העבודה מרים אל־חומרי.
 

כשנודע על הפיגוע בינואר 2015 נגד מערכת השבועון ״שרלי הבדו״, אזולאי יצאה לשם מיד. הולנד, שגילה בתדהמה כי יועצתו הגיעה לשם הרבה לפניו, קרא בדאגה: "מה אודרי עושה שם? זה מסוכן. היא צריכה לחזור מיד״. הפיגועים בפריז החזירו את אימת הטרור בצד זו של האנטישמיות, ובמיוחד העלו את הבעיה: איך מסבירים את זה לילדים? לאזולאי הייתה תשובה לכך. "אמרתי לילדי: המחבלים תוקפים מטרות כמו קריקטוריסטים, שוטרים ויהודים, ואלה שמפעילים אותם הורגים כל יום מוסלמים בארצם", היא סיפרה בעבר. "הרגע הקשה ביותר עבורי היה כשהילדים היו עוד בבית הספר היסודי, והייתי צריכה להסביר להם את השואה״.