בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת אימנו קציני צנחנים בכירים של צה"ל את צבא הגרילה הכורדי, הפכו אותו לצבא חצי סדיר, תכננו את מבצעיו נגד הצבא העיראקי ופיקדו על ניצחונותיהם הגדולים ביותר. בקרב הכורדים שאותם הישראלים אימנו, היו קצינים שערקו מהצבא העיראקי. כך הכירו המפקדים הישראלים באופן אינטימי את יכולת הלחימה העיראקית משני עברי הגבעה - את אורח מחשבתם ותרבותם של אותם אנשים, המהווים היום את חוט השדרה בארגון "המדינה האסלאמית" - דאע"ש. 

ב–2003 פלש צבא הקואליציה בראשות ארה"ב לעיראק, ותוך שלושה שבועות הכריע את צבאה, ביטל את משטרו של סדאם חוסיין והשתלט על המדינה. במהלך, שעליו יש חילוקי דעות קשים, ריסקו האמריקאים את כל הממסד העיראקי, לרבות את מערכת הביטחון ואת הצבא שהיו מורכבים בעיקר מאנשי המיעוט הסוני, והשליטו עליה את הרוב השיעי. עם מערכת ביטחון מרוסקת לא היה סיכוי לשיעים לשלוט בעיראק. במקביל, מצאו את עצמם אנשי הצבא שרוסק זרוקים ברחוב, מבוזים וחסרי פרנסה. 

אותם אנשי צבא סונים הצטרפו לארגונו של האסלאמיסט הקיצוני, אבו מוסעב א–זרקאווי, בנם של פליטים פלסטינים שברחו לירדן. הוא לחם נגד הסובייטים בשנות ה־80 באפגניסטן, לצדו של בן לאדן ובסיוע אמריקאי. אחר כך הקים ארגון להפלת המשטר המלוכני, הפרו–אמריקאי, בירדן (גם מייסד אל–קאעידה, עבדאללה עזאם, היה פלסטיני). זרקאווי לא הכיר תודה לאמריקאים, והיה בין מתכנני המגה–פיגוע בבנייני התאומים בניו יורק ובבניין הפנטגון בוושינגטון, ב–11 בספטמבר 2001. 

כוחות דאעש מתכוננים להוצאה להורג. "ארגון עשיר, זה המפתח"

לאחר השתלטות האמריקאים על עיראק עבר הארגון לבצע פיגועים שם - בצבא הכיבוש, בממסד השיעי החדש, ובאזרחים השיעים. שילוב של אנשי צבא סונים מבוזים ואסלאמיסטים קיצוניים הפך את הארגון ליעיל מאוד, אף שמייסדו נהרג ב–2006. ארגונו של זרקאווי הוביל במלחמת טרור וגרילה, יחד עם ארגונים אחרים, לבריחת האמריקאים ובני בריתם מעיראק, לאחר תשע שנות מלחמה שבה היו לקואליציה 4,800 הרוגים, רובם אמריקאים, ולמעלה מ–100 אלף פצועים. 

הארגון צבר ביטחון, השתלט על חלקים מעיראק, לרבות על מחנות צבא, על אמצעי לחימה ועל שדות נפט, עוד לפני בריחת האמריקאים וביתר שאת אחרי בריחתם. בשנת 2006 שונה שמו ל"המדינה העיראקית האסלאמית" וב–2013 ל"המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" בהנהגת אבו בכר אל–בגדדי. מדובר בארגון עשיר מאוד, מצויד היטב וחזק יחסית, שאת יכולותיו הצבאיות מכירים הקצינים הישראלים בדימוס אולי טוב יותר מכל איש צבא אחר בעולם. לאחר שתחקרתי אותם על אימון הגרילה הכורדית והפיקוד עליה, שמעתי את חוות דעתם על דאע"ש.
 

“רק האסלאם יכול"



אל"מ בדימוס יצחק (איני) עבאדי, שב–1969 תכנן והכשיר את הכורדים לפיצוץ בתי הזיקוק בכרכוך, נולד בסוריה. בגיל 9 עלה לבד, ברגל, עם אחותו בת ה־7 לארץ ישראל (בהתחלה עם קבוצת ילדים שהוביל עקיבא פיינשטיין, אך הקבוצה התפזרה באמצע הדרך), גדל בדגניה א', שירת בצנחנים, לחם כמפקד פלוגה בקרב המיתלה, ופיקד על עזה בשנות ה־70. בין היתר הוא למד שלוש שנים אסלאם במסגד אל־אזהר בעזה והשתלם יחד עם מייסד חמאס, שייח' יאסין, בפסיקת הלכה אצל ראש הממסד ההלכתי העליון של האסלם הסוני, המופתי של מצרים מוחמד טנטאווי. הוא חיבר 16 כרכים על הערבים והאסלאם, המשמשים את מערכת החינוך בישראל וגם את האקדמיה.

לפי איני, “סוד כוחו של דאע"ש הוא פוטנציאל הגיוס הבלתי נדלה שלו, מכיוון שיוקרתו בעולם המוסלמי הולכת וגוברת. קבוצת הפעילים אינה גדולה, ביחס למוסלמים המהווים שליש מתושבי כדור הארץ, אך יש לארגון תמיכה בשתיקה בקרב מוסלמים רבים שמבקשים לראות מחדש בזקיפות קומה של האסלאם. זה מציק להם ביותר. בספרות הערבית נכתב הרבה על ההתמערבות - חדירת המערב לחברה המוסלמית, מאז המהפכה התעשייתית במאה ה–18. הם אומרים: ‘תראו איפה המערב ואיפה אנחנו! איך קרה לנו האסון הזה? הרי האבות הקדמונים שלנו יצרו את התרבות האנושית המודרנית כשארצות המערב, בימי הביניים, היו פרימיטיביות לחלוטין!'.

אל"מ בדימוס יצחק (איני) עבאדי. יש יתרונות בקיצוניות הזו?


“התשובה: הסיטרא אחרא היא האימפריה העותמנית, שבמשך 400 שנה ניוונה אותנו והרחיקה אותנו מן המקורות, שבלעדיהם האסלאם איננו אסלאם אמיתי. לכן יש לחזור לתרבות האבות מימי מוחמד, עד המאה ה–11, שבהם הייתה סימביוזה בין האסלאם לבין המדעים. הרֶחם של כל הארגונים האסלמיסטיים, לרבות אל–קאעידה וחמאס, הוא תנועת האחים המוסלמים שקמה במצרים ב–1929–1927. גישתה במאבק להחזרת כבודם של הערבים מבוססת על האמונה ש'רק האסלאם יכול'. זה העיקרון שמוביל את חמאס במאבקו עם הפת"ח. דאע"ש הוא גידול פרא שצמח בביצה שיצרו האמריקאים בעיראק. הארגון לא רק מבקש להקים מחדש את הח'ליפות המוסלמית, אלא גם דוגל בעיקרון שמי שאינו מוסלמי אין לו זכות לחיות, וגם למוסלמי שאינו חושב כמו דאע"ש אין זכות לחיות. מסתבר שגישה כזאת עושה טוב לחלכאים ולנדכאים, וכאלה הם רוב המוסלמים".

אלישע שלם, חבר קיבוץ רמת יוחנן, הוא מהמפקדים המוערכים ביותר בתולדות הצנחנים, במנהיגותו, באומץ לבו וביכולת חשיבתו הצבאית המעמיקה. לדבריו, מקצועו הוא ענף האבוקדו, ותחביבו הוא צבא ומלחמה. שלם לחם כמ"מ וכמ"פ בפעולות התגמול בשנות ה־50, בפיקוד על גדוד צנחנים כאיש מילואים, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, שבה כבש גדודו את החרמון הסורי. אחר כך פיקד על חטיבת החרמון ועל חטיבת צנחנים. ב–1969 הוא הכשיר את הגרילה הכורדית לחידוש המרד נגד עיראק.

לפי שלם, דאע"ש נכנס לוואקום שנוצר במזרח התיכון עם סיום המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ וירידת חשיבות הנפט המזרח תיכוני, כך גם העניין שיש לארה"ב ולמערב בכלל באזור. לדבריו “לאחר מלחמת העולם הראשונה התקיים שיווי משקל בין עיראק לאיראן. מלחמת המפרץ השנייה ב–2003 הייתה נקודת מפנה בניהול מלחמות: בפעם הראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה הוכרע צבא מודרני עם 22 דיביזיות משוריינות, מסוקי קרב וארטילריה מודרנית, תוך שלושה שבועות.

אלישע שלם. להבין שלא יהיה "שלום". צילום: אופירה לוי


לאמריקאים ולבני בריתם היו באותו שלב רק 370 הרוגים. בצד העוצמה הבלתי רגילה הזאת התגלתה חולשה תרבותית: העולם המודרני, וישראל אף יותר מאחרים, אינו מסוגל לעמוד באבידות. בעבר לכל חיל שנפל בקרב הייתה אמא אחת, היום לכל חייל שנופל יש לא רק ‘ארבע אמהות', כי אם אלפי אמהות וגם אבות שבניהם משרתים בצבא ולוחמים בקרבות. צבא במדינה הדמוקרטית אינו מסוגל לעמוד מול אלפי הורים ‘שכולים' של כל חלל. מי שאינו מבין את ההתפתחות התרבותית זאת, אינו מבין את העיקר בניהול מלחמות היום. לאחר ההכרעה המהירה הסתבכה ארה"ב בבוץ העיראקי. הגורם המרכזי שם היה אל–קאעידה, שהתגלגל לדאע"ש.

“מהלכיה של ארה"ב לסלק את הרודנים הערבים ולכונן משטרים דמוקרטיים בלוב, בעיראק, בסוריה ובמצרים יצרו בשלב ראשון את ‘האביב הערבי', שאת מהותו לא הבינו אנשי המערב ושהתגלגל לאנרכיה. ארה"ב שפוררה את עיראק, הניעה גם מהלך שגרם להתפוררותה של סוריה. הצבא הסורי חדל להטיל מורא ולהרתיע את האזרחים הסונים במדינה. בניגוד לחברי הטובים אינני סבור שניתן להשיג הכרעה של זבנג וגמרנו, לא נגד דאע"ש ולא נגד חמאס. לשנות מנטליות לאומית לוקח דורות. גם רוסיה הסובייטית לא הצליחה ליצור בתחומה את ‘עולם המחר'.

“הערבים אינם מסוגלים היום לקיים חברה דמוקרטית במלוא מובן המילה. שלום לא יהיה לנו ולמערב עם הערבים. 'שלום' הוא ססמה שאינה מעלה ואינה מורידה. לנו לעולם לא יהיה שלום עם הערבים ולא צריך להיות שלום, אלא הסדר והגנה עליו. המודל הוא מלחמת לבנון השנייה, שהביאה להסדר מניח את הדעת המחזיק מעמד עד כה עשר שנים בינינו לבין חיזבאללה. מלחמה יוצרת סיכונים והזדמנויות. את המלחמה יש להעריך לפי תוצאותיה. מבחינה זו, מלחמת לבנון השנייה הייתה הכי מוצלחת מכל מלחמות ישראל. בוודאי יותר ממלחמת ששת הימים, שעד היום לא הסתיימה ושנחשבת בטעות למוצלחת במלחמות".
 

לא מהאוויר, בבקשה



תא"ל בדימוס יהודה בר (המכונה י"ב) אימן את הקצינים הכורדים באיראן, פיקד על פלוגת חיל הנדסה של חטיבת צנחנים 55 במלחמת ששת הימים בירושלים, והיה סגן מפקד חטיבת הצנחנים שצלחה את תעלת סואץ במבצע “אבירי לב" במלחמת יום הכיפורים. אחר כך פיקד על אוגדה 91 (עוצבת הגליל) שלחמה בלבנון אחרי מבצע של"ג וסיים את שירותו הפעיל כראש חטיבת המבצעים במטכ"ל. לדבריו “אחרי הכרעת הצבא העיראקי על ידי האמריקאים ובני בריתם, הגולם קם על יוצרו. כמו שמלחמת לבנון הראשונה יצרה את חיזבאללה, כך מלחמת המפרץ השנייה יצרה את דאע"ש. בשום מלחמה בהיסטוריה לא חשבו מקבלי ההחלטות על היום שאחרי. כך זה היה במלחמות שאני מכיר: בכל מלחמות ישראל - חוץ אולי ממלחמת העצמאות - ובמלחמות קוריאה, וייטנאם והמפרץ. המנהיגים לא הכירו את קלאוזביץ שאמר שהמלחמה היא ניהול מדיניות בכלים אחרים".

איך ניתן להכריע את דאע"ש? האם הרוסים מסוגלים לכך?
“בהפצצות מהאוויר לא ניתן להכריע אותם. ההפצצות מחמירות את המצב. הרוסים מפציצים אוכלוסייה אזרחית, בתי ספר ובתי חולים, ומקוממים את האוכלוסייה. דאע"ש הוא ארגון עשיר. כדי לעצור את התקדמותם יש לעצור את זרימת הכסף אליהם על ידי הפצצת כל בארות הנפט והשמדת השיירות. במקביל יש להחליט שמדובר באיום קיומי על המערב ויש לכונן קואליציה מקיר אל קיר כדי להילחם בהם, ולכלול בה את טורקיה, שבלעדיה זה לא ילך".

אם דאע"ש יגיעו לגבול ישראל, האם תהיה לצה"ל בעיה להתמודד איתם?
“אין בעיה להתמודד איתם כפי שאין בעיה להתמודד עם חיזבאללה, אם יתמודדו נכון. אם נעשה שטויות כמו במלחמת לבנון השנייה נחטוף שוב".

איזה שטויות?
“המפקדים פיקדו מאחור. במלחמת יום הכיפורים נשמעה ביקורת על אריק שרון, על שהוא הגיע ראשון, עם שחר, לחצר הצליחה ב'מצמד'. אפשר היה לעשות שם הכל גם בלעדיו. פגשתי אותו שם. הוא נתן לי הרגשה טובה, הרגשת ביטחון שאנחנו לא לבד. זה חשוב מאוד שהמפקד הטקטי והאופרטיבי נמצא בקו הקדמי. במלחמת לבנון השנייה פיקדו לא מעטים מאחור, מאחורי מסכי פלזמה. לדעתי, האשם בכישלון מלחמת לבנון השנייה הוא הרמטכ"ל דן חלוץ. היה עליו לדעת אם צבא היבשה מוכן למלחמה. אם לדעתו זרוע היבשה לא הייתה מוכנה, היה עליו להמליץ לדרג המדיני לא לצאת למלחמה ולא להאשים רמטכ"לים קודמים שלא הכינו אותה. חיל האוויר עשה עבודה מצוינת, אבל בלי כוחות קרקע לא ניתן להכריע כוחות גרילה וטרור. אותם דברים אמורים לגבי המלחמה בדאע"ש - אין להסתפק בלוחמה אווירית".

צורי שגיא-שינקין. מסכנה למערבים לסכנה לתרבות המערב. צילום: מירי צחי


לתא"ל בדימוס צורי שגיא–שינקין, שפיקד על הכרעת העיראקים על ידי הגרילה הכורדית ב–1966 וב–1974, יש עצה מעשית: “צה"ל מתכנן היום לבטל חטיבות שריון. השאלה מה יעשו עם הטנקים. לדעתי, יש לתת אותם במתנה לכורדים. הם היחידים היום הרוצים ומסוגלים להילחם יבשתית בדאע"ש. האמריקאים אינם מוכנים לספק לכורדים אמל"ח בשפע, כי הם הקימו את הצבא העיראקי החדש, והכורדים לכאורה מתחרים בו. הם גם מתחשבים בטורקים שמבקשים להחליש את הכורדים בעיראק, כדי שהכורדים בארצם לא ירימו ראש. זאת תסבוכת שיש לפתור, אם באמת רוצים לחסל את דאע"ש".

רס"ן בדימוס נתן רהב, שסייע לצורי בעיראק, סבור ש"יש לתקוף יבשתית את המרכזים של דאע"ש ולחסל אותם פיזית, כמו שחיסלנו בשנות ה־50 את רוב מפקדי הפדאיון, ובעיקר את הקולונל מוסטפא חאפט' שהיה קצין מצרי בכיר שעסק בארגון מחבלים ושילוחם לישראל מרצועת עזה. (רהב הכין את ספר הנפץ שנשלח לחאפט' וחיסל אותו. הוא גם הכשיר בחבלה מיוחדת את היהודים ממצרים בפרשת "עסק הביש"). ארגון דאע"ש הוא סרטן שמפתח גרורות בכל העולם. ייתכן שהיום אין הוא מסכן את המערב, אך אם יניחו לו להמשיך בדרכו, הוא ילהיב צעירים מוסלמים מכל העולם ויחנך ילדים ללכת בדרכו. אז הוא יסכן לא רק את המערב, אלא גם את התרבות המערבית".
 

דאע"ש טוב ליהודים?



לסא"ל בדימוס דן זיו, שאימן את הכורדים להשתלט על סכר דוקן בעיראק, יש גישה שונה לחלוטין: “הסכם סייקס–פיקו מ–1916 בין בריטניה לצרפת, שאושר בוועידת סן–רמו ב–1920, יצר את המצב הגיאו–אסטרטגי הלא טבעי במזרח התיכון, כפי שהיה עד לאחרונה. מבחינתנו - גבולות צרים שאינם בני הגנה ומוקפים אויבים משלושה עברים. דאע"ש הרג את ההסכם. הוא פירק את סוריה הגדולה שהייתה אחד האויבים הכי חזקים והכי מסוכנים שלנו. הוא פירק את עיראק שהייתה אויב עקשן. במזרח התיכון החדש, מצרים וסעודיה הן בנות ברית שלנו בפועל, וגם טורקיה חוזרת לברית איתנו. עכשיו מתפתחת אפשרות שגם לכורדים תהיה מדינה מגבול טורקיה עד הים התיכון באזור לטקיה. לרבים זה נשמע לא סביר אך גם הקמת מדינה יהודית נשמעה אפשרות לא סבירה לפני 120 שנה.

“בנסיבות אלה אסור לנו היום לאפשר הקמת מדינה פלסטינית, ואסור לקבוע את הקו הירוק כגבול סופי של מדינת ישראל. בעוד 50 שנה יחיו בישראל 20 מיליון יהודים ואז יהיו יהודה, שומרון ונגב מפותחים, חיוניים לקיומנו. יש לפעול לכינון קונפדרציה בינינו לבין ירדן, התלויה בנו לקיומה עד צוואר. הריכוזים הפלסטיניים ביהודה ושומרון יהיו איים בריבונות ירדן. מכל הבחינות דאע"ש הוא תופעה חיובית לישראל. אני מאמין שאצבע אלוהים בדבר".

ואם דאע"ש יגיע לגבול ישראל מרמת הגולן או מירדן, איך נעמוד מולו מבחינה צבאית?
“מבחינה צבאית דאע"ש איננו כוח רציני. הפצצות האמריקאים עליהם מנתקות אותם מזרם הכסף האדיר שהגיע אליהם עד עכשיו. הרוסים בולמים אותם ממערב, כדי לשמור על המובלעת שלהם בלטקיה. העלווים יקימו בעזרת פוטין מדינה קטנה משלהם, לאורך חוף הים התיכון. כשאסד ייפול, יאבדו האיראנים את המאחז העיקרי שלהם באזור. הם יישארו עם חיזבאללה ועם מאה אלף הטילים שסיפקו לו. צה"ל יחסל אותם ואת טיליהם תוך שבוע ימים, והמטרה תהיה לא השתלטות על שטח אלא השמדת הטילים.

“אני סבור, בניגוד לרוב הפרשנים–הקשקשנים, שנתניהו, יעלון ואיזנקוט מוליכים את צה"ל בשקט בכיוון הנכון. מבצע צוק איתן היה מבחינתנו ניסוי מוצלח. כשישקע האבק שיוצרת המהומה הנוכחית שחולל דאע"ש במזרח התיכון, יתברר שניהלנו את האסטרטגיה שלנו בתבונה והתקדמנו למטרה הלאומית הנכספת - מדינה יהודית חזקה מכל הבחינות בארץ ישראל".

מתי הֶסדר עם הערבים יהיה אפשרי?
“העוינות הערבית כלפינו היא תוצאה של חברה סגורה ודיכוי הנשים שבה. יש סימנים שמצב זה משתנה. כשיהיה בחברה הערבית שוויון זכויות מלא לנשים הם ישתנו, ואז ניתן יהיה להגיע להסדר ואף לשלום. לעניות דעתי, הקיצוניות של דאע"ש דווקא מעודדת מגמה כזאת כאנטיתזה".