אחרי שבוע של גשם שוטף, חזרה השמש לזרוח על המפרץ הקסום של אלג’יר ומרפסות בתי הקפה בשדרת דידוש מוראד התמלאו שוב. רחוק יותר, למרגלות הרובע העממי ההיסטורי באב אל־וואד, שיחקו ילדים בהתלהבות כדורגל על הטיילת החדשה שהוקמה רק לאחרונה ליד הים. במסעדת "הדולפין", אחת משתי המסעדות היחידות הפתוחות בערב במתחם הנמל, חזרו להגיש דג "סאן פייר" מעולה, וקבוצות תיירי פנים מרחבי המדינה המשיכו לעלות לרגל ל"מונומנט המרטירים" של המהפכה - מבנה קשתות מורכב בגובה 92 מטרים - החולש על המפרץ.
בפינה אחרת של העיר עדיין מתנוסס אתר "המסגד הגדול" שבנייתו החלה לפני 15 שנה אבל הממשל לא מיהר להשלימו. אומדן ההוצאה עלה ממיליארד לשלושה מיליארד אירו. לאחרונה התקבלו חוות דעת שליליות ממומחי בטיחות שמזהירים מהתמוטטות המבנה. החברה הגרמנית שפתחה בבנייה פינתה את מקומה לסינים. צריח המסגד של הנשיא בוטפליקה אמור להיות הגבוה בעולם, 165 מטרים - 55 יותר ממסגד חסן השני בקזבלנקה. אולם התפילה הגדול מתוכנן ללא פחות מ־120 אלף מתפללים. בינתיים נדחתה הפתיחה שוב לשנת 2020.
העבר המדמם הזה הוא סיבה מרכזית לכך שהאביב הערבי לא תפס באלג’יריה ושהמונח הזה מתקבל כאן עד היום באירוניה ובחשש. מנהיגי האופוזיציה ממשיכים אמנם לדרוש דמוקרטיזציה של מערכות השלטון, אבל נמנעים בזהירות רבה מלדחוף למהפכה כדי לא להרתיע את האוכלוסייה. על אף הרתיעה הזאת, אלג’יר של היום אינה דומה לזו שלפני עשור. נשים חובשות צעיף או רעולות נראות בכל פינה לצד אלה ששמרו על התדמית המהפכנית
בעשור הראשון של המאה הנוכחית, כשהדי מלחמת האזרחים הנוראה עדיין לא שככו והאלג’יראים התייחסו בחשדנות לצרפת ונמנעו מקשר עם האמריקאים, פנו בחשאי, לפי מקורות זרים, בוטפליקה ושירותי הביטחון שלו לישראל, והביעו עניין בשיתוף פעולה ביטחוני. בנוסף לביטחון הלאומי, בוטפליקה היה מעוניין בשמירה על ביטחונו האישי. כוחות שונים בממשל האלג’ירי פעלו מצדם נגד שיתוף הפעולה עם האויב הציוני.
כשהצלחתי לשוחח איתו באחד מביקוריו בצרפת, הוא תלה תקוות בתהליך השלום הישראלי־פלסטיני שידע אז ימים יפים. היום, בין "מונומנט המרטירים" - אתר הזיכרון למהפכה – לבין "המסגד הגדול" ושובו של האסלאם, אלג’יריה החדשה של אחרי בוטפליקה ממשיכה לחפש את עצמה.
התרעות פיקוד העורף