ההפתעה הגדולה בבחירות למנהיגות חמאס ברצועת עזה, הדהימה גם את חברי הארגון עצמם, שלאחר עשרות שנים, יראו כעת מישהו אחר בראש הארגון ברצועה. כפי שניתן להבין, לא מדובר ממש בחובב ישראל. סנוואר, שהיה בעבר בידיה של ישראל, אך שוחרר במהלך עסקת החזרתו של גלעד שליט, לאחר ששהה בכלא משנת 1989. הוא נחשב לאיש מוערך מאוד, נערץ, שהיה חלק בלתי נפרד ממבצע "צוק איתן" ואף התעסק לאחרונה עם כל המערך הלוגיסטי של חמאס. מדובר ללא ספק בראש אגף קיצוני והבחירות נחשבות לאחד מהניצחונות המהדהדים של הזרוע הצבאית, של אנשים כמו מוחמד דף.

יחיא סנוואר (55), שנשלח בשנת 1989 לארבעה מאסרי עולם על תכנון פיגועים וחטיפות ישראלים - בין היתר של נחשון וקסמן ז"ל. בחמאס מייחסים לסנוואר יכולות על, ובשטח רוחשים לו הרבה כבוד. הוא היה ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס, עז א־דין אל־קסאם, ובחודשים האחרונים הפך לדמות הפוליטית־צבאית הבכירה ביותר ברצועה, לצד דף. הוא חביבה של ההנהגה המדינית, ונראה כי הצליח להחזיר למסלול את התקשורת בינה לבין ההנהגה הצבאית, שנותקה מאז צוק איתן.

סנוואר נוקט עמדה חסרת פשרות מול הרשות הפלסטינית, ונחשב לאחד המנהיגים הבולטים בהעמקת אידיאולוגיית ההתנגדות לישראל. הוא מאמין במלחמה בציונים ולא ברגיעה, ומבחינתו אין זמן טוב לעימות צבאי: תפיסתו היא של עימות צבאי מתמשך, דבר שהופך אותו למסוכן ולבלתי צפוי. רגע לפני ששוחרר בעסקת שליט הוביל סנוואר מתאו באגף לאסירים ביטחוניים מרד אסירים, וטען כי מדובר בעסקה רעה שהיא כניעה לישראל. נוכח זאת הוחלט בשב"כ לבודד אותו עד שהעסקה תצא לפועל. סנוואר שוחרר מתא בידוד היישר למגדלי ההנהגה ברצועת עזה.

מאז השתחרר חיסל סנוואר שורה של משתפי פעולה שנכשלו במבחן הנאמנות, ויצר שיתוף פעולה עם מחוז סיני של ארגון "המדינה האסלאמית". הפלסטינים ברצועה רועדים ממנו ומבינים שמי שלא ישתף פעולה יוצא להורג. הוא קיבע את עצמו כרמטכ"ל השני של חמאס, ויש האומרים כי כיום הוא היה חזק יותר ממנהיג חמאס, איסמעיל הנייה.

סנוואר הביא עמו מישראל את ההבנה שעל חמאס לרשום הישגים משמעותיים רק לפני שתפרוץ מלחמה. הוא היה רוצה לראות פיגוע קשה ורצחני, ורגע לאחר מכן להעלים את פעילי חמאס לבונקרים מתחת לפני האדמה; לתת לישראל לצאת למלחמה נגד רצועה הרוסה ממילא, בלי שתוכל לפגוע באיש מראשי ההנהגה או מלוחמי הארגון. בישראל מודעים לכך, ובדיונים סגורים בדרגים שונים שבה ועולה השאלה - האם להמשיך להתכונן לסבב הבא או להקדים תרופה למכה?