בדצמבר 1998 התכנסו 15 ראשי המדינות החברות באיחוד האירופי בווינה לפגישה החצי־שנתית שלהם, ועל השולחן עלו מגוון נושאים לדיון, החל מהרחבת הגוש המשותף והכנתו לקראת המאה ה־21 ועד תהליך השלום במזרח התיכון, חיזוק הספורט כמרכיב מפתח בפעילויות חברתיות, סוגיות סביבתיות וקידום ערכים של זכויות אדם.

מדובר בסוגיות שגרתיות, שחלקן ממשיכות להעסיק את מנהיגי האיחוד גם כיום, כפי שהיה גם במפגש מועצת האיחוד בבריסל השבוע. אולם ההצהרה של פסגת וינה כללה גם החלטה נדירה, שנועדה להעניק כבוד לאחד האישים שהשפיעו יותר מכל על דמותה של אירופה בשלהי המאה ה־20, הלמוט קוהל, שחודשיים קודם לכן סיים 16 שנות כהונה כקנצלר גרמניה. 

"הוא היה מוכן לפעול על מנת לאחות את השסע הפוגעני שחילק את היבשת שלנו לשניים", נאמר בהצהרה על הענקת תואר אזרחות כבוד של האיחוד לקוהל. "איחוד גרמניה ואיחוד אירופה, שבאו לידי ביטוי באחדות כלכלית ומוניטרית, הייתה עבודת חייו של ד"ר הלמוט קוהל". 

קוהל היה האדם השני בלבד שקיבל את תואר הכבוד הזה - ז'אן מונה, מי שנחשב לאבי האיחוד האירופי, הפך לאזרח כבוד ב־1975, בעוד ז'אק דלור, לשעבר נשיא הנציבות האירופית, קיבל את התואר לפני שנתיים. אולם בעקבות מותו של קוהל בגיל 87 בשבוע שעבר, הוא צפוי לזכות בקרוב בכבוד נוסף, ראשון מסוגו. 

הנציבות האירופית, המועצה האירופית והפרלמנט האירופי הודיעו כי ב־1 ביולי יתקיים טקס אשכבה רשמי לקוהל, וארונו יוצב בשטרסבורג, העיר שבה שוכן הפרלמנט האירופי, לפני שיועבר על נהר הריין לקבורה בעיר הולדתו בגרמניה. לטקס אמורים להיות מוזמנים כל מנהיגי המדינות החברות, כולל בריטניה. 

הנכונות של האיחוד האירופי להעניק לקוהל כבוד גם לאחר מותו אינה מפתיעה. הפוליטיקאי הגרמני היה לא רק אדם גבוה באופן פיזי - הוא התנשא לגובה של 1.98 מ' - אלא גם מדינאי ענק, שבתקופת כהונתו כקנצלר גרמניה, הארוכה ביותר במאה ה־20, התרחשו אירועים היסטוריים, בהם: נפילת חומת ברלין, האיחוד המחודש של מערב גרמניה ומזרחה, שיאו של הפיוס ההיסטורי בין גרמניה ליריבתה זה שנים צרפת, חיזוק הקשר בין גרמניה לבין ישראל ועלייתה של היורשת, אנגלה מרקל. 

מחיר האיחוד

9 בנובמבר 1989 הפך לאחד הימים הדרמטיים ביותר בתולדות המאה ה־20, והכל התרחש במקרה. דובר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה, גונטר שבובסקי, הקריא בטעות במסיבת עיתונאים הודעה על כך שההנהגה מתירה לאזרחים לצאת לראשונה מגבולות המדינה ללא האישורים הדרושים, וזאת אף על פי שעדיין לא התקבלה החלטה רשמית על כך. מאות בני אדם שהחזיקו בדרכונים עברו בנקודות הגבול בחומת ברלין לצד המערבי, אולם כאשר ביקשו לחזור לבתיהם גילו כי בעצם המעבר נשללה אזרחותם. 

מחשש למהומות, קיבל המפקד של אחת מנקודות הגבול החלטה עצמאית לאפשר מעבר חופשי ללא הפרעה, וגם עמיתיו בשאר נקודות הגבול בחומה הלכו בעקבותיו. בעקבות זאת, החלו אלפי ברלינאים לעבור מצד לצד, ובחצות הודיע הכתב הוותיק של רשת NBC, טום ברוקאו, כי "החומה נפלה".

הקנצלר קוהל, ששהה בארוחת ערב במהלך ביקור בפולין באותה שעה, מיהר לשוב לארצו, אולם קבלת הפנים שלה זכה מהמפגינים בברלין הייתה צוננת. למרות זאת, קוהל ראה את פריצת החומה כהזדמנות חסרת תקדים להגשים את חזון איחוד גרמניה, למורת רוחם של עמיתיו במערב היבשת שחששו מפני חזרתו של האיום הישן. "פעמיים הבסנו את הגרמנים! כעת הם חזרו שוב", ציטט קוהל בספר זיכרונותיו את ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר, אחרי נפילת החומה.

קוהל עם מרקל, קיסינג'ר וקלינטון. צילום: רויטרס

כשלושה שבועות לאחר אירועי 9 בנובמבר הציג קוהל את תוכנית עשר הנקודות שלו לאיחוד גרמניה, שזכתה לתמיכתם של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש (האב) ושל מנהיג ברה"מ, מיכאיל גורבצ'וב. במאי 1990 נחתם הסכם לאיחוד כלכלי וחברתי בין שתי הגרמניות, ושלושה חודשים לאחר מכן נחתמה גם אמנת איחוד גרמניה שזכתה לתמיכת בתי המחוקקים בשתי המדינות. 

ב־3 באוקטובר 1990 הושלם רשמית האיחוד עם היעלמותה של גרמניה המזרחית, ובדצמבר נבחר קוהל לקנצלר הראשון של גרמניה המאוחדת החדשה. אולם תחושת התסכול של התושבים במזרח, שלא חשו את פירות האיחוד וסבלו מאבטלה שהגיעה כבר ל־40% במהלך שנות ה־90, פגעה בפופולריות של קוהל. ב־1998 הוא הובס בבחירות על ידי יריבו, גרהרד שרדר. 

אבל קוהל הבהיר כי האיחוד הצדיק את המחיר שהתושבים הרגישו בכיסם. "המחיר הפוליטי והכלכלי של דחיית האיחוד היה יכול להיות כבד יותר מאשר הנטל הכלכלי של איחוד מהיר", אמר בשנת 1996. "אפילו אם היו לי הנתונים האלה ב־1990, לא הייתי פועל באופן שונה לגבי הנקודות המרכזיות". 

אירופה של קוהל

חלום נוסף של קוהל, מלבד איחוד גרמניה, היה להביא לפיוס היסטורי בתוך אירופה על מנת לקדם את אחדותה. אחד הצעדים הראשונים והמשמעותיים ביותר נעשה ב־22 בספטמבר 1984, כאשר הקנצלר הגרמני היה אורחו של נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן, בטקס לפיוס בין שתי היריבות הוותיקות בוורדן, המקום שבו התרחש הקרב הקשה והמדמם בין הצבאות שלהן ב־1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. 

תחת גשם שוטף ביקרו שני המנהיגים בבתי הקברות שבהם טמונים אלפים מתוך 600 אלף הרוגי הלחימה, בהם גם דודו של קוהל. השניים גם לחצו ידיים בזירת הקרב באחת התמונות המרשימות ביותר של הפיוס בין המדינות. "לו היו לנו טקסים כאלה לפני מלחמת העולם השנייה, אולי היינו נמנעים ממנה", אמר אחד מיוצאי הצבא הצרפתי שנכח באירוע.

הידידות המתהדקת בין שתי המדינות סייעה לקוהל לקדם את החזון האירופי מיד אחרי איחוד גרמניה. הקנצלר היה הרוח החיה מאחורי עיצובה של אמנת מאסטריכט משנת 1992, שהובילה להפיכתו של השוק האירופי המשותף לאיחוד האירופי כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, ובנוסף הביאה לכינונו של המטבע האירופי, היורו. הוא גם פעל להקמתו של הבנק האירופי המרכזי בפרנקפורט, ובנוסף קידם עם מנהיגי צרפת, תחילה מיטראן ולאחר מכן עם ז'אק שיראק, את ייסודן של רשת הטלוויזיה ארטה ואת החטיבה המשותפת לשני הצבאות.

עם זאת, לקוהל היו גם כמה רגעים מביכים ביחסיו עם חלק מעמיתיו האירופים. בספר שפורסם ב־2014 תיאר קוהל את יחסיו המורכבים עם "גברת הברזל" תאצ'ר וסיפר כי לעתים היא הייתה נרדמת בישיבות של מנהיגי האיחוד. היחסים בין השניים עלו על שרטון כאשר קוהל קיצר פגישה ביניהם בעת שתאצ'ר שהתה בחופשה בגרמניה בטענה של "התחייבויות שלא ניתן להפר", אולם אז מצאה אותו ראש הממשלה הבריטית מתענג על עוגה גדולה בבית קפה מקומי.

בת החסות

בעוד כשלושה חודשים ילכו אזרחי גרמניה לקלפיות על מנת לקבוע אם מרקל תזכה בכהונה החמישית ברציפות, שתקרב אותה לשיא שקבע קוהל, האיש שהכניס אותה לחיים הפוליטיים וסלל את דרכה לעבר הנהגת המדינה. 

בשנת 1991 עשתה מרקל, שנולדה בהאנובר אך גדלה במזרח גרמניה תחת השלטון הקומוניסטי, את צעדיה הראשונים בעולם הפוליטי. שנתיים קודם לכן, עם נפילת חומת ברלין, עזבה את חיי האקדמיה ואת תחום הפיזיקה על מנת להצטרף למפלגה מזרח גרמנית חדשה, וכעבור שנה הצטרפה למפלגת הדמוקרטים הנוצרים. 

מנהיג המפלגה קוהל זיהה את הפוטנציאל הגלום בה ומינה אותה לשרה לענייני נשים וצעירים, ולאחר מכן לשרה להגנת הסביבה. בתוך זמן קצר גם התקשורת גילתה עניין בבת חסותו החדשה של הקנצלר ומיהרה להעניק לה את הכינוי "הנערה של קוהל". 

קוהל. "פעמיים הבסנו את הגרמנים! כעת הם חזרו שוב", ציטט בספר זיכרונותיו את מרגרט תאצ'ר. צילום: רויטרס

 

אולם שנים ספורות לאחר מכן קמה התלמידה על המורה שלה. אחרי שקוהל הפסיד לשרדר ב־1998, נחשף כי קוהל החזיק לכאורה בחשבונות בנק סודיים כדי להסתיר תרומות בלתי חוקיות. הפרלמנט פתח בחקירה וגם בתוך המפלגה החלו להישמע קולות, בהם של מרקל, נגד הפוליטיקאי הוותיק בדרישה לפרישתו. "הגיע הזמן שהוא יפנה את הדרך ליורשיו, לדור הצעיר", אמרה.

קוהל עזב את הפוליטיקה שנה לאחר מכן ויחסיו עם מרקל כמעט שלא שוקמו מאז. יותר מכך, קוהל לא הסתיר את ביקורתו מהתנהלותה של בת חסותו לשעבר בכל הנוגע לאיחוד האירופי. "היא גומרת את אירופה שלי", צוטט קוהל לפני שנים אחדות בהתייחסו למדיניות הצנע שקידמה מרקל לנוכח המשבר הכלכלי שפקד את גוש היורו, ואחרי משאל הברקזיט בשנה שעברה הוא הפציר בקנצלרית להפגין עמדה מרוככת כלפי הבריטים. 

למרות זאת, מרקל לא הסתירה את התרגשותה כאשר ספדה לקוהל בשבוע שעבר. "ברגע הזה אני חושבת בכבוד רב ובהוקרה עצומה על חייו ועל העבודה שלו", אמרה. "יעבור עוד זמן מה עד שנבין מה איבדנו".

צרות במשפחה

קוהל, שהיה ידוע באהבתו לאוכל והגיע למשקל של יותר מ־130 קילוגרם, ידע גם לא מעט סערות בחייו האישיים. בעוד הוא שהה בעיר במרכז השלטון בבון, הנלורה רנר, רעייתו מאז 1960 ואם שני בניהם, העבירה את מרבית זמנה בבית המשפחה בפלאטינט מאחר שסבלה ממחלת עור נדירה שאילצה אותה להימנע מחשיפה לאור השמש. 

מצבה הרפואי, וגם שערוריית חשבונות הבנק של בעלה, ולפי פרסומי הצהובונים בגרמניה גם רומן לכאורה בין קוהל לבין מזכירתו, דרדרו את מצבה הנפשי של רנר. ביולי 2001 היא כתבה מכתבים לשני בניה, לחברים ולבעלה, שלו אמרה כי היא מודה "על כל מה שנתת לי". לאחר מכן נטלה מנת יתר של משככי כאבים וגלולות שינה ושמה קץ לחייה, בעוד בעלה נמצא במסעדה בברלין.

שמונה שנים לאחר מכן התחתן קוהל עם מייקה ריכטר, לשעבר יועצת כלכלית בלשכת הקנצלר שהייתה צעירה ממנו ב־35 שנה, ולפי השמועות היה בין השניים רומן עוד בעת שרנר הייתה בחיים. ריכטר ליוותה את קוהל בשנותיו האחרונות, בעת שכבר היה בכיסא גלגלים ומצבו הרפואי הידרדר, והייתה לצדו גם ברגעיו האחרונים בשבוע שעבר. השבוע נודע כי ריכטר אף מילאה את סלון הבית בקרח יבש, שבשילוב עם מיזוג אוויר חזק ישמר את גופתו של קוהל עד טקס הלוויה ב־1 ביולי. 

היחסים בין קוהל לבין שני בניו, וולטר ופיטר, הפכו לצוננים עוד בעת שאם המשפחה הייתה בחיים, אולם לאחר שאביהם התחתן עם ריכטר, הם האשימו את רעייתו החדשה כי פעלה לנתק אותם לחלוטין מהקנצלר לשעבר ואף החזיקה אותו "כמו אסיר". 

שני הבנים טענו כי בשש השנים האחרונות מנעה מהם ריכטר לבקר את אביהם. וולטר קוהל סיפר כי הוא שמע על מותו של אביו ברדיו, ואף נאלץ לשכנע את השוטרים שיאפשרו לו להיכנס לבית כדי לראות את גופת אביו. "אבי ניתק קשר עם כל המשפחה - איתי, עם הנכדים שלו, שעבורם כל זה היה כואב מאוד", אמר. "אני כל כך עצוב שזה קרה ככה".

ידיד אמת

אביו של קוהל שירת בצבא הגרמני לכל אורך מלחמת העולם השנייה, ואחיו נהרג בלחימה בחזית. הקנצלר לעתיד עצמו הצטרף לנוער ההיטלראי ואף סיפק תחמושת לתותחי נ"מ באזור האלפים, עד שנטש את הלחימה לקראת תום המלחמה ושב עם חבריו לעיר הולדתם, לא לפני שספגו מכות מעובדי כפייה פולנים משוחררים. במפגש הראשון שלו עם חיילים אמריקאים, זכה קוהל לקבל מהם ממתקים.

על אף העבר האישי והמשפחתי במסגרות הנאציות, קוהל היה אחד המיישמים הבולטים של הרצון הגרמני לבנות יחסים קרובים עם המדינה היהודית. הוא הגיע לביקור ראשון בישראל ב־1984 כאורחו של ראש הממשלה, יצחק שמיר, וסייר ברחבי הארץ. עם זאת, על הביקור המוצלח העיבו הדיווחים על עסקת נשק גדולה בין גרמניה לבין סעודיה, והבכירים הישראלים לא הסתירו את מורת רוחם מכך בפגישותיהם עם הקנצלר. 

במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, ב־1991, אחרי שנודע כי חברות גרמניות הן שסייעו לתעשיית הנשק העיראקית, כולל בבניית טילי סקאד ובפיתוח אמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים, הצהיר קוהל על מחויבותו לביטחון ישראל ועל נכונותו לעזור ככל שיוכל. הביטוי לכך היה האישור שניתן לבניית שתי צוללות דולפין עבור חיל הים הישראלי. 

ב־1995, אז צוינו 30 שנה לכינון היחסים בין המדינות, הגיע קוהל פעמיים לישראל. הפעם הראשונה הייתה בחודש יולי, אז הגיע קוהל בליווי של משלחת גדולה של אנשי עסקים גרמנים שביקשו להשקיע בישראל, והבטיח לפעול להסרת חסמים בסחר בין ישראל לבין האיחוד האירופי. הוא גם קיבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב. חמישה חודשים לאחר מכן קוהל נחת שוב בישראל, הפעם יחד עם שורת מנהיגים מרחבי העולם על מנת להשתתף בהלווייתו של ראש הממשלה יצחק רבין. על שמו של קוהל פועל גם מכון ללימודים אירופיים באוניברסיטה העברית מאז 1991.

"הוא היה מגדולי ידידיה של מדינת ישראל ומחויב לחלוטין לביטחונה", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "קוהל היה המנהיג שאיחד את גרמניה ביד נחושה ובוטחת. אהדתו לישראל ולציונות באה לידי ביטוי במפגשי הרבים עמו, ובעמדה תקיפה לטובת ישראל, שהציג בהתמדה באירופה ובפורומים בינלאומיים".