כל מי שניסה לספור פעם יהודים באמריקה, יודע שלא קל איתם. גם הם עם קשה עורף. שאל אותם אם הם יהודים, ויענו לך בהתחכמות: למה אתה מתכוון? מה זה יהודי? מיהו יהודי? שאלת שאלת המשך, והם עשויים לבלבל אותך: לפני רגע אמרו שלא, פתאום הם אומרים שכן. ולך תדע למה הם מתכוונים, ולך תדע מה זה אומר.

בשבועיים האחרונים פורסמו שני מחקרים חדשים על היהודים של אמריקה. אחד התייחס למספרים – השני התייחס לעמדות. אחד היה סעיף קטן במחקר גדול של גוף שאין לו עניין מיוחד דווקא ביהודים – השני היה המחקר השנתי הקבוע של הוועד היהודי־אמריקאי על עמדות הקהילה. מה למדנו מהם? למדנו שיהדות אמריקה ממשיכה להשתנות במהירות. יכול להיות שמהר הרבה יותר מכפי שחשבנו. מה עוד למדנו? שהשנה הזו באמריקה היא שנה מיוחדת, ושהיהודים מרגישים בזה. כבר הרבה מאוד שנים שלא הרגישו חשופים כל כך. כבר הרבה מאוד שנים שלא היו מודאגים כל כך.

נתוני מחקר, יהדות ארצות הברית

מכון המחקר PPRI – המתמחה בדת, תרבות ומדיניות ציבורית באמריקה – מצא ש־2.3% מכלל האמריקאים מזהים את עצמם כיהודים. זה דומה למדי לאחוז (2.2%) שנמצא במחקר המקיף של מכון PEW לפני ארבע שנים. אבל למרות הדמיון – יש הבדל משמעותי. אחוז היהודים הכללי דומה, אבל

ההרכב שונה. החלוקה הפנימית של יהודים לפי מגזרים וקבוצות שונה. וייתכן שהשונות הזו מעידה על קצב מהיר של השתנות של הקהילה.

רואים להם בעיניים

שני הבדלים מרכזיים ראויים לעיון: האחד – חלוקת היהודים ל״יהודים לפי דת״ ו״יהודים לא לפי דת״. השני – חלוקת היהודים לפי זרמים: רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים, סתם יהודים (שלא שייכים לשום זרם). ההבדל הראשון מלמד על כך שמתוך כלל היהודים, אחוז הולך וגדל הם יהודים לא לפי דת. לפי המחקר של PEW לפני ארבע שנים הם היו כרבע, לפי המחקר של PPRI הם כשליש. יותר מזה: בקרב הצעירים היהודים, יותר ממחצית (53%) הם יהודים לא לפי דת.

בית קברות יהודי שהושחת בפילדלפיה.

למה זה חשוב? כדי לתת תשובה לשאלה הזו, צריך להיכנס לכמה הסברים שאופיים טכני. צריך להבין איך מאתרים יהודים באמריקה. יהודים לא מסומנים באמריקה, הם לא רשומים בשום מאגר ממשלתי או עירוני, הם לא מתבלטים, בדרך כלל, בחזות שונה מזו של כלל האמריקאים. כדי למצוא אותם צריך לשאול. וכמובן, אופי השאלה קובע במידה רבה את אופי התשובה.

באמריקה, היהדות נתפסת קודם כל כדת – כמו קתוליות, מוסלמיות, בודהיזם, מורמוניות. לכן השאלה הסטנדרטית לזיהוי יהודים היא שאלה על דת: ״מה הדת שלך?״ יש מי שאומרים אנגליקני, או בפטיסטי, או מוסלמי. יש מי שאומרים יהודי. אלה יהודים לפי דת.

אבל מחקרים מהשנים האחרונות גילו שמלבד היהודים לפי דת יש עוד קבוצה של יהודים – קבוצה שמשקלה מכלל היהודים הולך וגדל: יהודים לא לפי דת (ולא להתבלבל עם חילונים בישראל, זה ממש לא אותו הדבר). אלה אמריקאים שעל השאלה ״מה הדת שלך״ משיבים ב״אין לי דת״ או ב״אתאיסט״. אבל אם שואלים אותם שאלת המשך: ״האם אתה מחשיב את עצמך יהודי מאיזושהי סיבה?״ הם משיבים אחת משתי תשובות: ״כן״, או ״חלקית״. אלה יהודים לא לפי דת.

ושוב – למה זה חשוב? זה חשוב כי יהודים לפי דת ויהודים לא לפי דת הם לא אותו סוג של יהודים. יהודים לפי דת נוטים להתחתן יותר עם יהודים, לשמור על קשר לישראל, להיות חברים במוסדות קהילתיים, לומר שחשוב להם שגם ילדיהם יהיו יהודים, לציין חגים יהודיים. יהודים לפי דת עושים דברים שמשקפים את יהדותם.

לעומתם, יהודים לא לפי דת עושים מעט מאוד. הם חושבים על עצמם כעל יהודים באופן כלשהו, הם לא מתביישים בזה, ולא מסתירים את זה. אבל זה גם לא חשוב במיוחד בעיניהם – זו עובדה ולא מרכיב משמעותי של זהות. בהתאם לכך, הם אינם חברים בקהילה לא קשורים לישראל ולא מחפשים בן זוג יהודי, ולא חשוב להם לגדל ילדים יהודים.

הסוציולוג ד״ר שלמה פישר מהמכון למדיניות העם היהודי דימה אותם פעם לאנשים ששואלים אותם על צבע העיניים שלהם. כן, יש לי עיניים ירוקות. אני לא מתבייש בזה – אולי אפילו קצת מחבב את זה. וכמובן, זו עובדה. אבל עובדה שאין לה משמעות עמוקה של זהות. לא חשוב לי שגם לילדים יהיו עיניים ירוקות. לא אשקיע משאבים ומאמצים כדי שזה יקרה. לא אתעקש על בן או בת זוג שגם להם עיניים ירוקות. יהודים לא לפי דת הם מי שהיהדות שלהם היא כמו עיניים ירוקות (או כחולות, או חומות, לבחירתכם).

עולים חדשים

אז הנה, התברר שיש משמעות לשיעורם של היהודים לפי דת ולא לפי דת. ומכאן שיש משמעות למחקר המלמד על כך שנרשמה קפיצה בשיעור היהודים לא לפי דת, ושנמשכת שחיקה בשיעור היהודים לפי דת. אלא שזה לא הדבר היחיד שהתגלה במחקר החדש. התגלה בו שגם החלוקה הפנימית של יהודים לפי זרמים משתנה בקצב מסחרר – וכמובן, צריך עוד סקרים כדי לוודא שהחלוקה כפי שהוצגה עכשיו אכן מלמדת על שינוי דרמטי, ולא על בעיה בדגימה. איך משתנה היהדות האמריקאית? בפשטות: פחות רפורמים, עוד פחות קונסרבטיבים, יותר סתם יהודים ויותר אורתודוקסים.

גם כאן, לא המגמה מפתיעה, אלא הקצב המסחרר של השינוי. במחקר של PEW לפני ארבע שנים, 35% מיהודי אמריקה היו רפורמים - יותר משליש. במחקר החדש ירד חלקם ל־28% בלבד, רק קצת יותר מרבע. לפני ארבע שנים, 18% מהיהודים היו קונסרבטיבים. זו נחשבה למכה משמעותית לתנועה שלפני כמה עשורים היתה הגדולה והמשמעותית ביותר מכלל התנועות. אבל המחקר החדש מוסיף מכה על מכה: ירידה מ־18% ל־14% בלבד.

מי עולה? הקבוצה שעולה בחדות היא זו של סתם יהודים - יהודים שלא מזדהים עם אף זרם. אלה יהודים שעל פי המחקרים, עד היום מפגינים מידה פחותה של מחויבות ליהדות ולעם היהודי. ודווקא הם הקבוצה שעולה. ומי עוד עולה? האורתודוקסים מתחילים לעלות. זה עוד לא ניכר במספר הכללי שלהם מקרב היהודים, אבל כאשר מסתכלים על החלוקה לפי גיל, השינוי די מדהים בעוצמתו.

מקרב היהודים המבוגרים ביותר באמריקה, האורתודוקסים הם בקושי פסיק. 3%. מקרב היהודים הצעירים ביותר באמריקה, בני 18־29, האורתודוקסים הם 15%. למעשה, בדור הצעירים, האורתודוקסים כבר עברו את הקונסרבטיבים (8%) ומתקרבים מאוד לרפורמים (20%). גיל הנישואים הצעיר עושה את שלו. מספר הילדים הגבוה עושה את שלו. היכולת לשמור על הצעירים בתוך המחנה, בתוך השבט, עושה את שלו. יהודים אורתודוקסים מתרבים מהר ומתבוללים לאט. זו המציאות – וגם היא משנה את פניה של יהדות אמריקה.

דונלד טראמפ. צילום: רויטרס

זה משחק של קצוות: בצד השמרני־ימני האורתודוקסים מתרבים. בצד הליברלי־שמאלי הסתם יהודים ואלה שהם יהודים לא לפי דת מתרבים. מי שהולכים ונשחקים הם היהודים של האמצע, היהודים שהיו עיקר מניינה ובניינה של היהדות האמריקאית ב־100 השנים האחרונות. הנתונים של סקר הוועד היהודי־אמריקאי מלמדים על הקשיים שלהם. 47% מכלל היהודים המבוגרים אינם נשואים – זה מתכון לצמצום. לפחות ממחצית היהודים ״מאוד חשוב״ להיות יהודים (47%).

הזירה הפנימית

גם היחס לישראל נבדק, כמו בכל שנה, ולא חל בו שינוי גדול: מחצית מיהודי אמריקה הבוגרים ביקרו כאן. זה הרבה יותר מכפי שהיה לפני 20 ו־30 שנה. כמחצית מסכימים, ועוד רבע די מסכימים, שלדאוג לישראל זה ״חלק חשוב מהיותי יהודי״. אבל עיקר תשומת הלב שלהם לא מופנית לישראל כרגע. היא מופנית פנימה, לזירה הביתית.

41% מהיהודים באמריקה סבורים שהאנטישמיות היא ״בעיה חמורה מאוד״ באמריקה כיום. זו קפיצה דרמטית לעומת שנים קודמות. רק לפני שלוש שנים, בשלהי תקופתו של הנשיא ברק אובמה, נרשם שפל היסטורי ברמת הדאגה של היהודים: רק 14% מהם ראו באנטישמיות בעיה חמורה מאוד באמריקה. והנה – בתוך זמן קצר, נרשם שיא של שלושה עשורים. האם זה קשור לדונלד טראמפ? אי אפשר שלא לראות שזה קשור לדונלד טראמפ. זה קשור לתקופה החדשה שעוברת על אמריקה, וגם לנטיות הפוליטיות של היהודים. ביקשתי וקיבלתי מהוועד היהודי אמריקאי את הנתונים בחלוקה לפי עמדות פוליטיות – והתמונה הנשקפת מהנתונים הללו מרתקת: ככל שיהודי שמרן יותר, כך הוא פחות מודאג מאנטישמיות באמריקה. ככל שיהודי ליברלי יותר כך הוא סבור שאנטישמיות היא בעיה חמורה.