"בימים האחרונים אני שומע קולות של תסכול, אכזבה ועלבון בקרב יהודי אוקראינה וישראלים שנולדו באוקראינה, ואני מבין טוב מאוד את התחושות של האנשים האלה, כי גם לי, כיהודי אוקראיני, מפריע הפסל הזה - כסמל של תקופה שחורה בתולדות יהודי אוקראינה", כך אומר בכאב גדול שמעון ברימן (46), היסטוריון מתמחה באוקראינה ועיתונאי יליד העיר חרקיב.

הרקע לדבריו הוא הצבת פסל של סימון פטליורה בעיר ויניצה, על חורבות הרובע היהודי הנקרא “ירושלים”. פטליורה היה מדינאי אוקראיני ונשיאה האחרון של הרפובליקה העממית של אוקראינה. כמו כן, כיהן כמפקד העליון של הצבא, שהובס על ידי הצבא האדום ופרק את זעמו על יהודי המדינה. בתקופת פיקודו התחוללו כ־60 פוגרומים ביהודים. עשרות אלפים נרצחו. אלה שברחו, נתפסו, נרצחו ונקברו בקבר אחים. אלה שנותרו בבתיהם נרצחו בנשק קר, כדי לחסוך בתחמושת. בזמן הפוגרומים ידוע כי התוקפים צעקו "יחי פטליורה".

כאמור, ביום שבת האחרון הוצב פסל לזכרו והנצחת פועלו, מכל המקומות, דווקא על חורבות הרובע היהודי.

האנדרטה לזכרו של סימון פטליורה. צילום: האתר הרשמי של עיריית ויניצההאנדרטה לזכרו של סימון פטליורה. צילום: האתר הרשמי של עיריית ויניצה

“פטליורה היה סוציאליסט עם יחס אישי ליברלי כלפי יהודים”, מספר ברימן, “הוא הקים את תפקיד השר לענייני היהודים בממשלתו, קיבל כמה פעמים משלחות של יהודים וביקש מהם עזרה בבניית קשרים טובים עם מדינות המערב. אבל כל ההבטחות שלו נשארו ריקות. היחסים בינו לבין היהודים היו הרוסים, בגלל גל של פוגרומים נוראים בעשרות מקומות. פטליורה שלח כמה פקודות לצבא שלו נגד פוגרומים, אבל קצינים בכירים וחיילים פשוט המשיכו לרצוח ולשדוד את יהודים.  בתור מנהיג חלש, הוא לא שלט בצבא שלו. לכן אני מסכים עם זאב ז’בוטינסקי שכתב ב־1927: ‘פטליורה כראש ממשלה וראש צבא אחראי על כל הרצח ההמוני של יהודי אוקראינה’. יש כזה דבר - זיכרון קולקטיבי של עם. אז בזיכרון של היהודים, פטליורה כבר 100 שנים הוא מי שאחראי על רצח של עשרות אלפי יהודי אוקראינה. אני מניח גם שהקמת הפסל הזה דווקא עכשיו, זה חלק ממאבקה של אוקראינה נגד ההתקפה הרוסית, כי אוקראינה לוחמת ומחפשת סמלים חדשים בהיסטוריה שלה. רק חבל מאוד ששלטונות אוקראינה עושים גיבורים מאנשי הרצח ולא מ־2,500 חסידי אומות העולם האוקראינים אשר הצילו יהודים בזמן השואה באוקראינה”.

מה חושבים האוקראינים עצמם על פטליורה?
“מבחינת הפוליטיקאים האוקראינים החדשים בקייב, הוא גיבור לאומי וזו הבעיה. עושים לו האדרה. מבחינת היהודים הוא מחולל הפוגרומים. גם אם הוא כתב מכתבים לא לעשות את הפוגרומים, בפועל הוא לא יצא נגדם. בתור שמעון היהודי, זה ממש מפריע לי. בתור היסטוריון, זה סיפור אחר ואני מחפש את כל הדיוקים והעובדות ההיסטוריות.היהודים באוקראינה מרגישים אי־נוחות לרגל ההאדרה של גיבורי המלחמה שהיו אחראים לפוגרומים ולרצח. לא נוח להם ללכת ברחוב על שם קצין אנטישמי. היהודים בויניצה הגיבו בפייסבוק בכעס רב מאוד וחריף. גם היסטוריון אוקראיני שדיברתי איתו השבוע, לא יהודי, הוא נגד ההאדרה של גיבורי מלחמה כמו פטליורה”.

טקס הצבת הפסל של פטליורה. צילום: האתר הרשמי של עיריית ויניצהטקס הצבת הפסל של פטליורה. צילום: האתר הרשמי של עיריית ויניצה

מיהו גיבור?

פטליורה נרצח בפריז במאי 1926 על ידי מתנקש יהודי בשם שלום שוורצבארד. חבר השופטים במשפטו של המתנקש טען כי שוורצבארד זכאי, ואף נפסקו לו פיצויים מטעם משפחת פטליורה. מכיון שפטליורה הוא דמות שנויה במחלוקת באוקראינה, יש יהודים במדינה שנזהרים מלהביע דעה חד־משמעית עליו, ואומרים שה”זועקים בפייסבוק” עושים גלים מיותרים. איגור קולקין (33), מנהל מכירות בחברת מיקור־חוץ של מוקדים טלפוניים בוויניצה: “חיים פה יהודים ויש פה רב. אף אחד לא נותן לו מכות. היהודים לא מתעניינים מספיק במה שקורה. אני לא בטוח ב־100% אחוז לגבי האחריות של פטליורה. עכשיו עושים מכל המפקדים שהיו מעורבים בפוגרומים גיבורים בגלל המלחמה עם רוסיה. מה שכן, יש פה כל מיני קבוצות של יהודים שמחפשים אנטישמיות. אני קורא להם ‘יהודים מקצועיים’. יש סיפור והם מתחילים לצעוק: ‘אנטישמיות’. אני לא יודע מה האינטרס שלהם. כשהיהודים מחפשים אנטישמיות והאוקראינים רואים את זה, הם אומרים: ‘זה הגיבור שלנו. מה אכפת לכם? אם לא נאה לכם, תחזרו לישראל’. אני לא חושב שאנחנו צריכים להתערב. מילדות תמיד שמעתי על פטליורה שני דברים: שהיה מעורב בפוגרומים ושלא היה. בשביל האוקראינים הוא לא קשור לטרור. האנדרטה מוצבת במקום שכרגע לא גרים בו יהודים. אני לא נגד ולא בעד. לאוקראינים יש זכות להחליט מי הגיבורים שלהם”.

אנה זארוב, מייסדת עמותת “חברים ישראלים של אוקראינה”, המהווה איגוד ובית ליוצאי אוקראינה בישראל, מוסיפה: “פטליורה הוא אישיות מאוד לא חד־משמעית. באוקראינה של היום הייתי אומרת שמתנהלים קרבות על עברו - פושע או גיבור. מבחינה היסטורית, לעם האוקראיני הוא בהחלט גיבור, כי נלחם עבור עצמאות אוקראינה. עם זאת, בזמן הנהגתו התרחשו פוגרומים נגד יהודים”.

איך אפשר להסיר את האנדרטה באמצעים לגיטימיים, ומה עשיתם כדי לנסות למנוע את הקמתה?“אני חושבת שהדרך להשפיע על השיח באוקראינה היום היא רק דרך החינוך וההסברה. רוב האוקראינים אפילו לא יודעים שיהודים נרצחו, וברגע שמגלים, משוכנעים שהיסטורית יש סיבות לכך. כנסי לימוד בינלאומיים בהשתתפות חוקרים מישראל ומאוקראינה, תוכניות לימוד בבתי ספר וסמינרים - כל אלה יכולים לשנות את התודעה, ואולי אוקראינים יישאלו שאלות כמו ‘האם גיבור הוא בכל מחיר?’ בספטמבר עשינו סמינר בן שלושה ימים, והזמנו חוקרים משלוש מדינות – ישראל, גרמניה ואוקראינה - שהיה כולו מוקדש לשאלה הלא פשוטה הזו. כי ברגע שלעם אחד אדם הוא גיבור ולעם אחר הוא רוצח, האם בכלל לגיטימי ‘לקדם’ את הגיבור הזה?  חשוב להגיב, חשוב לתת להבין שאנחנו רואים ושכן אכפת לנו. זה בהחלט מאוד משפיע על היחסים בין יהודים לאוקראינים. אני מאמינה שאפשר להשפיע ולשנות את סדר היום”.

איש צבוע בשחור

להתנגדות הצטרפו גם גורמים רשמיים: השגריר הישראלי באוקראינה הביע מחאה חריפה בפני השלטונות על הצבת הפסל במקום זה. כמו כן, ח"כית קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) שלחה מכתב חריף לשלטונות אוקראינה, ובו ביקשה להסיר את הפסל. “נודע לי על הענין כאשר יהודים מרוסיה תייגו אותי בפייסבוק”, היא מספרת, “מפקדיו וחבריו של האיש רצחו יהודים והוא נמנע מלעצור את הזוועות. גם זאב ז’בוטינסקי פנה אליו בבקשה לעזרה. בפוסט הייתה עדות חזקה וכואבת של יהודי יליד ויניצה שנלחם בנאצים בצבא האדום. הוא מרגיש שהכל היה לשווא ושתקעו לו סכין בלב. זה איש שצבוע בצבעים שחורים אצל עם היהודי. זה הרעיד אותי עד עמקי נשמתי, והייתי חייבת להביא את זה לידיעת הקהל הישראלי. צריך לפנות לארגונים יהודיים בארצות הברית, כדי שיפעילו לחץ על ממשלת אוקראינה. היחסים עם אוקראינה טובים, אבל יהודים וישראלים שמתגוררים באוקראינה חשופים לניסיון לשכתוב ההיסטוריה על ידי האוקראינים, להמצאת גיבורים ולניקיונם. פטליורה היה חשוף ומודע היטב לזוועות איומות שנעשו ליהודים. גם גיבורים אוקראינים נוספים, כמו סטפן בנדרה ובוגדן חולניצקי, מואדרים ומנסים לנקות אותם מהטבח ביהודים. את פטליורה מנסים להדיר מהאחריות לרצח, אבל יש לנו מספיק עדויות היסטוריות שהוא היה מודע לזוועות ולא עשה כלום כדי לעצור אותם. ‘אל תסכסכו ביני לבין הצבא שלי’, הוא אמר. זה מצביע על האשמה ועל הקשר שלו. מבצעי הפוגרומים היו מפקדיו הבכירים שהשתמשו בכספיהם וברכושם של היהודים שנרצחו כדי לממן את הצבא האוקראיני”.


ביקש את עזרתו. זאב ז'בוטינסקי. צילום: לע"מביקש את עזרתו. זאב ז'בוטינסקי. צילום: לע"מ

“הפסל הוצב בחצר הבניין שבו היה משרד הדואר והטלגרף הממשלתי בעיר ויניצה”, אומר פרופ’ ישראל בר טל, מומחה להיסטוריה של מזרח אירופה מהאוניברסיטה העברית, ירושלים. “זהו פסל ברונזה של סימון פטליורה יושב על ספסל, ומפת  אוקראינה מונחת על ברכיו. באזור מרכזי זה של העיר התגוררו  לפני מלחמת העולם השנייה יהודים רבים”.

מאחר ששגריר ישראל באוקראינה פנה לממשלת אוקראינה בחריפות רבה בנושא, האם המשבר הזה עלול להיגרר לתקרית דיפלומטית בין המדינות?
"על יסוד התנהגותה של ‘ישראל הרשמית’ בשנים האחרונות בשאלות זכר השואה בפרט, וביחס לזיכרון קורבנות האלימות האנטישמית הרצחנית בארצות אירופה במאה ה־20 בכלל, לא נראה לי כי צפויה תקרית דיפלומטית כלשהי. למרבה הבושה, ישראל שומרת על פרופיל נמוך למדי בכל מה שנוגע לשימוש שעושים היום שלטונות מדינות במרכז אירופה ובמזרחה באישים היסטוריים שהיו בחלקם פושעים אנטישמים רצחניים”.