"אין משבר ביחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית. מי שטוענים, מתלוננים ומקוננים על משבר ועל נתק, מגזימים ונסחפים בראייה לא נכונה ובהערכה מוטעית של המציאות שנוצרה בשנים האחרונות בתחום היחסים". את הדברים הללו אומר ג'ק רוזן, נשיא הקונגרס היהודי-אמריקאי ואחד מוותיקי המנהיגים היהודים בארצות הברית, בדיבור רך ושלו, כשחיוך תלוי בקצה שפתיו. "יש ביקורת על ישראל בקהילה ויש ביקורת בישראל על הקהילה. יש שינוי באופי היחסים. אבל זה לא משבר", הוא ממשיך להרגיע.

לרוזן, כפי שנראה, ישנה הגדרה משלו למה שהתפתח בשנים האחרונות בתחום היחסים ולמה שקורה היום בין ישראל ליהדות אמריקה: "אני קורא לזה אכזבה. בישראל יש אכזבה מהתנהלות או מתגובות הקהילה מול וכלפי ישראל, ובקרב רוב גדול של יהודי אמריקה קיימת אכזבה מישראל ממדיניותה בנושא השלום ומהשתלטות הממסד החרדי בנושאים דתיים".

שיחה עם רוזן היא חוויה מתקנת. הוא מסביר, מפרש ומבהיר נושאים, בעיות וסוגיות בסדר היום של יהדות ארצות הברית באופן מקורי,מנקודות מבט מפתיעות מזוויות ראיה שונות לחלוטין מהמקובל בממסד היהודי המאורגן. בניגוד ליהודים בכירים וידועים בצמרות ארגונים המעדיפים לחמוק מתגובות חד משמעיות או לרכך ככל האפשר את דעותיהם, רוזן אינו נרתע מלהסביר באריכות את מה שהוא רואה כגורם מרכזי המכתיב ומשפיע על היחסים: "ארגונים יהודים, במידה שהם פעילים ומורגשים היום, חייבים להעמיד את הדאגה לישראל בראש סדר העדיפויות שלהם, הם אוהבים את ישראל



והיא יקרה להם. אבל יהודי אמריקה הם קודם וראשית כל אמריקאים, והדאגה המרכזית שלהם היא עתידה של אמריקה ועתיד ילדיהם וצאצאיהם בה. רק כאשר ישראל מאויימת ונשקפת לה סכנה, היא קופצת לראש דאגותיהם. ישראל משגשגת ופורחת ויהודי אמריקה אינם רואים סיבה לדאוג למדינה. הבעיה והאתגר ביחסים בין ישראל לקהילה הוא הצורך וההכרח בשיתוף פעולה לבלימת תופעת ההתבוללות. כמו כן, שני הצדדים חייבים להנמיך את הרטוריקה ולרכך את נימת חילופי הטענות וההאשמות".



רוזן t; איננו מוטרד במיוחד מהנתונים על גידול בגילויי האנטישמיות בארצות הברית . לדבריו, "בהשוואה לגילויי האפליה, הריחוק והעוינות ליהודים שרווחו בארצות הברית לפני עשורים אחדים, המצב היום מדאיג אבל לא נורא". מה שיותר מדאיג אותו הוא דווקא "כיוון אנטי יהודי שמורגש לאחרונה בקרב חוגים ופלגים במפלגה הרפובליקנית ובמידה פחותה יותר גם במפלגה הדמוקרטית".

המטוס לקנדי

ג'ק רוזן בן ה-71, ששמו העברי יעקב אליעזר, הוא דמות חריגה בנוף ההנהגה היהודית. גם הארגון שהוא עומד בראשו מאז 1993, הקונגרס היהודי האמריקאי, איננו משתלב בדיוק במעמד והתדמית הרווחים של הארגונים היהודיים הידועים היום בארצות הברית. לארגון, שנוסד ב-1918 ומציין השנה מאה שנים לקיומו, יש יותר היסטוריה מרשימה ומפוארת ופחות נוכחות חזקה ומובילה בקהילה. רוזן אהוד וחביב אישית בקרב מנהיגים ובכירים יהודים. אבל בשיחות שלא לייחוס, ההערכות כלפיו כראש ארגון שנויות במחלוקת. מנהיגים יהודים אף התבטאו בביטול למעמדו ולהשפעתו בקהילה.

אבל הפרק המרתק בקריירה הציבורית של רוזן, שאף מנהיג וראש ארגון יהודי אינם יכולים להתחרות עמו, הוא הקשרים החברתיים והקרבה ההדוקה שקיים וטיפח במשך שנים עם נשיאים אמריקאים ועם מנהיגים ומדינאים עולמיים. רוזן, שלפי הגדרתו הוא יהודי אורתודוכסי מודרני וחבר פעיל בבית הכנסת האורתודוכסי "פארק איסט סינגוג", היה במשך שנים ידיד קרוב של שליט קובה, פידל קסטרו. הקשר ביניהם התחיל בביקור ראשון שקיים רוזן בהוואנה, במטרה לבדוק את מצב הקהילה היהודית ואת צרכיה לקראת חג הפסח.

לאחר ששמע את תלונות היהודים ואת דאגתם שאין להם יין כשר לפסח ומצות, ביקש וקיבל פגישה עם קסטרו. בפגישה הסביר רוזן לשליט קובה את צרכי הקהילה וקיבל רשות להביא מקנדה מצרכי מזון כשרים לפסח. "קסטרו התעניין במיוחד מה זה יין כשר לפסח", מספר רוזן, "דאגתי לכך שגם הוא יקבל כמה בקבוקים של יין כזה". מהפגישה הראשונה התפתחו בין רוזן לקסטרו קשרי ידידות. רוזן ביקר פעמים אחדות בהוואנה ובכל ביקור הוזמן למעונו של קסטרו וסעד על שולחנו. בביקור אחד הביא עמו רוזן משלחת של 20 מפעילי הארגון וקסטרו ערך לכבודם ארוחת ערב חגיגית. "היו לי שיחות ארוכות עמו", ממשיך רוזן, "הוא היה טרוריסט ואדם קשוח, אבל היה לו צד חברתי מרתק. קסטרו לא היה אנטי ישראל. העמדות של קובה נגד ישראל באו"ם ובפורמים אחרים היו תוצאה של מעמדו של קסטרו כאחד המנהיגים המרכזיים והמובילים של גוש המדינות הבלתי מזדהות באו"ם. הוא הרגיש מחוייב וכבול לעמדות הגוש".

לרוזן היו גם שתי פגישות עם שליט לוב, מועמר קדאפי. אחת בטריפולי והשניה באוהל המפורסם שקדאפי הקים בביקורו בניו יורק. "הוא היה פיקח. הוא הסביר לי את עמדותיו כלפי ישראל במאמץ להצטייר כמנהיג ערבי", מספר עליו רוזן, שנחשב בממסד היהודי המאורגן כ"חלוץ יצירת קשרים עם גורמים מוסלמים".



רוזן התוודע גם למי שכיהן כנשיא פקיסטן, פרווז מושארף, וכאשר ביקש ממנו להופיע ולנאום באירוע יהודי שהארגון קיים בניו יורק, נענה מושארף בהתלהבות. הופעת הנשיא הפקיסטני באירוע והנאום האוהד שנשא, מוזכרים עד היום בקרב עסקנים יהודים כאירוע שחולל מפנה ביחסם של גורמים מוסלמים לקהילה היהודית בארצות הברית. רוזן מספר כי עד היום מטלפן אליו מושארף ומבקש את עצתו בעניינים שונים.

את נשיא ארגנטינה, מאוריציו מאקרי, הכיר רוזן לפני שנים, כאשר כיהן מאקרי כראש עיריית בואנוס איירס והשתתף במשלחת של ראשי הערים שהקונגרס היהודי האמריקאי מביא כל שנה לביקור בישראל. רוזן, כמנהגו, טיפח את קשריו עם מאקרי והשניים הפכו לידידים.

לאחר שארגנטינה הצביעה במושב של אונסק"ו בעד ההחלטה ששללה את ריבונותה של ישראל על הכותל המערבי, טילפן רוזן למאקרי והתלונן על ההצבעה. בעקבות פנייתו, בהצבעה אחרת באונסק"ו על החלטה נגד ישראל -ארגנטינה נמנעה. אחריה, נמנעו מהצבעה גם מדינות אחרות בדרום אמריקה.
בשבוע שעבר התקיימה שיחת טלפון בין רוזן לנשיא ארגנטינה. הנושא היה משחק נבחרת הכדורגל של ארגנטינה בישראל שלא התקיים. מסקרן ככל שזה, רוזן ביקש בשיחה עמנו לא לספר על תוכן השיחה.

בגזרת המנהיגים והבכירים האמריקאים, מעלה רוזן זכרונות משנות ידידותו עם טד קנדי, כסנטור דמוקרטי בכיר ומשפיע. "היינו ידידים קרובים מאוד", הוא מספר. לדבריו, כשקנדי ביקש לחמוק מעיני עיתונאים ולטוס לאירוע או לביקור בעיר בלי סיקור תקשורתי, הוא נהג לבקש מרוזן את המטוס הפרטי שלו. קרבתו של רוזן לקנדי סללה לו את הדרך גם להיכרות עם ביל קלינטון, היכרות שהפכה לחברות הדוקה שעדיין נמשכת. לדבריו, רוזן הוא זה שעודד ודרבן את ביל קלינטון להציג את מועמדותו לנשיאות. כנשיא התארח קלינטון פעמים אחדות בביתו של רוזן במנהטן. רוזן גם התיידד עם הנשיא ג'ורג' בוש הבן ומספר על ביקורים שקיים בחוותו של בוש. הנשיא לשעבר אף שיגר את רוזן כשליחו וכנציג ארצות הברית בכינוסים עולמיים. "בוש קרא לי בשם חיבה רוזי". גם עם ברק אובמה קשר רוזן יחסי קרבה ובביקוריו של אובמה בניו יורק, נהג הנשיא נהג לביקור בביתו של רוזן. "קשרים עם פוליטיקאים בכירים מתחילים בתרומות שנותנים לקמפיינים שלהם", מספר רוזן, "אבל החכמה היא להמשיך, לשמור ולטפח קשרים אלה ולהפכם ליחסי חברות". לפי יהודים בכירים המכירים את רוזן, התרומות שהעניק לפוליטיקאים אמריקאיים בכירים, משתי המפלגות, היו קרוב לוודאי נדיבות ביותר.

רוזן הוא הבעלים של חברת נדל"ן מהגדולות והמובילות בניו יורק, והונו מוערך במיליונים רבים. "הקונגרס היהודי האמריקאי היה מהארגונים שהפסידו הון גדול בנפילתו של הנוכל מיידוף, ורוזן חילץ את הארגון ממשבר פיננסי חמור ואיפשר את קיומו", סיפר בכיר יהודי.



איך לא, רוזן מכיר אישית ומקרוב גם את נשיא ארצות הברית המכהן, דונלד טראמפ. הוא גם השתתף באירוע חברתי בדירתו של טראמפ בטרם נבחר לנשיא. אבל כשרוזן מדבר על הנשיא הנוכחי, הוא דווקא אינו שופע שבחים. לדבריו, "טראמפ מטלטל את המדינה. הוא עושה ורוצה לעשות דברים שאמריקאים רבים אוהבים כמו רפורמה במסים, גישה קשוחה כלפי סין ומדיניות נוקשה בתחום ההגירה הבלתי חוקית. אבל אמריקה השיגה את גדולתה והגיעה לעוצמתה אודות לנאמנות ומסירות לערכים. טראמפ הוא נגד הערכים והערכים הם נגדו. זאת הדילמה של האמריקאים. הם יצטרכו להחליט מה חשוב להם יותר - המשך שלטונו של טראמפ או הערכים".

רוזן מרבה לבקר בישראל ומספר על קשריו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וזאת מבלי להסתיר יחס מאופק הנושק להסתייגות. רוזן כועס מאוד על התנהלותו של נתניהו כלפי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית המבטאת לדבריו "אפליה וכניעה לממסד החרדי בישראל". לא אחת פרסם רוזן מאמרי דעה שגינו את התנהלות המשטרה כלפי הנשים שביקשו להתפלל ליד הכותל. "אני אורטודוכס מודרני", הוא מסביר, "אני לא מקבל אפליה נגד רפורמים וקונסרבטיבים. באמריקה אנו חיים זה לצד זה, יחדיו גם עם מי שאנחנו לא מסכימים לדעותיו או לאמונתו הדתית".

"רוקד על כל החתונות"

הקונגרס היהודי האמריקאי, כמו ארגונים יהודים ותיקים אחרים בקהילה, עבר בשנים האחרונות תקופת שפל וירידה במעמד ובהשפעה.המייסד והנשיא הראשון של הארגון היה הרב הרפורמי והמנהיג היהודי המיתולוגי סטיבן שמואל וייז. וייז (1874-1949) זכור בקורות יהדות אמריקה כמי שהיה הראשון שהעביר לנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט בשנת 1942 את הפרטים והמידע הראשון על השמדת יהודי אירופה וביקש את התערבות ארצות הברית לבלימת רדיפות הנאצים נגד יהודים. אחד הפעילים המפורסמים של הארגון היה לואיס ברנדיס, היהודי הראשון שכיהן כשופט בבית המשפט העליון בארצות הברית. גם גולדה מאיר מוזכרת בהיסטוריה של הארגון כפעילה מרכזית. על אף עברו המפואר, נדחק הקונגרס היהודי האמריקאי בעשורים האחרונים לשולי הממסד היהודי המאורגן. זה מה שקרה גם לארגון ציוני אמריקה ולוועידת הנשיאים היהודיים, ארגון-גג שאיבד בשנים האחרונות את מעמדו המשפיע והמוביל בקהילה.

"בכל הנוגע למעמדם של ארגונים יהודים נוצרה מציאות חדשה ושונה מבעבר", טוען רוזן, "בעבר הארגונים הפעילו משרדים, השתדלו והתאמצו להשיג תמיכה וסיוע בציבור, היום יש פייסבוק ורשתות חברתיות. לקונגרס היהודי היו פעם 20 משרדים ברחבי ארצות הברית. סגרנו אותם. היום אין צורך במשרדים ואין צורך בפעולות ובפעילות מאורגנות להשגת תמיכה המונית. אני משיג בטלפון הנייד שלי קשר מיידי עם פעילים ונציגי הארגון באמריקה".
מנהיגים ובכירים יהודים חלוקים בהערכותיהם את מעמדו של רוזן והשפעתו. "הוא עוף מוזר", אמר בשיחה עמי בכיר יהודי ידוע ומוערך בניו יורק. "הארגון היה ידוע כליברלי מאוד, נוטה לשמאל בנושאים מקומיים ובמדיניות חוץ. אבל לא נשאר מזה הרבה היום. רוזן הציל את הארגון ממשבר פיננסי אבל לא הצליח להחזיר את הארגון למעמד המשפיע שהיה לו בעבר". מנהיגים ועסקנים המכירים היטב את רוזן טוענים נגדו שהוא "רוקד על כל החתונות". "הוא תורם ותומך בפוליטיקאים דמוקרטים ורפובליק המכיר אישית את רוזן שנים רבות, "הוא הפך את הקונגרס לארגון של איש אחד. הוא הקובע והמחליט היחידי".

מנכ"ל הארגון, דן שחורי, שרוזן מינה לפני כשנה, מסביר כי "תמיכתו של רוזן בפוליטיקאים אמריקאים מבוססת על עקרון אחד - תמיכתם בישראל, אהדתם ומעורבותם לטובת האינטרסים שלה". בהזדמנות זו גם מציג שחורי את תוכנית הפעולות שהקונגרס יזם והכין לשבועות הבאים: תדרוך ל-70 עסקנים קהילתיים בהשתתפות הסנטור קרדין, פגישה עם ציפי לבני, מפגש עם חבר קונגרס וסנטור. לדבריו, פרוייקט מעניין שהקונגרס היהודי האמריקאי יזם הוא פלטפורמה אינטרנטית שדרכה יוכל כל יהודי בארצות הברית לברר ולדעת את עמדותיהם של המועמדים לסנאט ולבית הנבחרים.