"בתיאבון, ילדים", אומרת המורה ואפא לחבורת בני ה־9 שיושבת בשקט ליד השולחן, מול קופסאות האוכל. "מי רוצה קלמנטינה?" היא עוברת ביניהם ומציעה את פרי ההדר לילדים, חלקם מסרבים בנימוס. No, Thanks, אומרת לוקה הקטנה, והמורה ואפא משיבה לה בנועם: "תגידי 'לא, תודה'".
מפגש מקרי עם אלונה מור, מנהלת התוכנית להוראת עברית ב"הארלם היברו סקול", החזיר אותה למקום האהוב עליה. "כחלק מהרצון שלנו להכיר לתלמידים את התרבות הישראלית, הזמנתי את ואפא ללמד את ילדי כיתת רהט על העיר", מספרת מור, ישראלית לשעבר. "מעבר לעובדה שהיא מורה טובה, ואפא היא אזרחית העולם שמציגה את הרב־תרבותיות שמאפיינת את בית הספר. זו מישהי שבעצמה למדה את השפה העברית והייתה צריכה לנווט את דרכה בעולם, וזה הפרופיל של המורה המושלמת לילדי בית הספר".
"צריך לזכור שהוראת שפה שנייה מגיל גן לא קיימת אפילו בסקטור הפרטי", מציינת מור. "אנחנו מציעים לתושבי השכונה תוכנית לימודים שהורים רוצים וצריכים עבור ילדיהם, כזו שמכינה אותם למאה ה־21. המחויבות של בית הספר היא להעניק לילדים חינוך ברמה גבוהה והכנה לחיים. הוראת העברית ולימוד על ישראל הולמים את המטרה: להפוך את הילדים לאזרחים גלובליים".
"לפני עשר שנים היה למייקל רעיון להקים בית ספר ללימוד עברית שיפנה לא רק ליהודים", מספרת ואלרי חייטונה, מנהלת השיווק של בית הספר. "ב־2009 פתחנו את בית הספר הראשון בברוקלין, משום שידענו שיש בשכונה גיוון תרבותי, ויש גם מספיק יהודים שלא רוצים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. היה חשוב לנו שילמדו בבית הספר ילדים ממשפחות שונות, ושייראו כמו שנראית השכונה. באותה שנה, 'הניו יורק טיימס' עשה כתבה על מורה מוסלמי שחור שמלמד ספורט בבית הספר, והכתבה הזו הביאה פניות רבות לקרן שטיינהרדט מאנשים שרצו שבית ספר כזה יפעל גם בשכונה שלהם. כיום יותר מ־3,000 תלמידים לומדים בבית הספר שלנו, ובקרוב נפתח עוד קמפוסים בפילדלפיה ובסטטן איילנד".
מה הם יזכרו מהעברית אחרי שהם מסיימים את החטיבה ועוברים לתיכון, כשלרובם אין מקום שבו הם יוכלו לתרגל את השפה? כנראה לא הרבה, אבל עבור צוות בית הספר זה לא ממש משנה.
התרעות פיקוד העורף