1.רצח של יהודים הוא קודם כל עניין אישי. אלה הקרובים שלנו, אלה בנות ובני השבט שלנו. כאשר יהודים נרצחים, כאשר בני השבט שלנו נרצחים, התגובה הבריאה, הנכונה, האכפתית, היא תגובה של אבל, של השתתפות, של כאב. התגובה הלא בריאה היא פוליטיזציה. זו תגובתו של מי שכנראה קצת פחות מצטער, וכנראה קצת יותר מזהה הזדמנות. לחבוט בנשיא דונלד טראמפ, לחבוט בראש הממשלה נתניהו, לחבוט בימין, ברפובליקנים, באוונגליסטים. לחבוט בישראל על יחסה לקהילה הקונסרבטיבית. לחבוט באורתודוקסים המסרבים להשוות את מעמד הקונסרבטיבים. לא מעט אמריקאים, ולא מעט ישראלים, בחרו אתמול בפוליטיזציה – מאריה גולן ב”כאן קול ישראל” ועד ראש העיר בפיטסבורג. אפשר לשאול אם הספיקו קודם לעצור ולהתאבל.
4.לעובדה שמדובר בטבח הגדול ביותר ביהודי אמריקה יש חשיבות פסיכולוגית, אך לא מהותית. מבצעיו של טבח לא יוצאים לדרכם נחושים להרוג שניים, או שלושה או חמישה. הם יוצאים לדרכם להרוג כמה שיותר. לעתים, כמו לפני שנתיים באוברלנד פארק שבקנזס, זה נגמר במספר הרוגים חד־ספרתי. לעתים, כפי שקרה בפיטסבורג, זה נגמר במספר דו־ספרתי. זה הטבח הגדול ביותר, אבל הוא לא שונה מאחרים. יורה רצחני אחד, כמה כלי נשק, מתקפה.
כמה מהם קיצונים? כמה מהם גזענים? כמה מהם מחפשים מטרות? רובם כמובן לא כאלה. רובם אזרחים טובים, שומרי חוק, אבל מעטים מספיקים. הם פוגעים במתפללים שחורים, או במאזינים של קונצרט בלאס וגאס (59 הרוגים), או במועדון גאים בפלורידה (49 הרוגים). הם עשו את כל זה הרבה לפני טראמפ. גם לפני אובמה. גם לפני בוש. ובכל פעם שעשו זאת התפתח ויכוח על מי אשם ומדוע, ואם צריך פחות נשק או יותר, וכן אוטומטי ולא אוטומטי, ושינוי החוקה או בלי שינוי החוקה. וכן, גם הפעם יהיה ויכוח כזה. כמו תמיד, בהשתתפות פעילה של היהודים.
7.יהודים באמריקה מתכנסים בדרך כלל במקומות מאובטחים. על השאלה מדוע בית הכנסת בפיטסבורג לא היה מאובטח, או לא מאובטח ביעילות, צריכה להינתן תשובה מקצועית. כך או כך, הטבח ייאלץ את היהודים להשקיע עוד באבטחה, שיש בה תועלת – שמירת חיי אדם – אך גם לא מעט נזק. היא מדגישה את שונותם של היהודים, היותם מטרה לאלימות. היא מרתיעה משתתפים מחבירה לקהילה היהודית – אם צריך לאבטח, כנראה מסוכן. היא עולה ממון רב שמושקע בשומרים, גדרות, מצלמות, שערים, במקום בפעילות. ליהודי אמריקה יש לא מעט אתגרים להתמודד איתם. אלימות רצחנית עשויה למקד אותם במה שחשוב, אבל גם להעמיס עליהם יותר מכפי שהם יכולים לשאת.
מה תפקידנו? להצטער, להציע עזרה, לא להיות חכמים מדי. גם ישראל לא מצאה פתרון מלא לרצח יהודים. גם ישראל לא חיסלה את האנטישמיות.
9.אנטישמיות זורקת את היהודים לשני מסלולים מנוגדים. האחד – התחברות, סולידריות, חיזוק הקשר, העצמת הזהות. האנטישמיות, כפי שקבעו היסטוריונים כפול ג’ונסון, בלי ספק מילאה תפקיד בשימורו של העם היהודי כיחידה נבדלת ומיוחדת על פני דורות רבים. ומצד שני – האנטישמיות היא גורם מרחיק, מדכא הצטרפות. יש באמריקה לא מעט יהודים שגם כך קשריהם לקהילה רופפים, לעתים בקושי קיימים. היהודים האלה עלולים להעיף מבט בפיטסבורג ולהגיע למסקנה שמוטב להם לנתק סופית את הקשר. לא להיות מטרה למטורפים, לא להסתכן במשחק הזהויות. דווקא היהודים שהקהילה מתאמצת – ומתקשה – לקרב, הם היהודים שהטבח עשוי להרחיק אותם. לכן זאת הייתה שבת קשה לא רק למשפחת היהודים של ההווה, זו הייתה שבת קשה גם למשפחת היהודים של העתיד.
התרעות פיקוד העורף