הימים והשבועות האחרונים נראים כימי התהילה של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. השליט ידע לנצל היטב את המתנה הייחודית שהעניק לו המשטר הסעודי, בדמות פרשת רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בבניין הקונסוליה הסעודית באיסטנבול, ולהשפיל עד עפר את אויבו, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן, ואת היריבה האזורית הגדולה סעודיה. 
כזכור, חאשוקג'י נכנס ב־2 באוקטובר בשעת צהריים לקונסוליה הסעודית באיסטנבול ומעולם לא יצא ממנה. החל מאותו רגע, מדי יום פורסמו פרטים חדשים על הפרשה ושלל גרסאות למה שעלה בגורלו של העיתונאי, מבקר נודע של השלטונות הסעודיים. רק בשבוע שעבר פרסם התובע הכללי באיסטנבול הודעה רשמית על חקירת מותו, שבה טען כי "הריגתו הייתה מתוכננת, הוא נחנק בקונסוליה וגופתו בותרה וסולקה". 

לאורך הדרך, ארדואן מצדו הניח לסעודים להסתבך יותר ויותר בהצהרותיהם ובחקירותיהם לכאורה, כשנדמה היה שהוא נהנה מכל רגע. הוא, שידוע כסוהרם האפל של העיתונאים והאינטלקטואלים, הצנזור הגדול שמונע מאזרחיו ומתיירים לגלוש בוויקיפדיה במחשב שלהם, בחר להצטייר בתקופה זו כאביר המוסר וחופש העיתונות. רשתות הטלוויזיה הרשמיות בטורקיה המשיכו לשדר בשבועות האחרונים את שחזורי חיסולו והיעלמותו של חאשוקג'י, כמו היה מדובר בסדרת מתח של ממש.

מפגינים עם תמונותיו של חשוקג'י. צילום: רויטרס
לפני כשבוע ארדואן אף זימן את עמיתו, נשיא רוסיה פוטין, ושני מנהיגי מערב אירופה, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, ונשיא צרפת, עמנואל מקרון, למפגש פסגה על עתיד סוריה, והם מיהרו לבוא כי ארדואן הוא היחיד שיכול להעניק בטובו לאירופים דריסת רגל בפתרון אזורי שממנו נדחקו כמעט לחלוטין. כידוע, ארדואן לא אוהב את מקרון, וביום הפסגה שידרה אחת הרשתות הטורקיות הממלכתיות כתבת תחקיר על "כישלונותיו" של הנשיא הצעיר. הוועידה נערכה בארמון המשקיף על איסטנבול, וכל אחד מהמשתתפים הוזמן אישית להשקיף מהחלון אל העיר בחברת המארח, שהסביר איך בנה את הגשר החדש, הנושא את שמו של סולטן סלים, על מצר הבוספורוס, ועל תוכניתו הגרנדיוזית לכריית תעלת איסטנבול כאלטרנטיבה למצר. 
במהלך השיחה מקרון העז להעיר בתמימות מעושה ש"אמרו לו שהארמון שימש קודם את ראש הממשלה". ארדואן, שתאוותו להשתלט על כל ארמון וטירה לא ידעה שובע גם אחרי חנוכת ארמונו המפואר בבירה אנקרה, השיב מיד ש"זו תוצאת המעבר למשטר נשיאותי".
קבלת הפנים לעיתונאים שבאו לסקר את הפסגה הייתה אופיינית לגישתו של ארדואן לתקשורת: כיבוד במיטב המטעמים הטורקיים בשתי קנטינות משובחות, אבל תנאי עבודה אפסיים: חלל קטן המספיק ל־20 איש מתוך המאות שהגיעו, בלי וויי־פיי. כל גישה לאינטרנט נסגרה "מטעמי ביטחון". הדיווח הרשמי והאוהד למארח ניתן על ידי הדוברות הרשמית כדי למנוע, לדבריהם, "פייק ניוז". כל דיווח מאולתר לווה בתחושת סכנה שאולי נגמור את היום בכלא. 
אני מנצל את ההזדמנות לשיחה עם פקיד טורקי בכיר, שאומר כי למרות חברותה של טורקיה בנאט"ו, אין כל תיאום או העברת מידע בנושא הטרור בסוריה בינה לבין ישראל כי "אין בכך צורך". לעומתו, פקיד רוסי אומר לי כי התיאום עם ישראל נמשך כפי שהיה, למרות תקרית הפלת המטוס. "אין לכם מה לדאוג", הוא מרגיע. 
בתום מסיבת העיתונאים צריך היה לצעוד קילומטרים ברגל, כי החלק האסייתי של העיר נסגר לתנועה פרט לרכבי המשטרה. סטודנטית לתקשורת, שלא מבינה מילה בשפה אחרת מלבד טורקית, ובעלה - שהצטרפו אלי למונית שלקחה אותנו למסע ארוך לעבר הגדה האירופית דרך גשר מרוחק - קיטרה על החסימות, אבל סיפרה שהיא ובעלה, כמו העם, עדיין אוהבים את ארדואן. 
מבט ברחובות העיר מעיד כי הנוף הנשי בטורקיה ממשיך להשתנות, גם במסעדות ובבתי הקפה. גם בחלק האירופי רואים נשים רבות מאוד עוטות כיסוי פנים וגוף.
שביתות והפגנות
חגה הלאומי של טורקיה, שצוין ב־29 באוקטובר ברחבי המדינה במצעדים עממיים של תזמורות, להקות מחול, תלמידי בתי ספר וכוחות הביטחון המקומיים, היה יום השנה ה־95 להכרזת הרפובליקה החילונית על ידי מוסטפה כמאל, הוא אטאטורק, שגם העביר את הבירה מאיסטנבול לאנקרה. תמונות ענק שלו נתלו בכל מקום, ושמו היה על שפתי כל החוגגים, בעיקר סביב הבמות שמהן נשאו פעילים "כמאליסטים" נאומים נלהבים על הערכים שאותם מסמל עד היום אבי הרפובליקה ואינם עולים בקנה אחד עם אלה של השליט הנוכחי. 
ארדואן, שדגם המדינה הדתי־ממלכתי־עותומאני שהוא מקדם אינו ברוח הרפובליקה החילונית שייסד אטאטורק, נאלץ לחרוק בינתיים שיניים. לארדואן יש בעיה עם אטאטורק, שדמותו מעיבה על מעמדו של ארדואן כמנהיגה הבלעדי של האומה, גם אם בשנה שעברה נאלץ להבטיח כי אין בכוונתו לשנות את מהותה של הרפובליקה או לפגוע בזכרו של מייסדה, וכי תוכניותיו עבור טורקיה אינן עוברות דרך סילוק מורשתו של מייסד הרפובליקה. 
אלא שלמרות הסתייגותו מאזכורים של אטאטורק, הפעם ההזדמנות עבור ארדואן הייתה יפה מכדי להחמיץ אותה. הוא החליט לחנוך בשבוע שעבר באופן חגיגי, דווקא בחגו של אטאטורק ודווקא באיסטנבול, את הפרויקט היומרני שלו, שנועד לשמש אבן יסוד בהחזרת טורקיה למעמדה האימפריאלי: שדה התעופה הגדול בעולם שממנו ואליו אמורים לטוס בעוד עשר שנים - 200 מיליון נוסעים בשנה. עד 2021 הוא יסתפק ב־90 מיליון איש, במקום השני אחרי אטלנטה. 

השקת שדה התעופה באסטנבול. צילום: רויטרס
מבנה הענק של שדה התעופה משתרע על 96 מיליון מטרים רבועים, בצפון־מערב העיר, על גדות הים השחור, ועלה עד כה כחמישה מיליארד יורו. הוא נבנה במקום יערות גדולים שנעקרו – מה שעורר ביקורת רבה מצד פעילים למען איכות הסביבה. כמו כן, לפי הדיווחים, בנייתו של שדה התעופה גבתה את חייהם של מאות פועלים שעבדו באתר בתנאים קשים והובילה לשביתות והפגנות במחאה על תנאי העסקתם. 
בינתיים, השדה החל בשבוע שעבר את פעילותו עם טיסות פנים וטיסות לכמה מדינות שכנות. "איסטנבול היא עכשיו נקודת המעבר העיקרית של נוסעים באירופה, ואנחנו נשנה את התקשורת בין אסיה לאירופה", אמר ארדואן בנאומו, כשהוא ניצב תחת שני פורטרטים ענקיים – שלו ושל אטאטורק - ובאוזני מאות מוזמנים, ובהם ראשי מדינות ממרכז אסיה ומזרח אירופה ושליט קטאר. "שדה התעופה הזה יפגיש בין אנשים, יביא שלום ואהבה בלבבות ויעשה שירות גדול לנו ולעולם כולו. ומה שחשוב עוד", בישר חגיגית, "הוא ששדה התעופה לא יישא עוד את שמו של אטאטורק, כמו השדה הגדול הנוכחי שיהפוך בחלקו לשדה תעופה לטיסות פרטיות ובחלקו לפארק ציבורי, אלא יכונה 'נמל התעופה החדש של איסטנבול'". לנוכח המצב הכלכלי המידרדר, הצהיר ארדואן בנאומו גם על יעדיו להפיכתה המהירה של טורקיה לכלכלה העשירית בעולם.
להבין את המציאות
נהג המונית שלקח אותי למחרת מהעיר בורסה, לשם הגעתי בספינת מעבורת מהירה על ים השיש, סיפר שהוא מורה בבית הספר שנאלץ להשלים את המשכורת בסופי השבוע. "ארדואן הוא דיקטטור", אמר. "הוא הורס את הכלכלה, את הדמוקרטיה ואת הקשר למערב. אני לא רוצה להיות חלק ממזרח אירופה או ממרכז אסיה. יש לי חברים באקדמיה ובבתי ספר שפוטרו. אחרים יושבים בכלא. ואני לא מדבר על העיתונאים. עכשיו כל התקשורת מדברת פה אחד".
מחאת האינטלקטואלים והמאבק על החופש האקדמי בטורקיה באו לידי ביטוי בימי החג הלאומי הזה באוניברסיטת בנדירמה, בעיר החוף הרדומה מול איסטנבול, בצדו הדרומי של ים השיש, בוועידה אקדמית ייחודית של עשרות חוקרים המתמחים בלימודי היהדות ומדינת ישראל; רובם טורקים, אך גם ממדינות אחרות, בתוכם נציג בודד מישראל - ד"ר רמי קמחי מאוניברסיטת אריאל - וחוקרים מאזרבייג'ן, קירגיסטן ובנגלדש. המארגן, מוסטפה קולו מאוניברסיטת סלצ'וק שבעיר קוניה באנטוליה, שלמד בעבר באוניברסיטת בן־גוריון, סיפר אומנם על האווירה הפוליטית הקשה שאינה מעודדת, כמובן, לימודי ישראל בשעה זו, אך ראה את הצלחת הכנס בעצם עריכתו. "אני חושב שהכנס הצליח מאוד ואנחנו רוצים להמשיך בכנסים כאלה, משום שחיוני להבין את המציאות, את האמת ואת הבעיות", אמר לי. "בטורקיה יש פוטנציאל מספיק כדי להמשיך בלימודים אלה". 

מפגש הפסגה באסטנבול בשבוע שעבר. צילום: רויטרס
בין המשתתפים בכנס היו גם שני מורים מהקהילה היהודית באיסטנבול, אך רוב המשתתפים לא היו יהודים. כמה מהם למדו עברית, והרוב עוסקים בקורות היהודים והחברה היהודית בטורקיה, כאשר מדינת ישראל ממשיכה לעורר בהם עניין רב. 
לנוכח היחסים הקשים בין טורקיה וישראל בימים אלו, בין היתר בשל המהומות בגבול עזה, חוקרים אלו נדרשים ל"גישה ביקורתית" כדי להצדיק את העיסוק בנושאים אלה בפני עיניים חשדניות. כך למשל, חוק הלאום השנוי במחלוקת של מדינת ישראל נבחן בוועידה בצורה ביקורתית, אבל התגובה המרכזית הייתה: "לפני שמותחים ביקורת על אחרים, צריך לבחון היטב את עצמנו".