בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה יהיה גורל קבינט השרים החדש של תוניסיה. הכל פוליטיקה: הנשיא, באג'י קאיד אלסבסי, זועם על ראש הממשלה, יוסף אלשאהד, כי לא נועץ בו בטרם החליט את מי למנות. הנשיא שלח את נאמניו בפרלמנט לפעול נגד המינויים, ובכך הוא מעכב את כניסת הממשלה לתפקידה.

לתפקיד שר התיירות בחר אלשאהד איש עסקים יהודי. רֵנֵה טראבלסי הוא איל הון שהשתכן בצרפת, במוצאו יליד האי ג'רבה. אביו, פרז טראבלסי, הוא אחד מראשי קהילת יהודי תוניס. רנה עשה את כספו בענף הנסיעות. רשת סוכנויות התיירות שהקים מתמחה בחבילות נופש למדינות צפון אפריקה. הוא יהודי חובש כיפה, היודע לפטפט כמה מילים בעברית. אין לו אזרחות ישראלית, אבל - איך לומר מבלי שהדבר יזיק לו - זיקתו לעם היהודי מפותחת מאוד.

בישראל דווח על מינויו בשוליים, כאילו היה שגרה. אכן מדובר בצעד של נורמליות. זהו מינוי לפי כישורים, הרחק משיקול פוליטי. אבל האדישות התקשורתית לסיפור הזה אינה נובעת מכך אלא מהערכת חסר של גודל האירוע. בשיאם של המתיחות העצומה והיחסים העכורים בין הרחוב הערבי לכל מה שנודף ממנו ריח יהודי או ישראלי, מזכירה ממשלת תוניסיה לעולם את סובלנותה כלפי מיעוטים וזרים. היו שם כאלה שהרימו גבה לנוכח מינויו, וברשתות החברתיות מצאתי גם כמה השמצות, אבל בחוגי הפוליטיקה רואים בו בולדוזר שיציל את הענף. אף אם יצא מתוכם מתנגד, הוא פעל מהסיבות הנכונות. איך ייתכן, תהה חבר הפרלמנט יאסין עיארי, שאיש עסקים מעולם התיירות מתמנה לשר תיירות. הרי יש כאן ניגוד עניינים.

האחרון מבין יהודי תוניסיה שנקרא לשבת בממשלה היה אנדרה ברוך, שר הבינוי בממשלת חביב בורגיבה מ־1956. תארו לכם שגם אצלנו הייתה ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ושר ערבי היה מצורף לממשלה. אני לא בטוח שהדיון הציבורי על מינויו היה מנוהל עניינית. "אין לנו שום בעיה", הגיב עימאד אלחמיירי, דובר מפלגת אלנהדה האסלאמיסטית. "נוכחותו של טראבלסי בממשלה הזו מחזקת את הגיוון שלה. חוקת 2014 מעניקה לכל אזרח, בלי קשר לדתו, זכות להיות חלק מן הרשות המבצעת. מה שקובע הוא הכישורים".


הקלטת הלוהטת

העיתון הלבנוני "אל־אחבאר" זכה להדלפה מהסוג שכל עיתונאי ישמח לקבל. הקלטה של שיחת טלפון (ההקלטה בערבית) בין ג'יבריל רג'וב, מבכירי הרשות הפלסטינית, לחוסאם בדראן, מראשי חמאס. בדראן הקליט את השיחה ללא ידיעת רג'וב, והדליף אותה לעיתון.

ג'יבריל רג'וב. צילום: רויטרסג'יבריל רג'וב. צילום: רויטרס

אף שהתקיימה במרוצת חודש מרץ, עוד לפני שפרצו מהומות הגדר והתמורות הפוליטיות שהולידו, לשיחה הזו, כ־15 דקות אורכה, יש ערך ציבורי רב. היא מספקת הצצה אינטימית ליחסים שבין חמאס לפת"ח, ולא פחות מכך, ליחסים שבין הרשות לאחים הערבים, בראשם מצרים. יש להניח כי בדראן העביר את ההקלטה למכריו במודיעין המצרי עוד לפני שמסרה לעיתון. היא נועדה להשחיר את רג'וב באוזניהם, ואולי גם לגייסם נגדו במסעו העתידי לרשת את אבו מאזן.

"אין לו שליטה על המדינה", נשמע רג'וב אומר על נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי. רג'וב מאשים את המצרים כי הם מבקשים לעצמם יחסי ציבור, ולא פתרון עמוק ליחסים המעורערים בין חמאס לרשות. במעשיהם, טען באוזני בדראן, הם מסייעים לטראמפ לקדם את עסקת השלום שלו. כידוע, דחתה הרשות את הצעת טראמפ עוד בטרם פורסמה, כי ראתה בה ניסיון לכונן מדינה פלסטינית על חלק מאדמות 67', ברוח האינטרס הישראלי. בשיחה חושף רג'וב את שאיפתו להתנער מן המצרים ולקיים עם חמאס דיאלוג ישיר.

"הם לא רוצים שנגיע להסכמות", מאשים רג'וב את קהיר. "אם אנחנו נעשה הסכם פלסטיני־פלסטיני, ונלך אליהם - אין להם בעיה. הם רוצים שהרכבת תצא מהם, ותישאר אצלם תחת שליטתם... יא אחי, אנחנו רוצים לבוא לעזה ולהכריז על סיום הפילוג, ואחר כך ללכת אליו, לליגה הערבית, לסעודיה, לקטאר ולכל העולם. הוא לא רוצה את זה, יא אחי. הוא רוצה שכל מתווה, הוא ישלוט בו. נקודה".

"תיזהר, הם לחוצים. לחוצים הרבה יותר מכפי שאתה מתאר", קובע רג'וב. את שיא העלבון כלפי המצרים הוא מבטא דקות מעטות מתחילת השיחה. לדבריו, המודיעין המצרי נשלט בידי מוחמד בן זאיד, יורש העצר של איחוד האמירויות. בן זאיד, טייס קרב ומפקד חיל האוויר של האמירויות, נחשב כיום לאיש החזק בארצו ואחד החשובים במפת המנהיגים הערבים כיום.

ביטחוניסט חסר מנוח מהסוג שישראלים יאהבו. ידידו הקרוב של המשטר המצרי והסעודי, ובעל מהלכים בבית הלבן. סלמאן מלך סעודיה שיגר אליו בעבר את בנו המועדף, מוחמד, לשמש לו כמנטור. אבל בניגוד ליורש העצר הסעודי, החונך שלו מעדיף למשוך בחוטים בלי להותיר סימן. "החבורה שלו איננה מנהלת את העניינים", אמר רג'וב על א־סיסי בכל הקשור לעניין הפלסטיני, "מי שמנהל הוא בן זאיד". ובמקום אחר כינה אותו "מרגל".

בהמשך הניח רג'וב בפני בדראן את האני מאמין שלו בנוגע לפילוג. "אני אומר לך, העניין דורש הבנות אסטרטגיות... אנחנו מוכנים לבנות איתכם שותפות. מוכנים להודיע על סיום הפילוג ולהגיד: אנחנו רוצים מדינה, ולהגיד התנגדות עממית, ולהגיד, הולכים על סדר פוליטי שתהיה בו רשות אחת וחוק אחד, ואחר כך נחגוג ונסעד. אבל הסיפור הזה, תן לי כאן ואני אתן לך שם, או מי שאומר לך, אלה רוצים לקחת את הנשק של חמאס, או תשלם לי משכורות לפקידים, יא אחי. בוא נחשוב ברמה האסטרטגית וברמה הלאומית".

רג'וב מתלונן באוזני בדראן כי מדינות ערב מתייחסות לסוגיה הפלסטינית כמו שישראל רואה בה, בעיה ביטחונית ותו לא. הוא מאיץ בשומע להסביר לערבים כי מדובר בבעיה מדינית לפני הכל. רג'וב אף מצייר טבלת ציונים למשטרים הערביים. "הסעודים לא משחקים. אנחנו רגועים מהם. אנחנו יודעים מה הם אמרו לאמריקאים. הירדנים, שאלוהים יעזור להם. ואלה שאתם אצלם (קטאר), גם הם לא משחקים בנו אסטרטגית, או־קיי? הם החלו להבין שיש להם אינטרס במגעים איתנו. עומאן אותו דבר. כווית אותו דבר. חוץ מאלה, מי נשאר. עיראק, שאלוהים יעזור להם. התימנים, אלוהים יעזור להם".

בדראן, לאורך כל השיחה, מתבטא בקמצנות ונזהר לא להיסחף אחר בן שיחו. בערך במחצית השיחה מתברר מדוע התקשר. הוא מניח בפני רג'וב בקשה, לקיים מפגש צמרת הרחק מעין הזרקורים בין ראשי הרשות וחמאס, במדינה שלישית. טורקיה או לבנון. "אתה תבוא, תבדוק עם עזאם (עזאם אל־אחמד, שליחו של אבו מאזן לשיחות עם חמאס), תבדוק עם אל־עאלול (מחמוד אל־עאלול, מוותיקי אש"ף וסגן יו"ר פת"ח), אתה יודע מה צריך.

שלושה־ארבעה מכם, שלושה־ארבעה משלנו. נביא איתנו את השייח' סאלח אל־עארורי, סגן הנשיא (האיש מספר 2 בלשכה המדינית של חמאס). אנחנו לא רוצים לדבר על הפיוס, לא על הפקידים. אנחנו רוצים לדבר, דוד שלי, על הצרה הזו שנחתה על כולנו, איך נרצה לפתור אותה. זה חשוב מכל העניינים החלקיים, בכנות".

רג'וב: "יא חביבי, יא חוסאם. אמרתי לך, אין לנו שום בעיה בעניין הזה. אחיך המצרים לא רוצים שום מפגש ושום הבנות פלסטיניות־פלסטיניות. כאשר העברנו להם את המסר שלנו, הם השתגעו, ומיד קראו לאבו אל־עבד (הנייה), ותביאו את אבו אל־עבד... אין לנו בעיה, אדוני. נפגוש בכם בכל מקום. מתי שתרצה, אני מסדר ובא. אפילו אליכם (לקטאר) אבוא. או לטורקיה. ללבנון לא, כי הביטחון שם דפוק".

בדראן היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה באינתיפאדה השנייה, עד לכידתו ב־2002. הוא ריצה תשע שנים מתוך ה־17 שפסק לו בית המשפט. אחרי ששוחרר בעסקת שליט, הצטרף לחבורת ח'אלד משעל בקטאר. הוא דובר התנועה בחו"ל, ובתוארו הרשמי - ראש הלשכה למגע עם הפלגים האחרים. בפועל, הוא תופס עמדה מרכזית מכפי שמעידים תאריו. בגלל שנותיו בכלא, כישוריו, והעברית שבפיו, הוא נחשב בחמאס לאחד המבינים במדיניות ישראל.

מאז התקיימה השיחה חלו שינויים בזירה. ראשי המודיעין המצרי התחלפו. ישראל שינתה את עמדתה כלפי עזה. היא החלה לדבר בשבח שיקומה של האוכלוסייה, ולשם כך כוננה מגעים עם קטאר. ימים מעטים אחרי ההקלטה הסמויה החלו הפגנות הדמים בגבול הרצועה, וחמאס גילתה כי בידיה מכשיר לחצים על ישראל.

בסיומה של השיחה אומר בדראן לרג'וב, "מסור ד"ש לראיס (אבו מאזן) ולכל האחים במועצה המרכזית". אומנם אלה מילות נימוס, אבל ספק אם היו נאמרות כיום בנימה כזו. בשבעת החודשים שחלפו העמיק אבו מאזן את מסכת התעללותו בחמאס.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
tguvot@maariv.co.il