מעטים מאלו שציינו ביום ראשון 100 שנים לסיומה של מלחמת העולם הראשונה יודעים מה שבודדים יכולים להאמין לו, אף שהדברים מגובים בעובדות מוצקות. במלחמה הארורה נספו 16 מיליון בני אדם, בעלי אזרחויות רבות, ויותר מ־21 מיליון הפכו לנכים או פצועים. לבנון היא המדינה שאיבדה הכי הרבה אזרחים בזמן המלחמה, ביחס לאוכלוסייתה.
אף אחת מהמדינות שחוו חלק מצונאמי הדמים שהתחולל באותן שנים לא איבדה 20% מתושביה, כמו לבנון. רעב חמור ארב בשערי המדינה שנה לאחר תחילת המלחמה, והביא למותם של 200 אלף מתוך מיליון אזרחים לבנונים, רובם באזור הצפון, שהיה בחסות צרפתית, בעוד שאר חלקי המדינה היו בשליטה עות’מאנית.
בספר “העם הלבנוני וטרגדיות מלחמת העולם הראשונה” - שנכתב בצרפתית בידי ד”ר כריסטיאן טוטל וביאר ויתוק, פורסם ב־2013 וקיבל חשיפה תקשורתית רחבה במדינת הארזים לקראת ציון שנת ה־100 לסיום המלחמה - אפשר למצוא מידע, תמונות ומסמכים חשובים מתקופת הרעב - “שנת הארבה” - כפי שכונתה. הספר מתאר את הארבה ההרסני שהגיע ללבנון וכילה בה את הכל. בעקבות מכת הארבה הגיעו הרעב והמחלות.
הספר מתאר את מכת הארבה הכבדה שהגיעה ללבנון, ואכלה את הכל. שנת 1915 מוכרת בארץ הארזים כ”שנת הארבה”, שבעקבותיו באו הרעב והמחלות.
שני ההיסטוריונים מספרים לפי הזיכרונות של האבות הישועים בלבנון, שהתושבים היו “נופלים על האדמה ומקיאים דם, כאשר גופות הילדים היו מושלכות בתוך האשפה”. אחד מאנשי הדת הנוצרים סיפר בזיכרונותיו כי ב־1917 מצא אלמנה שנפטרה שלושה ימים לפני כן, ולצדה גופת בנה בן ה־10. חולדות כירסמו את פניהם ובטנם. הספר גם מספר על מקרים של אכילת בשר האדם שהתרחשו באותה עת, גם הם בשל הרעב הקשה.
לפי העדויות, תפקידם של העות’מאנים באותו זמן היה להחרים את מה שנותר מהיבולים ומהחיות ששימשו להובלתם. הכולרה התפשטה במקומות רבים בשל מצור כפול: של המלחמה ושל הארבה.
ההיסטוריון הלבנוני ד”ר עיסאם חילפה מספר כי המצב הלך והידרדר “לאחר מצור ימי של בעלות הברית על הים התיכון, כדי לעצור את העברת האוכל והנשק מהעות’מאנים”. השליט העות’מאני של לבנון, ג’מאל ביי, הגיב במצור יבשתי “שחנק את תושבי אזור הר לבנון, שבו השתכנו הנוצרים המארונים שחיו תחת החסות הצרפתית”.
תצלומים נדירים שצולמו באותה תקופה בידי איברהים נעום כנעאן, מנכ”ל עמותות סיוע בהר הלבנון, בעת שהוא מסכן את חייו בשל הפיקוח המסיבי של העות’מאנים, מוכיחים את שהתרחש בלבנון באותן שנים. באחד מהתצלומים הללו רואים אישה שעצמותיה בולטות מגופה ובידה לחם. תמונה נוספת מציגה גופות מושלכות על הארץ. דברים אלו לא נעלמו מאוזני המשורר הלבנוני ג’ובראן חליל ג’ובראן, שחי בארצות הברית וסיפר על הנכבה הגדולה של לבנון. הוא תיעד זאת בשירו המפורסם “משפחתי מתה”, שהפך לאחד משיריה של הזמרת הידועה פיירוז.
שיטפון של ביקורת
בניגוד למקובל תלו עיתונים ערביים את האשמה בתוצאות הטראגיות של השיטפונות שהכו באזורים מסוימים בכוויית, ירדן וסעודיה דווקא באזרחים עצמם, שלא שעו לאזהרות המתריעות מפני שהייה סמוך לוואדיות, בשל סכנת חיים. בשיטפונות העזים בדרום ירדן נספו 12 בני אדם. בכוויית נטל שר התחבורה אחריות והגיש את התפטרותו.
עיתון אל־רד (המחר) הירדני לא חסך ביקורת מ”האזרחים שלא נענו לאזהרות הרשמיות המוקדמות מפני השיטפונות”, שכבר גבו מחיר כבד מהממלכה בחודש שעבר. “די לזלזל בחיינו, ויש לקחת את האזהרות בצורה רצינית, שכן אנו כאזרחים נושאים בחלק מהאחריות”, כתב מאכרם טראונה בעיתון, והודה למוסדות המדינה על כך שלמדו את הלקח והזהירו את האזרחים מבעוד מועד, “דבר שלא סייע, וחלק מהם יצאו מבתיהם ללא צורך”.
גם בעיתון א־דוסתור (החוקה) הירדני מתחו ביקורת על מי “שאין להם היגיון, לא מאמינים לידיעות ולאמת ומפיצים שמועות שתוקפות את המדינה ומוסדותיה, בעוד האזרח עצמו לא נענה לאזהרה מאסון, מנהל את חייו באופן טבעי ורוצה שהמדינה תגן עליו למרות אזהרותיה שלא ליפול אל תוך הסכנה”.
בסעודיה הביע איברהים באדאוד בעיתון אל־מדינה (העיר) תדהמה מחלק מהחברה “שהאזהרות מגיעות אליהם מגורמים רשמיים בעניין הגשמים העזים, קובעים את המקום של השיטפונות, ולמרות הכל – הם מתעלמים מהם. זה נוגע לא רק לאלה שיוצאים לטבע, אלא גם לאנשים בבית שלא דואגים למעברי מים בטוחים”.
חירייה א־סקאף כותבת ב”אל־ג'זירה” (האי) הסעודי כי “ההרפתקנים בשיטפונות משחקים בחיים שלהם, בניסיון לקבל תמונת ניצחון שאולי תסתיים באסון”.
חאלד סולימאן תוהה בעיתון עוקאז: “מדוע תעלה או שכונה טובעות פעמיים או שלוש? האם הפעם הראשונה לא מספיקה כדי לטפל בליקויים? אין אפשרות לתלות את הכישלון כל פעם באיתני הטבע, ואין לנו אפשרות להמתין לזריחת השמש למחרת כדי שתתקן את הרשלנות שלנו”.
אחמד ג’ארללה מבקר בעיתון א־סיאסה (פוליטיקה) הכווייתי את הדרישות להתפטרות הממשלה בשל האסונות שאירעו כתוצאה מהגשמים העזים. “זה לא הגיוני לנצל כל אירוע או אסון כדי לסגור חשבון עם הממשלה באמצעות הפרלמנט”, כתב. “אסונות מתרחשים בכל העולם, ולא שמענו שאיש ביקש מראש הממשלה ללכת הביתה או משר להתפטר”. למרות זאת, בכוויית הגיש שר התחבורה את התפטרותו.