מאז שעות הבוקר המוקדמות אתמול התאספו רבבות פלסטינים מכל רחבי הרצועה בכיכר אל־כתיבה שבמערב העיר עזה, כדי לציין את יום השנה ה־31 להקמת חמאס (שבפועל נוסד ב־14 בדצמבר 1987), תחת הכותרת “ניצחון להתנגדות, שבירת המצור”. ברקע אפשר היה להבחין בתמונות של מייסדי הארגון ואת ההבטחה “ללכת בדרכם”, וכן תזכורת מהאוטובוס ששירת את חיילי צה”ל על הגבול ונפגע מטיל קורנט.



הפרומו לחגיגות היה כבר שלשום, ביום שבת, במצעד של הזרוע הצבאית של חמאס, עז א־דין אל־קסאם, שנערך בחאן יונס. הוצגו במהלכו רקטות, משגרים נישאים על משאיות ויחידות שונות, כולל יחידת הצלפים “א־נוחבה”. בנוסף, עלה לאוויר כלי טיס בלתי מאויש שנשא את השם “חמאס”. במהלך המצעד התנוססו גם תמונות המפגעים מהגדה המערבית והפעילים שחשפו את פעילות צה”ל בחאן יונס. “ייחשפו פרטים נוספים מהמבצע”, ביקשו בחמאס לספק עניין לחגיגות. הדובר פאוזי ברהום הדגיש כי “פסטיבל ייסוד חמאס יעביר מסרים ומידע בעניין המבצע, שבו גדודי אל־קסאם הנחיתו מכה ביטחונית ומודיעינית קשה לכיבוש”.



עיסאם אל־דעאליס, סגן ראש הלשכה המדינית בארגון, אמר כי במסגרת החגיגות הועברו שלושה מסרים: האחדות הלאומית שיש להשיג כדי למנוע את גסיסת הסוגיה הפלסטינית; ההתנגדות שסיכלה את המבצע בחאן יונס וממשיכה להכות בישראל, בגדה המערבית ובירושלים; והקריאה לאומה הערבית להפסיק את נרמול היחסים עם ישראל משום שמדובר בסכין בגב העם הפלסטיני.



“הרבבות שהגיעו לכיכר מוכיחים שהם עומדים לצד ההתנגדות”, אמר בכיר חמאס איהאב אל־גסין. “הם מעבירים מסר לכיבוש הציוני שעליו להסתלק מאדמתנו”. ברצועה גילו עניין מיוחד בלהקה הצבאית של חמאס, שנחשפה במהלך המצעד. בפסטיבל הייתה התייחסות של הלהקה להתפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן וכן לאנשי הזרוע הצבאית שחשפו את פעילות היחידה המיוחדת של צה"ל שפעלה בחאן יונס. מבחינת חמאס מדובר במפגן כוח, בעיקר לאחר ההסלמה הביטחונית ביהודה ושומרון שיש לו חלק בה. 



בין אנקרה לוושינגטון
פרשנים ערבים דחו במאמריהם בעיתוני סוף השבוע את מימוש הצהרתו של נשיא טורקיה מיום רביעי שעבר כי צבאו יפתח בקרוב במבצע חדש ממזרח לנהר הפרת בסוריה נגד הכורדים, שנתמכים על ידי ארצות הברית. מבצע כזה עשוי להחריף עוד יותר את היחסים המתוחים בין אנקרה לוושינגטון. במוקד המתיחות ניצבים הכורדים, שטורקיה רואה בהם טרוריסטים, ואילו ארצות הברית תומכת בהם.
 
מוסטפא זאין כתב ב”אל־חיאת” הלונדוני: “החלום הארדואני מתנגש עם האסטרטגיה של הבית הלבן בכל הקשור לכורדים. וושינגטון רואה בהם כלי להפרדה בין בגדד לדמשק באמצעות הקמת יישות השייכת להם, בדומה למחוז כורדיסטן בעיראק, שתאיים על המשטר בסוריה. טורקיה, מצדה, רואה בהם סכנה המאיימת על אחדותה, בשל המאבק שהם מנהלים מולה מאז שנות ה־80”.

אל-קודס אל-ערבי

 
בעיתון “א־ת’אורה” הסורי האשים חוסין סאקר את הנשיא הטורקי כמי שמנסה להרחיב את מפת השליטה על אדמות סוריה ומשתמש בעימות עם הקבוצות הכורדיות לשם כך. “האמת היא שהוא חולם להשיב את האימפריה העותמנית”, כתב. “ארדואן אינו יכול לשחק לבד, והוא מובל לתיאטרון על ידי ארצות הברית שמעוניינת בהמשך הקונפליקט האזורי”.
 
דעה דומה הציג וואפיק איברהים בעיתון “אל־בינא” הלבנוני. “הכרזת המלחמה הטורקית כאילו הייתה תגובה להצבת מצלמות המעקב על ידי האמריקאים בסמוך לגבול סוריה-טורקיה, לפיקוח על הסתננות הטרוריסטים”, כתב. “היא תירוץ שמשתמשים בו כל אלה שרוצים לכבוש את אדמות סוריה”.
 
ואיל עיסאם כותב ב”אל־קודס אל־ערבי” הלונדוני כי “מדובר באיומים לא רציניים, שהפכו להיות כמו רימוני הלם – מפחידים, עושים רעש ככלי ללחץ מדיני, אבל בלי פעולה ישירה”. עיסאם הוסיף כי “טורקיה חושבת על סדר העדיפות הלאומי שלה במתן מכה לשאיפות הכורדים מצפון סוריה ועד דרום אנטוליה, אך הכלים שלה ביישום שאיפות אלה מוגבלים בצורך בתיאום עם איראן, רוסיה והאמריקאים, מבלי יכולת לפעול לבד”.
 
גם באסל ג’אסם אימץ דעה דומה ב”אל־חיאת” הלונדוני, כאשר הדגיש כי “התנגשות בין ארצות הברית לטורקיה בצל המתיחות אינה באה בחשבון”.
“ראי אל־יום” הלונדוני קישר בין האיום הטורקי לבין סעודיה והאמירויות. כמאל חלאף הצביע על “הפעילות הסעודית מאחורי נהר הפרת, במימון השבטים הערביים באזור, והמידע הבטוח שקצינים מסעודיה ומהאמירויות נמצאים דרך קבע בבסיס ‘רמילאן’ בצפון אל־חסקה. האמריקאים יודעים שיש מתיחות בין טורקיה ושתי מדינות המפרץ, והימצאותן באזור מהווה איום ביטחוני לטורקים”.