ביום שלישי שעבר הודיעה באופן רשמי קירסטן ג'יליברנד, סנאטורית מטעם מדינת ניו יורק, על הצטרפותה למרוץ לנשיאות בבחירות 2020. ג'יליברנד היא האישה השלישית שמכריזה על התמודדותה על התפקיד הרם. הראשונה הייתה אליזבת וורן, סנאטורית ממדינת מסצ'וסטס, שעשתה זאת מועמדותה ערב ראש השנה. בשבוע שעבר הצהירה על מועמדותה לנשיאות גם טולסי גבארד, חברת בית הנבחרים ממדינת הוואי. והיד עוד נטויה: לפי דיווחים שונים בארצות הברית, נשים נוספות שאוחזות במשרות פוליטיות מקומיות שוקלות לפתוח במסע לעבר הבית הלבן.
מי שפרצה את חומת המועמדים הגברים לנשיאות הייתה כמובן הילרי קלינטון, שבבחירות 2016 הייתה האישה המועמדת לנשיאות הראשונה בהיסטוריה האמריקאית. למרות הפסדה הצורב, שנתיים לפני הבחירות לנשיאות 2020 ויותר משנה לפני תחילת הפריימריז במדינות השונות, לא זכורה בהיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית נוכחות כה בולטת ומרשימה של נשים שבטוחות בכוחן להגיע לבית הלבן.
וורן הנעלבת החליטה לעבור את הבדיקה, שגילתה כי אכן יש במוצאה המשפחתי "דם אינדיאני", אולם מדורות קודמים ובשיעור דל ולא משמעותי. מנגד, פעילים דמוקרטים מהמגזר האינדיאני תקפו את הסנאטורית על מאמציה להוכיח את מוצאה, שהסתיימו לדבריהם בעלבון לאינדיאנים. עם זאת, לאחרונה זכתה וורן לשבחים על התמקדותה בבעיית המחסור בדיור זול ונגיש לבני מיעוטים, נושא שמטריד במיוחד שחורים, שעשוים להגביר את תמיכתם בה.
הצטרפותן של נשים למרוץ לנשיאות בהיקף חסר תקדים העלתה שאלה שפרשנים רבים דנים בה: האם יכולה אישה להביס את טראמפ? רוב התשובות אינן בגדר בשורה מעודדת לנשים שכבר מתמודדות ולאלה השוקלות לעשות זאת. מומחים ופעילים דמוקרטים שצוטטו בכתבות שפורסמו לאחרונה באמצעי התקשורת האמריקאיים מביעים ספקות בנוגע לסיכוייהן לנצח את הנשיא. השאלה המהותית שעולה היא האם הפסדה של קלינטון בבחירות 2016 היה בגלל התנגדות שאישה תכהן כנשיאה או בשל אישיותה?
התרעות פיקוד העורף