מצרים סוערת בעקבות "דרך חינוכית" חדשה שהכניס מרצה באוניברסיטת אל־אזהר בקהיר, שאילץ את הסטודנטים שלו להתערטל בפני הכיתה כתנאי להצלחה בקורס "אתיקה ומוסר". לפי הסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, לאחר שאחד הסטודנטים הוריד את תחתוניו כשחולצתו מסתירה את איבר מינו – דרש ממנו המרצה להרים אותה.

בתגובה להחלטת האוניברסיטה להשעות אותו ואת הסטודנטים שהשתתפו בהתערטלות, פרסם המרצה, פרופ' אימאם רמדאן, מאמר שבו הגן על שיטת החינוך שרצה להנחיל לסטודנטים שלו. "רציתי ללמד אותם מהי צניעות באמצעות הפיכתי לנציג השטן, ולדעת מי עומד ומי נכשל אל מול הפיתויים", כתב.

בעקבות האירוע הביזארי, שזכה לשם "תקרית התערטלות הסטודנטים", פוטרו גם דקאן הפקולטה לחינוך, דקאן הסטודנטים וראש המחלקה בשל "אי־מילוי תפקידם" מול המרצה הסורר. בנוסף, מיד לאחר פרסום האירוע הגיש עו"ד איימן מחפוז תלונה לפרקליט המדינה נגד נשיא אוניברסיטת אל־אזהר האסלאמית, דקאן הפקולטה לחינוך והמרצה עצמו.

"המרצה לאתיקה דתית שיחק את תפקיד השטן, כלשונו, והכריח את הסטודנטים להוריד את המכנסיים שלהם, מה שהביא לחשיפת איבריהם המוצנעים כתנאי להצלחה במבחן", נכתב בתלונה. "הדברים צולמו בווידיאו והופצו. ראשי האוניברסיטה השעו את המרצה ולא הגישו תלונה פלילית נגדו למרות העבירה הפלילית החמורה, של הסתה למעשים אנטי־דתיים והתערטלות בפומבי – דברים שהחוק במצרים מעניש עליהם". מחפוז אף פנה ליו"ר הנהלת האוניברסיטה, הסמכות הדתית הסונית העליונה שייח' ד"ר אחמד א־טייב, וביקש ממנו להגיש תלונה פלילית נגד המרצה.

בשנים האחרונות הפכה התערטלות לכלי יעיל להפצת מחאה בעולם הערבי. בדצמבר 2012 גייסה הבלוגרית המצרייה עליא אל־מהדי את גופה כדי למחות נגד החוקה של הנשיא לשעבר מוחמד מורסי מול השגרירות המצרית בשטוקהולם. אל־מהדי אחזה בדגל המצרי ועל גופה נכתב "שריעה היא לא חוקה". לצד אל־מהדי הפגינו שתי אוקראיניות החברות בארגון פמיניסטי־רדיקלי, שמחו אף הן על החוקה החדשה במצרים. מן הסתם, האקט באוניברסיטת אל־אזהר העלה מחדש את מחאתה של אל־מהדי אל התודעה.

בדצמבר שעבר עמד השחקן הסורי חוסין מרעי עירום על הבמה בתוניס במשך שש דקות וגרם לסערה ברשתות החברתיות. מארגני ההצגה הגנו על הסצנה, ששיקפה לדבריהם את המציאות של החברה הסורית בצל המלחמה, ואת ההפרות של זכויות האדם בתוך כלא המשטר.

הסצנה גרמה לוויכוחים בקרב האינטלקטואלים בתוניסיה, בין אמנות לוולגריות, כאשר המתנגדים טענו כי "היא מפרה את כללי האתיקה של המקצוע", ואילו המצדדים הדגישו כי "היא נחשבת להכרח של הדרמה". הבמאי ראפת זאקות אמר: "אני לא יכול להתעלם מהמציאות, שכן הגוף הוא הדבר הראשון שמשמש כאמצעי לחץ מצד המשטר נגד בני אדם. הגוף מהווה יכולת ביטוי וכלי אמנות מאז התיאטרון היווני".