מחזה בלתי שגרתי התרחש בים התיכון בשלהי החודש שעבר, כאשר שתי נושאות מטוסים אמריקאיות - ג'ון סטניס ואברהם לינקולן - שהו יחד באזור, זו הפעם השלישית בשני העשורים האחרונים. הסטניס הייתה בשלהי הפריסה שלה שהחלה באוקטובר האחרון, ועשתה את דרכה לעבר הבסיס החדש בנורפולק שבווירג'יניה, לשם הגיעה אתמול. הלינקולן יצאה שלושה שבועות קודם מנורפולק וצפויה להגיע בעוד חודשים אחדים לבסיס בסן דייגו שבקליפורניה.

מפקדי הצי השישי של חיל הים האמריקאי החליטו לנצל את המפגש בין שתי נושאות המטוסים וספינות הליווי שלהן ל"אימון לחימה איכותי", שיכלול "מספר תסריטים שמשלבים את שתי זרועות האוויר והספינות עם בעלות ברית ושותפות מרכזיות בזירה האירופית". גם כלי שיט מבריטניה, מצרפת ומספרד נטלו חלק בתרגיל.

"זו הזדמנות נדירה לאימון משותף", אמרה אדמירל משנה ליסה פרנצ'טי, מפקדת הצי השישי וסגנית מפקד הכוחות הימיים האמריקאיים בזירת אירופה־אפריקה. "מבצעים משותפים של נושאות מטוסים בים התיכון מפגינים את הגמישות המוטמעת ואת יכולת ההתאמה שהכוחות הימיים מספקים לכוח המשולב, תוך הפגנת מחויבות הברזל שלנו ליציבות ולביטחון באזור".

מי שדאג להבהיר להיכן מכוונת הפגנת העוצמה הימית היה השגריר האמריקאי ברוסיה, ג'ון הנטסמן, שהגיע לביקור מפתיע על סיפון הלינקולן יחד עם מפקד הכוחות הימיים, אדמירל ג'יימס פוגו. הוא שלח מסר חד־משמעי לכיוון מוסקבה, שמפעילה כלים ימיים בים התיכון באופן שגרתי מאז הצטרפה ללחימה בסוריה.

"כל אחת מנושאות המטוסים בים התיכון מייצגת 100 אלף טון של דיפלומטיה בינלאומית", אמר. "תקשורת דיפלומטית ודיאלוג, בשילוב עם ההגנות המוצקות שהספינות האלה מספקות, מראות לרוסיה שאם היא באמת רוצה יחסים טובים יותר עם ארה"ב, עליה להפסיק את פעילויותיה המערערות ברחבי העולם". על כך השיב סגן שר החוץ הרוסי, סרגיי ריאבקוב: "אני רוצה להאמין שדיפלומטיית המגפון האמריקאית לא תהפוך לדיפלומטיה של מגה־טון, כי במקרה הזה לא יהיו מנצחים".

נושאת המטוסים לינקולן, שמציינת השנה שלושה עשורים לפעילותה, הייתה אמורה להישאר בים התיכון ותוכננה לה עגינה בין 8 ל־11 במאי בנמל ספליט שבקרואטיה. אולם הביקור לא יצא לפועל מאחר שבשבוע שעבר החליט הבית הלבן לשלוח את נושאת המטוסים לאזור המפרץ הפרסי. היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון ציין כי המטרה היא "לשלוח מסר ברור ומפורש" לאיראן, וזאת בתגובה על "מספר סימנים ואזהרות מדאיגים ומסלימים". יחד עם הלינקולן נשלחו לאזור גם ארבעה מפציצי B-52 גרעיניים, סוללת פטריוט ואוניית המלחמה ארלינגטון, שנושאת כוחות מרינס עם כלי רכב אמפיביים וכלי טיס לפשיטות מהים.

הבחירה בלינקולן ליישום ההרתעה כנגד איראן נבעה מנוכחותה באזור, אולם היא בהחלט מספקת יכולת צבאית מרשימה עבור מקבלי ההחלטות האמריקאים, מהבית הלבן ועד פיקוד הצי החמישי בבחריין. על סיפונה של נושאת המטוסים מוצבים 6,000 מלחים ועשרות מטוסי קרב רב־משימתיים לתקיפה וליירוט מדגם F/A-18 סופר הורנט; מטוסי לוחמה אלקטרונית EA-18G גראולר; מטוסי הוקאיי להתרעה מוקדמת ולבקרה; מסוקי סי־הוק; מערכות מכ"ם מתקדמות וטילים נגד מטוסים ונגד כלי שיט. בקבוצת הקרב שלה פועלות גם המשחתות ביינברידג', מייסון ופול ניטשה והשייטת יו־אס־אס שנושאות טילי שיוט מדגם טומהוק לצד טילים מונחים נגד מטרות אוויריות, יבשתיות וימיות.

אחרי שחצתה את תעלת סואץ התקדמו לינקולן וקבוצת הקרב שלה בים האדום ובמצרי באב אל־מנדב בדרכה אל מפרץ עומאן. מפקד הצי החמישי, אדמירל משנה ג'ים מאלוי, לא פסל את האפשרות שהוא יורה ללינקולן לעבור גם במצר הורמוז, שער הכניסה למפרץ הפרסי שדרכו עוברת חמישית מצריכת הנפט העולמית, על אף המתיחות הנוכחית עם איראן. "אם אצטרך להכניס אותה דרך המצר, אעשה זאת", אמר לרויטרס. "אינני מוגבל בשום דרך".

מפגן כוח ימי

ההתחלה הייתה צנועה. נושאת המטוסים הראשונה של הצי האמריקאי הייתה הלנגלי. במקור ספינה של חיל הים שנועדה לנשיאת פחם ששירתה גם במלחמת העולם הראשונה. ב־1920 הוחלט להמיר אותה לנושאת מטוסים, כדי לבצע ניסויים של נחיתות והמראות על סיפון של כלי שיט. ההמראה הראשונה בוצעה באוקטובר 1922, וכך פתח הצי האמריקאי באופן רשמי את עידן נושאת המטוסים שלו.

כאשר ארה"ב נכנסה למלחמת העולם השנייה בדצמבר 1941, בעקבות ההתקפה היפנית בפרל הרבור, היו ברשותה שמונה נושאות מטוסים. עד לסיום המלחמה נכנסו לשירות עוד 23 נושאות מטוסים לאור הצורך לתגבור כוחות הלחימה באוקיינוסים, בעיקר בזירת האוקיינוס השקט, בעקבות האבדות שספג הצי האמריקאי בקרבות הימיים.

אחד הקרבות הבולטים ביותר היה קרב מידוויי ביוני 1942, שבו כוח אמריקאי שכלל שלוש נושאות מטוסים הצליח להטביע ארבע נושאות מטוסים יפניות באוקיינוס השקט ושינה את כיוון המלחמה בזירה. הנשיא ג'ורג' בוש האב שירת בתור טייס קרבי בצי האמריקאי על סיפונה של נושאת המטוסים סן ג'קינטו והנשיא ג'רלד פורד שירת על נושאת המטוסים מונטריי.

במלחמת קוריאה שימשו נושאות המטוסים לתקיפת מטרות בקוריאה הצפונית ולמתן חיפוי אווירי לכוחות האו"ם. לאחר מכן הן היו מעורבות באכיפת הסגר על קובה במהלך משבר הטילים עם ברה"מ באוקטובר 1962. הפעילות המבצעית הגדולה הבאה שלהן הייתה במלחמת וייטנאם, כאשר המטוסים שהמריאו מסיפונן ביצעו התקפות נגד מטרות של מורדי הווייטקונג הצפון וייטנאמים.

המזרח התיכון שימש זירת פעולה משמעותית לנושאות המטוסים האמריקאיות. במבצע קדש באוקטובר 1956 נשלחו לאזור נושאות המטוסים קוראל סי ורנדולף, ובהמשך הצטרפו אליהן הפורסטל ופרנקלין רוזוולט. במלחמת יום הכיפורים ב־1973 שלח הצי האמריקאי לים התיכון כ־60 ספינות מלחמה, ובהן שלוש נושאות מטוסים ושתי נושאות מסוקים, וזאת כדי להרתיע את הצי הסובייטי, ששלח כתשעים כלי שיט. על אף המתיחות הגבוהה לא הייתה התנגשות ישירה בין הצדדים.

בעת פלישת ישראל ללבנון במבצע שלום הגליל, ביוני 1982, שהתה בים התיכון נושאת המטוסים אייזנהאואר וסייעה בפינוי אזרחים אמריקאים מביירות. בתוך ימים חברו אליה נושאות המטוסים קנדי, פורסטל ואינדיפנדנס עם עשרות הספינות שהרכיבו את קבוצות כלי השיט שלהן, אולם כשלושה חודשים מאוחר יותר כבר עזב מרבית הכוח האדיר הזה את האזור. ג'ון פ' קנדי שבה לים התיכון באוקטובר 1983, בעקבות פיגוע ההתאבדות הכפול בבסיס הכוח הרב־לאומי בביירות שבו נהרגו 241 נחתים אמריקאים ו־58 צרפתים. בדצמבר הצטרפה אליה האינדיפנדנס ומטוסים שהיו על סיפונן תקפו מטרות סוריות בבקעת הלבנון בתגובה על התקפת הטרור הקשה.

נושאות המטוסים נטלו חלק גם במבצע הכושל לשחרור בני הערובה האמריקאים באיראן ב־1980, בפלישה לאי גרנדה להפלת המשטר השמאלני ב־1983, בתקיפות נגד מטרות בלוב אחרי פיגוע נגד חיילים אמריקאים בברלין ב־1986 ובפלישה לפנמה כדי ללכוד את השליט מנואל נורייגה בשנת 1989. באוגוסט 1990 הורה הנשיא בוש האב לשלוח את נושאות המטוסים אינדיפנדנס ואייזנהאואר לאזור המפרץ הפרסי בתגובה על פלישת עיראק לכוויית, וכאשר החל מבצע סופה במדבר בינואר 1991, השתתפו בו כלי טיס מארבע נושאות מטוסים במפרץ הפרסי ומשתיים נוספות שהיו מוצבות בים האדום.


השאלה הראשונה

במרץ 1993, פחות מחודשיים לאחר שהושבע כנשיא ארה"ב החדש, הגיע ביל קלינטון לביקור על סיפונה של נושאת המטוסים תיאודור רוזוולט בבסיס נורפולק - ניסיון לספק רקע צבאי למפקד העליון הראשון זה שישה עשורים שלא לבש מדי צבא. הוא נפגש עם המפקדים ועם המלחים והנחתים ששירתו על אוניית הענק והתרשם מכלי הטיס על הסיפון.

אף שניסיונו בניהול משברים בינלאומיים היה מצומצם מאוד, קלינטון הבין היטב כי נושאת המטוסים מגלמת את העוצמה האמריקאית הגלובלית. "כאשר שומעים בוושינגטון על משבר, לא במקרה השאלה הראשונה של כולם היא: 'איפה נושאת המטוסים הקרובה?'", אמר הנשיא הטרי.




איפה נושאת המטוסים הקרובה?'" קלינטון. צילום: רויטרס

כאשר קלינטון נכנס לתפקיד, המציאות העולמית כבר הייתה שונה: ברה"מ קרסה, המלחמה הקרה הסתיימה וארה"ב הפכה למעצמת העל היחידה בעולם. בשל כך ביקשו ראשי הצי להתאים את חיל הים לתפקיד החדש של הגנה על אינטרסים אמריקאיים ברחבי העולם, ללא נוכחותו של האויב הסובייטי. מסמך מ־1992 קרא לבנות כוח ימי חזק שיהיה מוכן להגיב על משברים במהירות וללא צורך באישור של מדינות זרות, וכעבור שנה קבע דוח על מבנה הכוחות המזוינים של ארה"ב כי צריך לצמצם את מספר נושאות המטוסים ל־11, לעומת 15 בזמן המלחמה הקרה, כדי לרכוש גמישות מבצעית במקרה של משברים מקבילים.

בממשל קלינטון מילאו נושאות המטוסים תפקיד חשוב כחלק מארגז הכלים הצבאי והדיפלומטי של ארה"ב. הן הופעלו כנגד עיראק לצורך הרתעה, לתקיפות מבצעיות בינואר 1993 אחרי פריסת טילים בדרום המדינה, ובדצמבר 1998 במבצע שועל המדבר, אחרי שסדאם חוסיין מנע מפקחי האו"ם לסייר באתרים שעלו חשדות כי שימשו לפיתוח כלי נשק להשמדה המונית.

זירה נוספת הייתה הבלקן, שם הוצבו נושאות מטוסים כדי להרתיע את הכוחות הסרביים בשל מעשי הטבח. סדרת תקיפות אוויריות שיצאו מנושאת המטוסים רוזוולט ומבסיסי נאט"ו באוגוסט 1995 נגד מטרות סרביות בבוסניה, הביאה לפתיחת משא ומתן שהביא לסיום מלחמת האזרחים האכזרית. במרץ 1999 השתתפה נושאת המטוסים אנטרפרייז במבצע התקיפות של נאט"ו נגד סרביה בעקבות הטיהור האתני בקוסובו.

גם מול סין היה לנושאות המטוסים תפקיד חשוב. במרץ 1996, לקראת הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בטייוואן, ועל רקע איומי הפלישה מצד בייג'ינג, שלח ממשל קלינטון את נושאות המטוסים אינדיפנדנס ונימיץ לעבור במצרי טייוואן בתור מפגן תמיכה באי. הסינים איימו לתקוף את לוס אנג'לס בכלי נשק גרעיניים, אולם המתיחות הצטמצמה אחרי שהנשיא הנבחר, לי טנג הוי, נמנע מלהכריז על עצמאות.

פעולה שונה התרחשה ב־1994 בחצר האחורית של ארה"ב, בהאיטי. ביולי גירשה החונטה המקומית את פקחי האו"ם שנשלחו למנוע פגיעה בזכויות אדם, וקלינטון שלח את נושאות המטוסים אייזנהאואר ואמריקה תוך שהכשהוא מצהיר כי מדובר באינטרס אמריקאי להשיב את הדמוקרטיה לאי. בדצמבר, אחרי שהנשיא לשעבר ג'ימי קרטר השיג הסכם על סיום שלטון החונטה, המריאו כוחות נחתים מהאייזנהאואר כדי לפקח על היישום.

גם הנשיאים הבאים המשיכו להשתמש בנושאות המטוסים, וכך לאחר מתקפת ה־11 בספטמבר נטלו נושאות המטוסים וספינות המלחמה המלוות חלק במלחמות באפגניסטן ובעיראק. מקרה בלתי שגרתי התרחש בעיצומה של מתקפת הטרור, כאשר המפקדים של נושאת המטוסים אנטרפרייז, שהייתה באוקיינוס ההודי בדרכה לנורפולק, ראו את התמונות הדרמטיות והחליטו לשנות כיוון מיוזמתם לעבר דרום מערב אסיה לקראת התגובה האפשרית.

גם הנשיאים ברק אובמה ודונלד טראמפ השתמשו בנושאות המטוסים להפגנת חופש השיט בים סין הדרומי כנגד הניסיונות הסיניים לחזק את שליטתם במרחב האסטרטגי החיוני לסחר העולמי.

נושאות המטוסים היו גם חלק בלתי נפרד מהתמרונים בחצי האי הקוריאני במטרה להרתיע את המשטר בפיונגיאנג. במהלך המשבר הגרעיני המתוח לפני שנתיים נשלחו נושאות מטוסים כדי לאותת על כוונותיו של הנשיא טראמפ בדבר נכונותו להפעיל כוח כנגד שיגורי הטילים ותוכנית הגרעין. בפברואר האחרון, כאשר טראמפ נועד בפעם השנייה עם קים ג'ונג־און בהאנוי, נושאת המטוסים קרל וינסון שהגיעה לחופי וייטנאם - הראשונה מאז סיום המלחמה בשנת 1975 - נועדה לספק אבטחה, אבל ייתכן שגם לרמז שוב לרודן הצפון קוריאני בדבר המקל האמריקאי.

ההתעצמות הצבאית של סין, וגם האיום המתמשך מצד רוסיה, הובילו את מפקדי הצי לנסח סדרי עדיפויות חדשים, שכללו גם החלטה אסטרטגית להוציא מהשירות את נושאת המטוסים הארי ס' טרומן. אולם טראמפ סירב לקצץ בארגז הכלים היוקרתי, במיוחד בעולם שהופך לבלתי יציב יותר ויותר. בסוף החודש שעבר הודיע סגן הנשיא, מייק פנס, כי הטרומן לא תפרוש אלא תעבור טיפול להארכת שירותה המבצעי. "אנחנו שומרים על נושאת המטוסים הטובה בעולם בשדה הקרב", הצהיר. "הטרומן תיתן להם חתיכת גיהינום במשך שנים רבות".

hayim30@gmail.com