זה עשוי להיראות קצת מוזר, אבל את הדיון על החוק החדש נגד הפלות שעבר במדינת אלבמה, ואת השלכותיו הצפויות יותר או פחות על הזכות להפלות בארצות הברית, צריך לפתוח בפסיקה אחרת ובשאלה אחרת. הנה השאלה: האם למדינה בארצות הברית יש חסינות במקרה של תביעה פרטית נגדה בבתי משפט של מדינות אחרות באמריקה? ובמילים פשוטות, האם בית משפט במרילנד יכול לדון בתביעה של אזרח נגד מדינת ארקנסו? 
 

תשאלו, מה הקשר בין זה לבין הפלות. והתשובה: אין קשר. ובכל זאת יש. לפני שבועיים פסקו שופטי בית המשפט העליון האמריקאי שלאזרח אין זכות לתבוע מדינה במדינה אחרת. פסיקה לא מאוד חשובה, גם לא מאוד מעניינת, אלמלא ההקשר. השופטים, בהחלטתם, ניפצו תקדים בן 40 שנה. מאז שנות ה־70 מקובל שיש זכות לתבוע מדינה במדינה אחרת, וכעת תבוטל הזכות. משמע, הרוב השמרני היושב בעליון לא בהכרח רואה את עצמו מחויב לכל תקדים נושן. הוא לא נרתע מביטול החלטות של שופטים קודמים.
 

התקדים המאפשר הפלות באמריקה נקבע לפני קצת יותר מ־40 שנה, ב־1973. זה תקדים המוכר בשמו ״רו נגד וייד״. הנה, דוגמה חיה לאופן שבו בית המשפט מנסה לעצב מציאות חברתית חדשה ולא תמיד מצליח. השופטים אישרו, הציבור ממשיך לתסוס. אין שנה ללא אתגר, אין תקופה ללא מאבק. אפשר לראות בזה שיגעון אמריקאי משונה. ציבור שלא מסוגל להפוך דף ולהמשיך הלאה. אפשר גם להעריך את זה. מי שמאמין שהפלה היא רצח, לא מרים ידיים – כי למול היתר למעשי רצח אסור להרים ידיים. מושלת אלבמה, שהחוק שחתמה עליו השבוע מעורר סערה בשדה הקרב המשפטי על ההפלות, אמרה לאחר החתימה כך: ״החקיקה הזאת היא עדות חזקה לאמונה העמוקה של תושבי אלבמה שכל חיים הם יקרים, ושכל חיים הם מתנה קדושה מאלוהים״. 
 

בגלל אמונות כאלה, משום שמתנגדי הפסיקה לא הרימו ידיים, הצטברו עם השנים חוקים שצמצמו את הזכות להפלות, ופסיקות שאישרו, או פסלו, את החוקים הללו. פעם זו מדינה שרוצה להגביל את תקופת ההיתר, קרי, עד איזה חודש בהריון מותר לבצע הפלה. פעם זו מדינה שמבקשת לצמצם את מספר הקליניקות שמבצעות הפלות, כדי להקשות על ההליך ולהרחיק אותו מהערים הגדולות. 

מפגינה נגד הפלות בדמות "סיפורה של שפחה". צילום: רויטרס

 

זהו מאבק ציבורי, על דעת הקהל. זהו מאבק משפטי, על זכות המדינות לקבוע לעצמן מדיניות משל עצמן, החורגת מהמדיניות הפדרלית. רוב האמריקאים תומכים בזכות להפלות בכמעט או כל המקרים. רוב יציב למדי, של קרוב לשני שלישים מהציבור. אלא שהרוב הזה הוא כמובן סלקטיבי. הוא רוב גדול במדינות מסוימות, אך מיעוט באחרות. הוא רוב משמעותי מבוחריה של מפלגה אחת (דמוקרטים, 76%), אך רוב בוחרי המפלגה השנייה חושבים אחרת (רפובליקנים, 56% נגד הפלות). רוב קטן של קתולים (51%) תומך בהפלות, אך רוב גדול יותר של אוונגליסטים (61%) מתנגד להן. 
 

המתנגדים מזהים הזדמנות. ספק אם יוכלו לבטל את ההיתר להפלות בקליפורניה, אבל אם ינצחו את התקדים של ״רו נגד וייד״ יוכלו לאסור הפלות לפחות באותן מדינות שבהן ההתנגדות משמעותית. אילו מדינות? בשנה האחרונה הועברו בשבע מדינות חוקים האוסרים ו/או מקשים על הפלות. בג׳ורג׳יה, בקנטקי ובאוהיו הועברו חוקים שאוסרים על הפלה לאחר שישה שבועות של הריון. כלומר, יהיו לא מעט נשים שעוד לא ממש יספיקו להבין שהן בהריון וכבר תיסגר להן הדלת להפלה. במיזורי אושר בשישי האחרון חוק האוסר על הפלות אחרי השבוע השמיני. ביוטה ובארקנסו הועברו חוקים רכים יותר, המגבילים את הפרוצדורה לאמצע השליש השני. אלבמה הלכה הכי רחוק. היא פשוט אסרה על הפלות, בכל זמן, ובכל מצב, למעט מצב של סכנה לחיי האם. 

זהו מהלך דרמטי מאוד, ושאפתני מאוד. דרמטי, משום שהוא כולל איסור אפילו במקרים קשים, כמו הריון שבא כתוצאה מאונס. זה מהלך שאפתני מאוד, משום שביסודו הנחה שבשלו התנאים לביטול מוחלט של ״רו נגד וייד״. כלומר, בעוד מדינות אחרות מעדיפות לכרסם בהדרגה בהיתר, לצמצם אותו, להגביל אותו, אלבמה החליטה לנסות למחוק אותו באבחה אחת. לאתגר את השופטים בשאלה האם התקדים עדיין מחייב אותם.
 

במגרש של השופטים 

את קו פרשת המים שהוביל לגל החקיקה האחרון, שהוא גל חזק וגבוה מרוב קודמיו, אפשר לזהות ללא קושי: מינויו של שופט בית המשפט העליון ברט קוואנו, שלווה בקרב מכוער הנוגע לשאלה האם כבוד השופט התנהג באלימות מינית כאשר היה צעיר חסר מנוח. לנשיא המכהן, דונלד טראמפ, היה מזל של מתחילים, ובתוך שנתיים מכניסתו לתפקיד התפנו שני מקומות בבית המשפט העליון. המינוי הראשון, ניל גורסץ’, שייך למחנה השופטים שעשויים לרצות לשבור את הכלים ולבטל את התקדים. יש לפחות עוד שני שופטים במחנה הזה: סמואל אליטו וקלרנס תומאס, שכבר כתב בעבר ש״רו״ היא אחת ההחלטות הגרועות בתולדות בית המשפט העליון. הוא השווה אותה להחלטה מאמצע המאה ה־19, שאישרה שעבדים שחורים הם רכוש בעליהם (״דרד סקוט״). 
 

לא בטוח שלמחנה הזה יש רוב. נדרש עוד שופט אחד (ארבעה בסך הכל) כדי לוודא שבית המשפט מנהל דיון על הנושא. נדרשים עוד שניים (חמישה) כדי להעביר את ההחלטה, ולאשר את החקיקה, שמבול של עתירות יוגש נגדה ויעכב את יישומה, מן הסתם ללא מעט שנים. כמה שופטים נוטים לקוטב השמרני בבית המשפט? חמישה. כמה מהם נוטים עד כדי ביטול תקדים? לפני שבועיים היו חמישה כאלה, שביטלו את התקדים מסוף שנות ה־70 בעניין תביעה נגד מדינות. השופט הליברלי סטיבן ברייר, שהתנגד בחריפות לביטול התקדים, כתב על כך את המשפט הבא: ״ההחלטה של היום צריכה לגרום לכולנו לתהות איזה תקדימים בית המשפט יפסול בהמשך״. אבל גם אם החשש של ברייר מובן, אין ודאות שיהיו חמישה גם במקרה הדרמטי בהרבה של ביטול תקדים ״רו״. נשיא בית המשפט העליון, ג׳ון רוברטס, הוא חבר בחמישייה השמרנית. ומצד שני, הוא המבוגר האחראי, החובר לעתים למיעוט הליברלי כדי למנוע מחבריו הישגים הנראים בעיניו קיצוניים מדי. 

"במגרש של השופטים" - השופט ברט קוואנו. צילום": רויטרס

 

השופטים יכולים לעשות לעצמם חיים קלים, יחסית. ואולי זאת מלכתחילה הכוונה: להעביר במדינות שונות חוקים בדרגות חומרה שונות, כדי לתת לשופטים מרחב תמרון. ירצו ללכת רחוק, יבטלו את ״רו״. ירצו להיזהר, יפסלו את החוק של אלבמה – למצהלות הליברלים – ואז יאשרו חוקים חריפים למדי, כמו זה שעבר לאחרונה בג׳ורג’יה. חוקים שאינם מבטלים לחלוטין את האפשרות להפלה, אבל מצמצמים אותה עד כדי קושי רב. 
 

הון פוליטי

מה יעשה מחנה התומכים בהפלות? קודם כל ייכנס לכוננות ספיגה, מלווה בלא מעט היסטריה. אחר כך ישתמש במאבק למטרותיו הפוליטיות. אפשר כבר לדמיין את הקמפיינים האלה: תנו לנו את קולכן, או שהרפובליקנים יכריחו אתכן ללדת. גם כך רוב הנשים באמריקה מצביעות למפלגה הדמוקרטית. חקיקה מונעת הפלות תחדד עוד יותר את הפער המגדרי בין שתי המפלגות. ועוד: הליברלים יעבירו חוקים – למעשה כבר החלו בזה – המעגנים את הזכות להפלות במדינות שבהן יש רוב תומך בהפלות. בניו יורק עבר חוק המתיר גם הפלות מאוחרות. בוורמונט יש ניסיון להעביר חוק דומה. 
 

לאן כל זה הולך? המושלת הודתה שהחוק החדש של אלבמה לא ייאכף בזמן הקרוב. שוטרים לא יעצרו רופאים. רופאים לא יישלחו לכלא ל־99 שנים, כפי שהחוק החדש מאפשר. מדובר בחוק שנועד מראש להתגלגל בבתי משפט, מערכאות נמוכות לערכאות גבוהות יותר ועד לעליון. “המחוקקים מאמינים, אמרה המושלת, ״שהגיע הזמן שבית המשפט העליון יידרש לנושא החשוב הזה פעם נוספת״. אם יידרש או לא, ימים יגידו. בינתיים, אמריקה נדרשת. ויכוח בן עשרות שנים מתנהל בלהט, כאילו רק החל.