מהודו ועד איראן: 17 מדינות ברחבי העולם נמצאות כיום במשבר חמור באספקת המים, כלומר - הן משתמשות כמעט בכל המים שברשותן, כך עולה מנתוני המכון החדש למשאבים העולמיים שפורסמו היום (שלישי).

במקרים רבים, מדובר במדינות צחיחות מלכתחילה. במדינות אלה ישנן כמה ערים גדולות וצמאות שהתמודדו לאחרונה עם מחסור חריף במים, כולל סאו פאולו (ברזיל), צ'נאי (הודו) וקייפטאון שבשנה שעברה שרדה בקושי את מה שהיא כינתה יום האפס - היום בו כל הסכרים היו יבשים. 

שינויי האקלים מחריפים את הסיכון, ככל שאספקת המים הופכת לפחות ופחות עקבית ואמינה. במקביל, ככל שהימים מתחממים יותר מים מתאדים מהמאגרים, בדיוק כשהביקוש למים עולה. מדינות אלו גם סובלות ממזג אוויר קיצוני, בסאו פאולו למשל חוו התושבים לפני כארבע שנים שיטפונות והצפות קטלניים, וכעת המאגרים נמצאים על סף התרוקנות מוחלטת. 

מי התהום נגמרים 

בבירת מקסיקו, מקסיקו סיטי, מי התהום נשאבים כל כך מהר שהעיר למעשה שוקעת. העיר דאקה, בבנגלדש, נשענת במידה משמעותית על מי התהום שלה הן עבור תושביה והן עבור מפעלי הבגדים, עד כדי שכיום היא שואבת מים בעומק של מאות מטרים. התושבים הצמאים של צ'נאי, שהסתמכו על מי התהום במשך שנים, מגלים כעת כי לא נותר עוד מים לשאוב. 

בנוסף לכך, לפי הנתונים המצב עלול עוד להחריף כאשר עד שנת 2030 צפויות מספר הערים בקטגוריית משבר המים לעלות ל-45, מה שיכלול כמעט 470 מיליון איש שיהיו בסכנת התייבשות. 

גם לוס אנג'לס נמצאת תחת הסכנה, זאת על אף שהבצורת הסתיימה השנה, אספקת המים לא עומדת בקצב הדרישה המתגבר. מבחינת בנגלור, מספר שנים של גשמים מוצלחים הוכיחו כיצד העיר לא יעילה בחיסכון ושימוש חכם במים. האגמים שהיו עד לפני כמה שנים מלאים במים יובשו לצורך בנייה או זוהמו בפסולת של העיר.  

עם זאת, חשוב לציין כי ישנן הרבה דרכים להתמודד עם משבר המים ולנהל את המאגרים בצורה יעילה יותר - ראשית, ניתן למחזר שפכים, ניתן לחסוך מים לתקופות יבשות יותר, ובנוסף, חקלאים יכולים לעבור מגידולים עתירי מים (כמו אורז) לגידולים שדורשים פחות השקיה, ועוד.