בין המבכים את שיראק והמצדיעים לו היו אנשים צעירים שלא יכלו עדיין לבחור כשהיה פעיל בפוליטיקה וילדים שרק שמעו שהיה "נשיא גדול ואיש טוב". חלק מהם הכיר אותו רק בזכות הגרסה הצרפתית ל"חבובות", שבה הופיע שיראק בדמות ססגונית של שטן ו"מחסל" פוליטי. ואכן, לאורך כהונתו היה ידוע שיראק כפוליטיקאי בוגד וסחטן, ועם זאת גם כרחב לב, עממי, קצין פרשים בדימוס (שביטל את שירות החובה בצבא), אוהב אדם, חוץ מאת יריביו הפוליטיים, חסר תרבות גבוהה, ערמומי, ארצי ויצרי, מצחיק אבל גם נוגע ללב. בקיצור, הצרפתי השורשי האולטימטיבי. הסתירות הללו באישיותו סייעו בשעתו לבחירתו כי הצרפתים לא אוהבים פוליטיקאים מתחזים.
שבתקופתו, הזכורה בשל הסדר, השלום והאחווה שבה, נהרג תלמיד תיכון על ידי שוטרים בהפגנות מחאה, ו"אינתיפאדה" ראשונה מסוגה הציתה את פרברי פריז; שהקים מוזיאון ייחודי לתרבויות רחוקות והיה ידיד של אפריקה, סין ויפן, אך נטען עליו כי קיבל לכאורה עשרות מיליוני דולרים במזומן ותכשיטים יקרים ממנהיגים אפריקאים; ושבצד מדיניותו הפרו־ערבית המסורתית, נשא ב־16 ביולי 1995 נאום היסטורי שבו קיבל בשם צרפת, בניגוד לקודמיו, את האחריות לרדיפת יהודיה במלחמת העולם השנייה.
השימוש שעשה בכספים אלה חזר אליו כבומרנג: בגלל החוק הצרפתי, שקובע שלנשיא יש חסינות בזמן כהונתו, לא יכלו לשפוט אותו בזמן כהונתו על העבירות שעשה שלא במסגרת תפקידו כנשיא, אבל אחרי שסיים את כהונתו, הורשע ב־2011 בעבירות של שחיתות, מעילה בכספי ציבור וניגוד עניינים בעת כהונתו כראש עיריית פריז, והיה לנשיא הצרפתי הראשון שנשפט לשנתיים מאסר על תנאי.
בישראל זוכרים לשיראק כמובן את הכור הגרעיני "אוסיראק", שהעניק ב־1975, בהיותו ראש ממשלת צרפת, לעיראק ולסדאם חוסיין, שאותו אירח בביקורו היחיד מחוץ לגבולות מדינתו. כזכור, את הכור הזה השמיד חיל האוויר הישראלי במבצע אופרה ב־1981, עם היכנסו של הנשיא פרנסואה מיטראן לשלטון. וזכור גם ביקורו של שיראק בעיר העתיקה בירושלים ב־1996, כשחשב שהמאבטחים הישראלים מונעים ממנו מפגש עם האוכלוסייה וקרא לעברם באנגלית שבורה: "האם אתם רוצים שאעלה על המטוס ואחזור הביתה?".
אנשי הביטחון הלבנונים אסרו אותי, אך בהוראת הנשיא, המשלחת הצרפתית דאגה שיעבירו אותי למעצר בית במלון. שיראק לא היה מרוצה ממעמדי כאסיר, והוא הורה לדוברת שלו, לימים שרה בממשלה, קתרין קולונה, להוציא אותי לסיור הפגנתי במכונית רשמית ברחובות כדי ש"אוכל למלא את תפקידי". בסיטואציה אחרת, אני זוכר שיחה איתו על גשר מוסטר בבוסניה כשהשווינו את המצב בעיר המחולקת למצב בירושלים.
אולי כדי לשמור על התדמית שלו כצרפתי האולטימטיבי, נודע שיראק כ"איש של נשים". למרות נישואיו לברנדט שיראק, היו לו הרפתקאות ממושכות עם עיתונאית "לה פיגארו" ז’קלין שאברידון ועם כוכבת הקולנוע האיטלקייה קלאודיה קרדינלה. בפריז נהגו לספר כי כשהנסיכה דיאנה נהרגה בתאונת דרכים בפריז ב־1997, אי אפשר היה להשיג את שיראק כי הוא בילה את הלילה עם קרדינלה.
נהגו האישי, שפרסם ספר זיכרונות, סיפר על הביקורים הליליים שאליהם הסיע אותו. "אף פעם לא יותר מרבע שעה כולל מקלחת", כתב. סיפור אחר, שנשאר בגדר שמועה, מייחס לו ילד מחוץ לנישואים, ואפילו משפחה שנייה ביפן. במקביל, נפוצו שמועות שלא הוכחו מעולם על חשבון בנק של מיליוני דולרים שהחזיק ביפן. הציבור הזדהה עם הסבל האישי של שיראק כאיש משפחה, כשבתו הבכורה לורנס לקתה במחלת נפש ואושפזה למשך שנים רבות. היא ניסתה להתאבד והלכה לעולמה לבסוף ב־2016. שיראק נקבר לידה בבית הקברות של מונפרנס.
בתקופת הדמדומים של השנים האחרונות, כשזיכרונו הלך ונעלם, רק שני דברים הצליחו להוציא את שיראק מן הנירוונה שבה שקע: אזכור שירותו הצבאי באלג’יריה, ואזכור שמו של שנוא נפשו הפוליטי ממחנהו, הנשיא לשעבר ואלרי ז’יסקר דאסטן, שתחתיו שירת כראש הממשלה ושאותו הצליח להפיל.
בפעם הבאה שראיתי אותו הוא צעד בקושי, כפוף ונשען בידו על כתפו של הנשיא פרנסואה הולנד בטקס הענקת פרסים במוזיאון הנושא את שמו ברציף בראנלי בפריז. הוא הביט מסביב במבט אבוד, עשה אוזניו כאפרכסת והנהן במבוכה לשאלה אם האירוע מצא חן בעיניו. לא נראה לי שזיהה אותי, כפי שלא זיהה את מרבית הנוכחים.
שלושה נשיאים שהשלימו רק תקופת כהונה אחת התחלפו בארמון האליזה מאז ששיראק פרש, ואני עדיין מחכה לעיטור אביר לגיון הכבוד שהוא הבטיח לי. כך או כך, זה לא יהיה אותו דבר לקבל אותו שלא מידי שיראק.