בעוד ארבע שנים, ב־29 באוקטובר 2023, טורקיה תחגוג מאה שנים לרפובליקה. מאה שנים מאז שאבי האומה, מוסטפא כמאל אטאטורק, התמנה לנשיאה הראשון והפך, אם נשווה זאת במונחים פרובינציאליים, ישראליים, לבן־גוריון שלהם.

רק שבאותן חגיגות, שאמורות להתקיים ברחבי המדינה, הצפי הוא שלא את אטאטורק יהללו, אלא את האיש שהפך לפנים של טורקיה ב־17 השנים האחרונות - רג'פ טאיפ ארדואן, המנהיג ששולט במדינה מאז מרץ 2003 ויורשו לא נראה באופק.

“ביבי עבר עכשיו את בן־גוריון, וארדואן כבר עבר את אטאטורק", אומר ד"ר אלון ליאל, מי שבעבר שימש כשגריר ישראל בטורקיה והיה מנכ"ל משרד החוץ. “אטאטורק היה בתפקיד מ־29 באוקטובר 1923 עד 10 בנובמבר 1938, שלט במשך 15 שנה, ואילו ארדואן כבר עוד מעט 17 שנה בתפקיד. אם אטאטורק היה רפורמטור אדיר לכיוונים שאהבנו, ארדואן הוא רפורמטור אדיר לכיוון ההפוך, אבל עדיין רפורמטור ששינה את טורקיה מהקצה לקצה. כבר כשעלה לשלטון, אנשים כמוני ראו בזה מהפכה, אבל לא היה לנו מושג עד כמה היא תהיה דרמטית".

קיבל עונש מאסר

בעוד מייסד האומה ביצע רפורמות מרחיקות לכת כדי להפוך את טורקיה למדינה חילונית וביטל על הדרך את האסלאם כחוק מדינה ואת החינוך הדתי, ארדואן כאסלאמיסט ודתי אדוק החזיר את הגלגל לאחור.

“לדעתי, מטרתו הראשונית של ארדואן הייתה לשנות את טורקיה, למחוק את הכמאליזם", מסביר ד"ר ליאל, שאת עבודת הדוקטורט עשה בזמנו על טורקיה. “היו שני מעגלים של מיליוני אנשים שאטאטורק פגע בהם קשות - הכורדים והדתיים, וארדואן שייך למעגל הדתי. את הדתיים פשוט רמסו. היה אסור להם להיות בפוליטיקה ובציבוריות הטורקית".

כשארדואן החל לשנות סדרי עולם ונבחר ב־1994 לראשות עיריית איסטנבול, הוא לא הוריד את הראש כדתי מאמין, להפך. דווקא לאחר שנים משמעותיות ומוצלחות בלשכה היוקרתית, בדצמבר 1997, הוא בחר לצטט גרסה שונה של שיר מוכר ובה השורה “המסגדים הם בסיסינו, כיפותיהם קסדותינו, צריחיהם חרבותינו, והמאמינים חיילינו".

ארדואן, ראש העיר הגדולה בטורקיה, נידון אז לעשרה חודשי מאסר בפועל תחת הסעיף 312/2 בחוק העונשין הטורקי, שמתייחס להסתה גזעית או דתית לאי־ציות לחוק. ארדואן עתר לבית המשפט, ביקש שימירו את עונש המאסר בקנס כספי, אבל הוחלט לקצר את מאסרו לארבעה חודשים ונקבע שהוא לא יוכל לשמש כראש עיר וגם יימנע ממנו לרוץ לבחירות הארציות.

“ארדואן הוא לא דמות חד־ממדית", מסביר ד"ר ליאל. “הוא שייך לאחים המוסלמים, וזה גם היה חלק מהאג'נדה שלו, אבל מצד שני הוא כלכלן במקצועו והיה ראש עיר מצוין שעבד עם הקהילה העסקית והבינלאומית. אני מוכן לתת לך את מספרי הטלפון של המנהיגים החשובים של הקהילה היהודית בטורקיה, והם יגידו לך שכראש עיר הוא היה הכי טוב שהם פגשו".

פרשת השייח' יאסין

בטורקיה לא שכחו לארדואן את התקופה המרשימה באיסטנבול. העיר הייתה שקועה בחובות כבדים, והוא סגר את הגירעון והביא משקיעי ענק. בדצמבר 2002 הוחלט לבטל את תוצאות הבחירות הכלליות בטורקיה בגלל מה שהוגדר אז כאי־סדרים בהליך, ובחירות חדשות נקבעו למרץ 2003. שינוי בחוק החזיר את ארדואן המושעה למשחק הפוליטי, ובניגוד לתחזיות, המועמד הדתי נבחר לראשות הממשלה.

“הייתי השגריר בשנים הראשונות לעלייתו לשלטון, ומבחינת ישראל זו הייתה הפתעה גמורה", מודה הדיפלומט לשעבר, פנחס אביבי, המשמש היום כיו"ר נשיאות האגודה הישראלית לדיפלומטיה. “אחרי המהפכה האטאטורקית, כל פעם כשניסה לעלות לשלטון מועמד דתי, ידע הצבא בצורה מהירה וברורה להורידו. אף אחד לא ציפה שארדואן יצליח, וברגע שעשה זאת, מצאנו את עצמנו מתחילים את הכל כמעט מחדש. הוא לא היה מספיק מוכר לנו".

הבנתם אז לאן הוא חותר?
“עשינו מאמץ לא פשוט כדי להתקרב אליו, ולאחר תקופה הצלחנו להגיע למי שהיה יועצו המדיני, אהמט דבוטאולו, שהיה יותר מאוחר שר החוץ וראש הממשלה. דבוטאולו היה מאלה שבנו את התפיסה שנקראת 'ניאו־עותמאניזם'. דבוטאולו, בספר שכתב, אמר שהגיע הזמן להשיב את טורקיה לימי תהילתה. היא צריכה להוביל מחדש את הארצות הטורקמניות - טורקמניסטן, קזחסטן - וזאת בלי לאבד את המבט לכיוון מערב, לאירופה וארצות הברית".

בישראל עקבו אז בעניין אחרי המתרחש בטורקיה ובעיקר אחרי ארדואן. מההתחלה היה ברור שכמוסלמי מאמין, יהיה ראש הממשלה הרבה יותר ידידותי לשכנינו הפלסטינים, אבל ב־2005, כשאריאל שרון החליט על תהליך ההתנתקות מרצועת עזה, המנהיג הטורקי הגיע לביקור ממלכתי.

“אחרי ששלח שלוש פעמים את שר החוץ, הוא בעצמו בא עם פמליה של כמאתיים איש", נזכר השגריר לשעבר אביבי. “שני מטוסים, חמישה שרים בכירים, 15 חברי פרלמנט, הרבה אנשי עסקים, עיתונאים. הוא לא אהב אותנו גם אז, אבל ניסה להיות מנהיג העולם המוסלמי וחשב שאי אפשר להשפיע אם הוא לא יוכל להשפיע על ישראל שעשויה לעזור לו להגיע לאמריקאים".

ד"ר ליאל, שהיה אז במשרד החוץ, זוכר את אותם ימים. “כשהוא הגיע הוא אמר 'אנחנו לא חברים'", נזכר. “את זה אני אומר לך מפגישות שהיו לצמרת הישראלית איתו. הייתי בחלק מהשיחות, והם הבהירו 'לא באנו להסתחבק, אבל הנסיגה מעזה היא דבר אדיר, ואם תצאו גם מהגדה - השמיים הם הגבול'".

ארדואן ראה את עצמו כבר אז כפקטור רציני בעולם המוסלמי. בתחילת 2006 הוא אירח את יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל. הייתה זו הצהרת כוונות שהדליקה נורות אדומות במשרדי הממשלה בירושלים.

“כאיש האחים מוסלמים הוא היה קרוב מאוד אליהם", אומר ליאל. “הוא למעשה מיוצרי חמאס. לפני שהם החליטו לרוץ בבחירות של 2006 הם היו באנקרה והוא אמר להם 'תפסיקו לאסוף צדקה במסגדים ותלכו לבחירות כדי לנצח. הגיע הזמן שתהיו ארגון פוליטי'. הם רואים בו את אביהם הפוליטי. הוא פיתח תזה שאמרה שהעולם, ובתוכו ארצות הברית וישראל, לא הכיר בניצחון חמאס ב־2006 לא משום שההליך לא היה דמוקרטי, אלא משום שהם דתיים ופת"ח חילוני".

אלה היו שנים שבהן ארדואן הלך על חבל דק בין הצד הישראלי לפלסטיני. “הוא ניסה לשדך בין ראש הממשלה אהוד אולמרט לנשיא אסד בסוריה", אביבי מספר. “כשחטפו את גלעד שליט, הוא היה הראשון ששלח לבקשתנו את יועצו המדיני לפגישה עם חמאס וחזר עם הודעה שהחייל החטוף בחיים וגם לא מתכוונים להורגו. הוא ניסה להשיג מידע על קברו של אלי כהן. הפתיחה הייתה לא מאהבה, או ידידות, אלא מתוך אמונה שיש לנו חשיבות. הייתה לו כוונה לנהל איתנו דו־שיח הגון, זו ההגדרה הנכונה, ואז הייתה שורה של משברים שדרדרה את היחסים".

השגריר לשעבר אביבי זוכר את הסיכול הממוקד שנעשה בעזה לשייח' אחמד יאסין במרץ 2004. “מבחינתנו זה היה חיסול של ארכי־טרוריסט, ומבחינתו שייח' זה תפקיד דתי רם־מעלה והוא עוד חוסל כשהוא על כיסא גלגלים, ליד מסגד. זה הוציא אותו מכליו. אני זוכר שהייתי קרוב מאוד להיות פרסונה נון־גרטה בטורקיה. הוא גם נפגע בצורה רצינית מהצורה שבה טיפלנו באוניית המרמרה ב־2010.

הוא טען שזו הפגנה פוליטית סבירה, והעובדה שהשתלטנו עליה עם הליקופטרים ולוחמים הייתה מבחינתו פגיעה בריבונות הטורקית, ממש סטירת לחי. הושבת השגריר על כיסא נמוך הייתה גם המצאה מטופשת. אתה פוגע בשליח? זה לא נהוג בשום מקום. הייתי שגריר והייתי יותר מפעם אחת במצבים לא נעימים. אותי קיבלו בכבוד, אבל את המדינה שלחו קיבינימט. הטורקים אומרים שכשמישהו פוגע בהם, הם מוכנים להוציא לעצמם עין כדי להוציא לו שתיים".

ליאל חושב שדווקא מבצע עופרת יצוקה, בסוף 2008, היה קו השבר בין ארדואן לישראל. “ביום הראשון של המבצע הוא קיבל דיווחים שאנחנו מפציצים מהאוויר ויש המוני הרוגים ואז התמוטט הכל".

ארדואן נפגש עם תומכיו לאחר תפילות יום השישי. צילום: רויטרסארדואן נפגש עם תומכיו לאחר תפילות יום השישי. צילום: רויטרס

כלכלה על הפרק

נדמה שבשנותיו הראשונות בשלטון מעטים ידעו מה כוחו האמיתי של המנהיג הטורקי. כחמש שנים אחרי בחירתו אפילו הופיעו ספקות בתקשורת הטורקית לגבי יכולותיו, מאחר שלא נרשמו שינויים גדולים, בטח לא בצד הדתי, שכל כך הפחיד את הציבור החילוני.

“את השינויים הגדולים הוא עשה אחרי שהשיג שליטה בכל המערכות", מסביר ד"ר ליאל. “אם אני משווה אותו למוחמד מורסי במצרים, שהוא גם 'אחים מוסלמים', אז מורסי ניסה תוך שנה לעשות את מה שארדואן עשה ב־15 שנה. הפיקחות של ארדואן גרמה לו לדעת מתי הוא יכול לצעוד קדימה. היום טורקיה היא מדינה אסלאמית בגלל שהוא עשה זאת בהדרגה. אם היה עושה זאת מהר, הציבור העסקי היה בורח לו. אגב, גם ככה הוא בורח".

האיש, שלא היה ברור איך עלה לשלטון, הפך עם השנים למטביע החותם המרכזי במדינה בת 81 מיליון התושבים. הוא התמנה כראש ממשלה ב־2003 אחרי משבר כלכלי עצום, ייצב את המצב והפך את טורקיה למעצמה של תשתיות, סחר, מטבע.

“לא אשכח שבהתחלה, כשהגעתי לטורקיה, לכל מקום שנסעתי מזרחה ולא לכיוון איסטנבול היו כבישים של בקושי שני מסלולים", נזכר השגריר לשעבר אביבי. “היום לאיפה שלא תיסע תפגוש אוטוסטרדות מדהימות. בכל העיירות שכוחות האל שיש בהן מוסלמים, הוא ביצע עבודות פיתוח רציניות. השקיע בדרום בין הפרת לחידקל. יש לו פרויקטים מרשימים".

“הוא הביא לטורקיה עשור וחצי של שגשוג בלתי רגיל. איסטנבול נראית היום יותר כמו ניו יורק מאשר עיר אירופית", אומר ד"ר ליאל. “הייתי עכשיו שלושה שבועות בסין, שם יש שלטון נוראי, אבל הסינים שואלים - איך אפשר להתווכח עם השגשוג? בתקופת מאו לא היה להם לחם לאכול, ועכשיו יש רבי־קומות והכל פורח. ארדואן היה תמיד מאלה שטענו שיציבות מגיעה משגשוג. הצלחה כלכלית היא המפתח לכל".

ההצלחה הכלכלית גורמת לארדואן להעלים עין גם מהיחסים הכלכליים עם ישראל שעדיין פועלים במלוא המרץ. “ביחסים המסחריים בין ישראל לטורקיה הוא לא פגע בכל שנות שלטונו, ולאחרונה הם הגיעו לשיא של כל הזמנים", מספרת ד"ר גליה לינדנשטראוס, עמיתת מחקר בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. “מדברים על 6 מיליארד דולר של סחר הדדי, מתוכם 4 מיליארד דולר יצוא טורקי לישראל. השנה האחרונה שבה היינו קרובים לנתון הזה הייתה 2014. אנחנו רואים שארדואן בעניינים הכלכליים מראה פרגמטיזם. הרי עלויות התובלה מטורקיה לישראל זניחות, כך שמבחינה כלכלית אנחנו סוג של שוק פנימי, והעובדה שהלירה הטורקית נשחקה, במיוחד בשנתיים האחרונות, הופכת את היבוא משם למאוד כדאי עבור הישראלים".

ד"ר ליאל דווקא חושב שהמצב בין המדינות ממשיך להיות קטסטרופלי גם בתחום הזה. “אם תלך לאחור, היו עסקאות ביטחוניות של טנקים, מטוסים. עסקאות שמדינת ישראל הרוויחה מהן. עכשיו מדובר במשחות שיניים, מכוניות, מסחר זעיר. הכל עסקים פרטיים. אם כשהחל המשבר ב־2008 טורקיה הייתה שותף סחר שישי או שביעי שלנו, אז בינתיים עקפו אותה הסינים וההודים. אותו דבר עם התיירות, שהיום נמצאת בהיקף של חצי או שני שלישים ביחס לאז, ובעיקר אלה תיירים ערבים. לא הייתה פגישת בכירים ישראלים־טורקים כבר עשר שנים, ואני לא יודע אם נתניהו יכול להרים אל ארדואן טלפון. הקשר שרוף לגמרי".

נמצא במאבק תמידי

קשה להאמין לאפשרות של שיחת טלפון, אם קוראים את מה ששני המנהיגים כותבים זה על זה בשנים האחרונות. אחרי הודעת האמריקאים על מעבר השגרירות לירושלים בשנה שעברה והמהומות על הגדר שהובילו לעשרות הרוגים פלסטינים, ארדואן יצא במתקפה חריפה, שעליה הגיב ראש הממשלה בציוצי טוויטר.

נתניהו כתב: “ארדואן הוא מהתומכים הגדולים של חמאס, אז אין ספק שהוא מבין בטרור ובטבח. אני מציע שהוא לא יטיף לנו מוסר". הנשיא הטורקי השיב בציוץ משלו. “נתניהו הוא ראש ממשלה של מדינת אפרטהייד שכבשה שטחים של אנשים חסרי הגנה. כבר למעלה מ־60 שנה מפירה ישראל החלטות או"ם. יש דם של פלסטינים על ידיו, והוא לא יוכל לכסות על פשעיו כשהוא תוקף את טורקיה. רוצה שיעור על אנושיות? תקרא את עשרת הדיברות".

לארדואן לא מפריע לעשות כמה לירות על חשבוננו, אבל גם על הדרך למתג את עצמו כמנהיג והמגן של העולם המוסלמי. “הוא ידע איפה כדאי להשקיע, ומעולם לא ניסה לפגוע בזה", מסביר השגריר לשעבר אביבי. “הפריד לאורך הדרך במה שווים לו היחסים עם ישראל ואיפה מקומו כמוביל מוסלמי, ואז היה מוכן לשטוף אותנו באבי אבות אבותינו.

ארדואן יכול להיות הבן אדם הכי חביב בעולם עד שאמרת משהו שמוציא אותו מכליו, ואז אתה פוגש את הבחור הצעיר מאיסטנבול. פעם הייתי נוכח בפגישה שלו עם אחד השרים הישראלים. בשיחה השר אמר משהו על האסלאם הטרוריסטי, ותוך שנייה ראית אותו נדלק. הוא חתול רחוב שלא פוחד מאף אחד".

ד"ר לינדנשטראוס: “למרות שאני חושבת שהדיבידנדים שהוא מקבל עם השנים מהסיפור הישראלי־פלסטיני יורדים מבחינה פנימית, טורקית, אין ספק שיש תמיכה בעמדות האלה וגם בביקורת שלו בנוגע לצביעות הבינלאומית והצביעות של השחקנים האזוריים. הוא מבקר את ערב הסעודית ומצרים, אומר שהוא היחיד שדואג לירושלים ואילו הן עוצמות עיניים כשישראל פוגעת בסטטוס קוו. יש אלמנט של דיבידנדים כלפי פנים וחוץ, אבל גם יש האלמנט הפרגמטי, הכלכלי".

ד"ר לינדנשטראוס טוענת ש־2013 הייתה שנת המפתח בשלטונו של ארדואן בטורקיה. בחודש מאי באותה שנה היו הפגנות המוניות בפארק גזי שבאיסטנבול נגד כוונות הממשלה לבנות מרכז מסחרי במקום, ובסוף השנה נעצרו 52 איש בחשד לעבירות שחיתות, ביניהם בנים של שרים בכירים המקורבים לארדואן. נתפסו בפשיטות 4.5 מיליון דולר שהוסתרו בקופסאות נעליים.

זה ארדואן שעלה לשלטון תחת הבטחת מאבק בשחיתות של ממשלות קודמות. הוא אפילו חייב בתחילת הדרך את שריו לגור בשכונות עממיות ולא בבתים מפוארים, אבל הימים האלה עברו.

לפני כחמש שנים חנך הנשיא הטורקי באנקרה את הארמון הלבן. ארמון נשיאותי בעלות של 615 מיליון דולר ובשטח של 150 אלף מ"ר. רק חשבון החשמל שם מגיע ל־313 אלף דולר בחודש. “לא, יש בו יותר מ־1,150 חדרים", ארדואן ענה כשנשאל אם נכונות השמועות שיש בארמון 1,000 חדרים. “ארמון בקינגהאם באנגליה שופץ בעלות של 7־8 מיליארד דולר ויש להם הרבה ארמונות כאלה. אנשים פשוט לא רוצים לראות את צמיחתה של טורקיה".

אחרי מעצר מקורביו והדיבורים על שחיתות בצמרת, בחר הנשיא למנף את הימים האפורים ומצא לעצמו ולמדינה יריב עיקרי וחדש - פתהוללה גולן, איש דת שהיה מנהיגה הרוחני של מפלגת הצדק והפיתוח שמונהגת על ידי ארדואן. היו שנים ארוכות שהשניים הלכו יד ביד.

“הדרך הכי טובה להבין מי זה ארדואן היא בקרע שלו עם הגולניסטים", אומר ד"ר אלון ליאל. “הם העלו אותו לשלטון. פתהוללה גולן היה ראש המסדר הגדול בטורקיה שתמך בו. הגולניסטים הם אסלאמיסטים עם מודרניזציה, כאלה שהלכו לבחינות בגרות ולא לבתי ספר של אימאמים. עשרות אלפי בוגרי אוניברסיטאות למשפטים, פיזיקה, כימיה, כלכלה. כשארדואן עלה לשלטון והיה צריך להעיף המוני פקידים חילוניים, הם מילאו את צמרות המשרדים של המשטרה, עולם המשפט, הצבא.

עשר שנים הגולניסטים ניהלו את המדינה עד המשבר של 2013, כשצמרת המשטרה ומשרד המשפטים פלשה לבתי השרים ומצאו כסף בקופסאות הנעליים. ארדואן ראה בזה תקיעת סכין בגב ומאותו יום מחק אותם. פיטר, זרק אנשים לכלא. נטרל את האריסטוקרטיה שלה היה חייב את הישגיו גדולים. למשל פאר היצירה של הגולניסטים היה מוסדות החינוך, למעלה מאלף בתי ספר. הוא סגר את כולם ופיטר את המורים. מי שתפסת יורה בטנק תכניס לכלא, אבל מורה בבית ספר? אני מתפלא איך אחרי הרס הבירוקרטיה המקצועית הוא החזיק מעמד".

פתהוללה גולן אומנם מתגורר בארצות הברית, אבל ארדואן מפנה אליו את כל החצים. ביולי 2016, כשהיה ניסיון הפיכה כושל שלא החזיק מעמד יותר מיום, שוב ארדואן האשים את גולן כאיש שמשך בחוטי המורדים.

השגריר לשעבר אביבי דווקא חושב שלארדואן יש חלק באותו אירוע. “הוא החליף את צמרת הצבא, את אנשי בית המשפט, ואפילו המרד שימש אותו בצורה מדהימה בכדי לחזקו. מרד כביכול. הוא לדעתי ידע עליו מהרגע הראשון, והשאלה ששואלים את עצמם הטורקים היא האם הוא ידע והוביל, או ידע ונלחם בזה? הרי נראה לך שהדבר הראשון שמורדים עושים הוא לעלות על גשר באיסטנבול? אם כבר, תעלו על משרדי הממשלה באנקרה. יום אחרי שהמרד חוסל, אלפי אנשים נעצרו".

“ארדואן הוא אדם שנמצא במאבק תמידי", משוכנעת ד"ר לינדנשטראוס, המתמחה בטורקיה. “אנחנו רואים שיריב, בין שאמיתי או מדומיין, מוציא ממנו את המיטב. מאז 2016 הטיהור הפוליטי הגורף מאפשר לכל מי שהשכן שלו לא בא לו טוב, או מרגיז אותו, להלשין עליו שהוא שותף לתנועת גולן ואז השכן בצרות. מאוד קל לטפול אשמה".

אחד הסובלים הגדולים מהרדיפה הגולניסטית הוא שחקן הכדורסל הטורקי אנס קאנטר, שמשחק היום בבוסטון סלטיקס בארצות הברית ונחשב למקורב למנהיג הרוחני. נגד קאנטר כבר הוצא צו מעצר באשמות של השתייכות לארגון טרור והעלבת ארדואן ברשתות החברתיות. יום אחד הכדורסלן עוכב בשדה התעופה ברומניה אחרי שהניירת שלו נמחקה. השחקן הביע דאגה לחייהם של בני משפחתו שעדיין חיים בטורקיה.

“אם ארדואן חושב שדעותיי על עריצותו יפילו את משטרו, אז אני צודק, הוא דיקטטור", אמר הכדורסלן. “רק דיקטטורים פוחדים מביקורת ומאנשים בעלי ראש פתוח ומשוכנעים שהמשטר שלהם תחת מתקפה".

ארדואן לא רק הלך על ראשם של הגולניסטים, כל ביקורת ואופוזיציה זכו לדיכוי מהיר. בשנה שעברה טורקיה דורגה במקום ה־157 מתוך 180 מדינות במדד חופש העיתונות המפורסם על ידי ארגון “עיתונאים ללא גבולות".

במרץ בשנה שעברה נערכה פשיטה על משרדי העיתון “אוזגורלוקסו דמוקראסי". 14 עובדים, כולל העורך הראשי, נעצרו באשמת חברות בארגון טרור והפצת תעמולה עבור ארגון טרור. על פי הנתונים, טורקיה ממוקמת במקום הראשון בעולם בכליאת עיתונאים.

“זה נורא", מסכים ד"ר ליאל. “ארדואן מצותת לעיתונאים, מצלצל למערכות כשיש קריקטורה נגדו ונוקט נגדן סנקציות, אבל שיא שיאי האנטי־דמוקרטיה הוא מה שעשה לגולניסטים. הציבור הטורקי בחלקו מסכים שאלה דברים שלא ייעשו, אבל יש רבים שאומרים 'החבר'ה האלה ניסו להדיח, איימו עליו'. הוא חזק בלשכנע, ובתכונה הזו הוא דומה לביבי. משכנע את הציבור ומעגלים שלמים שהוא צודק. הוא החל לקרוא לגולניסטים 'ארגון טרור'. זה חדר ונכנס, ומי שמכיר אותם יודע שהם החלק המשכיל באסלאם הטורקי, הכי פרו־מערבי ומודרני. הוא ריסק אותם".

ארדואן, בנימין נתניהו. צילום: רויטרסארדואן, בנימין נתניהו. צילום: רויטרס

רק ישראל מאחוריך

לארדואן לא הייתה שנה קלה. הכלכלה הטורקית בקשיים, הישגים גדולים מדיניים לא היו, ובפוליטיקה הפנימית הוא קיבל מכות רציניות כשבבחירות המקומיות איבד את הערים הגדולות אנקרה ואיזמיר, אבל הכי כואבת הייתה המפלה באיסטנבול, הבייבי הפרטי שלו. בעבר אמר ארדואן שמי שמנצח באיסטנבול מנצח בטורקיה. זו העיר הגדולה ביותר, 15 מיליון תושבים, המרכז הכלכלי, מה עוד שהמועמד שהריץ היה לא עוד שם, אלא בינאלי ילדרים, שהיה ראש הממשלה עד 2018.

אחרי שהפסיד את הבחירות במרץ האחרון, ילדרים ערער על התוצאות, אמר שהיו אי־סדרים והצליח לכפות בחירות חוזרות, כשיש כאלה שאומרים שארדואן עמד מאחורי התמרון. אבל גם בסיבוב השני, בחודש יוני, ניצח אקרם אימאמאולו. ארדואן כבר לא יכול היה להתעלם מכך ובירך את המנצח.

לכן כשהוא נוחל לא מעט הפסדים, נשיא טורקיה היה צריך הישג שיחזיר את הגאווה ותמיכת העם. העימות האחרון עם הכורדים הוא בדיוק נקודות הזכות שלהן הוא הזדקק.

“המהלך בסוריה החזיר לו את הצבע לפנים", משוכנע ד"ר ליאל. “במחיר קטן יחסית, הרוגים ספורים, הוא קיבל רצועת ביטחון שהיא בערך בגודל של שני שלישים משטח מדינת ישראל. הוא גם קיבל ברכה אמריקאית ורוסית, לא יהיו סנקציות נגדו. מבחינתו עשה את המהלך בצורה הכי אלגנטית, ומבחינת הציבור הטורקי הוא הרחיק את הטרור, הרי הטורקים מתייחסים אל הכורדים כטרוריסטים, כמו שפה אנחנו קוראים לחיזבאללה טרור ולחמאס טרור".

מה תעזור לו רצועת הביטחון?
“תאר לך שבעזרת תרגיל פוליטי־דיפלומטי היינו דוחפים שני מיליון עזתים לסיני, ומשחררים את עוטף עזה מהצרות. זה הישג פוליטי גדול, בייחוד כשיש על ארדואן ביקורת שהמשבר הכלכלי של השנים האחרונות נוצר בעקבות קליטת מיליוני פליטים סורים. אם הוא ימלא את רצועת הביטחון באותם פליטים, שחייבים לו הרבה, זה הישג שהוא יוכל למנף".

גם את הכורדים קישר ארדואן לישראל. כשבקיץ 2017 כורדיסטן העיראקית הכריזה על הקמת מדינה עצמאית, ארדואן זיהה בתמונה את הנשיא מסעוד ברזאני לצדם של הפילוסוף הצרפתי ברנאר־אנרי לוי וברנאר קושנר, שבעבר שימש כשר החוץ של צרפת.

“מי מייעץ לך? רק ישראל מאחוריך", ארדואן שלח מסר לברזאני. “לקחת את שר החוץ לשעבר של צרפת מימינך ועוד יהודי משמאלך. הם לא חבריך. הם היום איתך, מחר הם ייעלמו. אתה צריך להסתכל עלינו".

“המדיניות שלו כלפי צפון־סוריה לא שונה ממה שהייתי מדמיינת אצל כל מנהיג טורקי אחר", מסבירה ד"ר לינדנשטראוס. “ה־PKK (המחתרת הכורדית - א"ל) מבחינת הטורקים היא כמו חמאס מבחינתנו. העובדה שהם שולטים בגבול טורקיה־סוריה, גם אם הם היום לא משתמשים בה נגד טורקיה, הפחד הוא ממה שיקרה בעתיד, הרי בשנות ה־90 המחתרת השתמשה בשטח סוריה, בעידוד אסד האב, לפעול נגד הטורקים. אבל כן הסגנון של ארדואן יותר לעומתי, הרטוריקה שלו תוקפנית. יש נטייה למנהיגות יותר סמכותנית בטורקיה, אבל הוא ללא ספק שכלל את העניין".

בקיץ 2014 הפך ארדואן מראש ממשלה לנשיא בעל סמכויות נרחבות. תיקון לחוק שהוא בעצמו הוביל, אבל עדיין נשיא שנבחר בבחירות פתוחות. “אם תיקח את טורקיה ב־17 שנותיו בשלטון, ארדואן לא פגע בנושא הבחירות", מסביר ד"ר ליאל. “ההפך, הוא הלך לציבור משהו כמו 13־14 פעם - בחירות, בחירות מוניציפליות, משאלי עם - וקיבל את המנדט. הוא מייחס לבחירות המון חשיבות, וגם את ההפיכה נגדו מכנים כיום דמוקרטיה, כי הציבור יצא לרחוב וניצח את הצבא שניסה להדיח שלטון שנבחר בצורה דמוקרטית. תומכיו רואים את עצמם כארכי־דמוקרטים, ומי שלא היה דמוקרט הם הצבא והגולניסטים. הספינים האלה עובדים".

הבעיה של ארדואן היא שבבחירות לנשיאות המועמד המנצח צריך לצבור מעל 50% מהקולות, וכבר לא קל לו. “יש לארדואן בסיס תמיכה חזק של כ־30% שילך איתו לכל מקום", משוכנעת ד"ר לינדנשטראוס. “אלה אנשים שהרגישו מקופחים כשהכמאליזם היה בשיאו והיום מרגישים שארדואן נותן להם ביטוי. יש 20% נוספים שתלויים בתפקודו. כל עוד הכלכלה טובה, הם יהיו יותר נאמנים, אבל אותם אפשר להזיז. יתר הציבור נגדו, אבל יש הרבה פיצולים באופוזיציה, כאלה שלעתים קשה לאחד ביניהם".

ארדואן בן ה־65 רמז שכשטורקיה תגיע ב־2023 ליום הולדתה המאה הוא יעזוב את תפקידו, אבל יש כאלה שלא מאמינים. זה לא אותו ארדואן שעלה לשלטון, אלא מנהיג עם סממני מגלומניה.

“תמיד אמרו אצלנו 'מחר תהיה שם הפיכה צבאית' ואני כבר אומר שלא יכולה להיות הפיכה, וכשהייתה היא הייתה על סף הגיחוך", אומר ד"ר ליאל. “היום ארדואן זוכה לאמון מלא של כל המערכות. צבא, משטרה, המוסד הטורקי. הוא בנה שלטון שבו הוא שולט באופן טוטאלי, מלא, בלי שותפים, ואי אפשר להדיחו. הוא יהיה נשיא עד 2023 שזה מאה שנה לרפובליקה. הוא אומנם אמר שזו תהיה שנת פרישה, אבל אני לא יודע אם זה נכון. בכל מקרה, עד אז, ארדואן משוריין".