כלומר, פיט בוטיג’ג’ עושה היסטוריה, ואף אחד לא עושה מזה עניין. לא משבחים אותו, לא מגנים אותו, לא עושים ממנו אייקון, לא מלעיגים עליו. הומו עשוי להיות נשיא ארצות הברית הבא, וזה פשוט לא עניין, כאילו היה יהודי (שגם זה לא עניין גדול, כי יש שניים במרוץ) או כאילו היה שחור (מה הסיפור? כבר היה אחד). כותרת ב”וושינגטון פוסט” לכדה יפה את התופעה הזאת: “פיט בוטיג’ג’ עשה היסטוריה, למה אף אחד לא שם לב?”.
לפני 20 שנה, התמודד היהודי הראשון ברצינות לנשיאות באמריקה. למעשה, הוא היה מועמד לסגנות. זה היה רגע חשוב, היסטורי, אבל גם אז ניכר בבוחרים שמבחינתם אין סיפור. ג’ו ליברמן עבר כמועמד יהודי בלי שזה הוביל לדרמה גדולה. שמונה שנים אחריו בא ברק אובמה. זה היה סיפור. עד כדי כך, שרבים היו משוכנעים שלאובמה אין סיכוי. שחור לא יעבור.
רוזוולט נבחר לנשיאות אחרי ששימש סגן נשיא, מושל מדינת ניו יורק, שר הימייה (מזכיר הצי) ומנהיג המיעוט במועצה המחוקקת של ניו יורק. הוא היה קולונל בצבא, אלוף משנה. גם בוטיג’ג’ קיבל דרגת קצונה, אבל זוטרה יותר. הוא הגיע עד לדרגת סגן, ולא היה סגן נשיא, ולא מושל (כמו ביל קלינטון שנבחר צעיר), ולא סנאטור (כמו ג’ון קנדי שנבחר צעיר). פיטר פול מונטגומרי בוטיג’ג’ הוא ראש עיר באינדיאנה – סאות’בנד – שמספר תושביה קצת יותר מ־100 אלף, מעט יותר מאוכלוסיית כפר סבא, ומעט פחות מאוכלוסיית בית שמש. מזה שמונה שנים הוא מכהן בתפקיד, מה שאומר שלא הספיק הרבה מעבר לזה, כי כאשר נבחר עוד היה כבן 30.
הוא נולד ב־1982, כשרונלד רייגן היה נשיא ארצות הברית, גדל והתחנך בסאות’בנד שבמחוז סיינט ג'וזף. הוא היה תלמיד מצטיין, וחיבור שכתב בתיכון זכה בפרס חשוב. נושא החיבור: האומץ הפוליטי של חבר הקונגרס ברני סנדרס – אותו סנדרס שנגדו בוטיג’ג’ מתמודד היום. לאחר מכן הלך ללמוד בהרווארד, ומשם המשיך לאוקספורד, על מלגה יוקרתית. מדובר במלגה שכמה ממקבליה ניסו להיות נשיאים באמריקה, ואחד גם הצליח, קלינטון (אגב, ניסו ולא הצליחו: בובי ג’ינדאל וקורי בוקר).
בתום הלימודים בוטיג’ג’ פנה לקריירה שצבעה הפוליטי התברר די מהר, והיא סייעה לו גם להרוויח יפה. הוא עבד בקמפיין הבחירות של ג’ון קרי, המועמד הדמוקרטי של בחירות 2004, וגם בקמפיין של מועמד שניסה ולא הצליח להיות מושל אינדיאנה. הוא עבד כיועץ במקינזי (תאגיד ייעוץ אסטרטגי גלובלי אמריקאי), וטיפל בחברות מוכרות, כדוגמת בסט ביי ובלו קרוס בלו שילד, ובכמה משרדי ממשלה, בהם משרד האנרגיה ושירות הדואר.
ב־2009 הצטרף לחיל הים כאיש מילואים. חמש שנים אחר כך יצא לסיבוב של שבעה חודשים כקצין באפגניסטן. את קאבול הוא מכיר כאת כף ידו, כי ביקר בה עשרות רבות של פעמים. בין לבין, ב־2011, ניצח בבחירות לראשות העיר. מספר הקולות שנספרו באותן בחירות היה קרוב ל־15 אלף. בוטיג’ג’ קיבל את רובם הגדול – יותר מעשרת אלפים קולות. סאות’בנד זכתה בצעיר מוכשר שנראה כמו ילד והיה ילד. הוא מנגן היטב בפסנתר, דובר ארבע או חמש שפות, תלוי באיזו רמה. כשנבחר לראש עיר היה בן פחות מ־30. ראש העיר הכי צעיר באמריקה לעיר עם 100 אלף תושבים.
הוא נולד והתחנך כקתולי – הוטבל בכנסייה ולמד בבית ספר דתי. לימים שינה את טעמו בדת ונעשה לאפיסקופלי. הוא חבר בקתדרלת סיינט ג’יימס בעירו. לפני חמש שנים יצא מהארון במאמר לעיתון מקומי באינדיאנה. “הייתי כבר עמוק לתוך הבגרות שלי", כתב ראש העיר, "לפני שהייתי מוכן להכיר בעובדה הפשוטה שאני הומו. נדרשו לי שנים של מאבק וצמיחה כדי להכיר בכך שזו פשוט עובדת חיים, כמו שיש לי שיער חום, וחלק ממי שאני".
הוא לא המועמד בקצה האידיאולוגי של שדה המועמדים הדמוקרטי. כאמור, בוטיג'ג' גדל כקתולי במדינה שמרנית. עמדותיו ליברליות, אבל הוא מנסה לייצב אותן בתווך שבין המועמדים הרדיקלים של המפלגה, כמו סנדרס ואליזבת' וורן, לבין המועמדים המתונים המציבים את עצמם במרכז המפה, כמו ג'ו ביידן ומייקל בלומברג. אפילו העיתון השמרני "וול סטריט ג'ורנל" הזהיר מפניו.
הוא נראה כמו מועמד מתון, אבל בעצם בכלל לא מתון, נכתב במאמר הראשי של העיתון. גם על זה יהיה ויכוח. מהן בדיוק עמדותיו. "מרכז מזויף", כינה אותו עיתון אחד. "מרכז רדיקלי", כינה אותו המגזין "אטלנטיק". הוא מועמד עם רקורד דל, כך שאפשר להציע כל מיני אפשרויות. ייתכן שבלא מעט נושאים פשוט אין לו עמדה מגובשת. ככל הנראה הוא יגבש את עמדותיו עם הזמן ועם התקדמות המרוץ.
מצביעיו, עד כה, הם לבנים, והם גם לא רבים עד כה. אומנם שתי מדינות קטנות (איווה וניו המפשייר) יכולות להפיח חיים במועמדות, אבל עוד לא הופכים אותה למציאות ריאלית. בסקרים הארציים בוטיג'ג' מגרד בערך עשרה אחוזים. סוכנויות ההימורים כבר הקפיצו אותו למקום השלישי המכובד, אבל בפער ניכר לעומת המובילים – סנדרס ובלומברג. בשתי המדינות הבאות, נבאדה ודרום קרוליינה, הוא משתרך במקום חמישי. בקליפורניה, המדינה הגדולה והחשובה ביותר של סופר טיוזדיי, הוא ממוקם רביעי. ובכל זאת, יש הסבורים שיש לו סיכוי. אגב, ברק אובמה הוא אחד מהם.
מצביעיו עד כה אומנם לא צעירים במיוחד (המצביעים של סנדרס בן ה־78 צעירים הרבה יותר). מטרתו תהיה להצעיר אותם, להיות המועמד הראשון בן דור המילניאלס. כן, גם זה סוג של היסטוריה. כשליש מהבוחרים בפריימריז יהיו בני ובנות הדור הזה. מן הסתם, אליהם כיוון כאשר צייץ עם כניסתו למרוץ את המשפט: "זה הזמן להתמקד בעתיד".
התרעות פיקוד העורף