מכל המכות שספג בחייו – מותה של אשתו הצעירה ותינוקת בת שנה בתאונת דרכים, מותו של בן בגיל 46 מסרטן המוח – המכות שסופג ג’ו ביידן השנה נראות קלות למדי, כמעט זניחות.

מה כבר יכול לקרות? מקסימום, לא יזכה במועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, ויתברר ששיא הקריירה שלו היו שמונה שנים טובות כסגן הנשיא של ברק אובמה. בגיל 77 הוא יכול להביט לאחור מרוצה למדי על קריירה עשירה של עשייה.

וכנראה שזה מה שהוא יצטרך לעשות, אם לא יקרה לו נס קטן, נס פוליטי. שכן ביידן, שרק לפני כמה חודשים עוד נחשב למועמד המוביל בקרב על הנהגת המפלגה הדמוקרטית – מי שיש לו סיכוי לנצח גם את הנשיא דונלד טראמפ בבחירות הבאות – נראה עכשיו כמו סוס עייף בדרך לצהלת פרישה. שלשום הוא ספג חבטה נוספת בבחירות המקדימות במדינת נבאדה (מקום שני עם 19.2% מהקולות), ובעוד חמישה ימים יעמוד למבחן קובע בקרוליינה הדרומית.

קיר הברזל

קרוליינה תמיד הייתה, ועודנה, קיר הברזל של ביידן. אם יפסיד בה, מן הסתם יפרוש מיד. אם ינצח, יצטרך לחשב את הצעדים הבאים רק לאחר ההצבעה בסופר טיוזדיי (פריימריז לראשות המפלגות ב־13 מדינות במקביל), ביום שלישי בעוד שבוע. קרוליינה היא הקיר והמצביעים השחורים הם השומרים המגינים עליו. זו הקבוצה האחרונה במפלגה שעודה נאמנה לביידן במספרים גבוהים. גם בנבאדה, שבה התברר שההיספנים עם ברני סנדרס (מקום ראשון עם 46.6% מהקולות), כמעט כמו כל המצביעים האחרים (צעירים, נשים, ליברלים, גברים, בוגרי קולג’, לבנים, לא בוגרי קולג’, בני 64־45, מצביעים בפעם הראשונה, מצביעים בפעם השנייה ומעלה) - השחורים נתנו יותר קולות לביידן (39%). סנדרס קיבל רבע מהקולות השחורים בנבאדה, ואליזבת וורן קיבלה 10% מהם.

יש מי שחושבים שהצבעת השחורים היא תגמול מאוחר על נאמנותו של ביידן לאובמה. הוא הרי לא היסס, ולא התקשה, לעמוד בצלו של הנשיא השחור הראשון. אבל צריך לדייק ולומר: ביידן הסתבך בעבר כאשר אמר כמה דברים לא מוצלחים על אובמה בראשית דרכו (“הוא מועמד המיינסטרים השחור הראשון שהוא גם בעל כושר ניסוח וגם נקי, נראה כמו בחור טוב”), והסתבך גם במרוץ הנוכחי בעניינים דומים. למעשה, את המכה הקשה הראשונה שסדקה את מעמדו ספג בעימות על תמיכתו בעבר הרחוק במדיניות של לבנים גזענים.

כנס של המפלגה הדמוקרטית בארהכנס של המפלגה הדמוקרטית בארה

זה קרה בעימות מוקדם בין מועמדים דמוקרטים, בסוף חודש יולי. קמלה האריס, מועמדת שחורה שכבר הספיקה להמריא, לצלול ולפרוש מאז, הלמה בביידן בגלל שהתגאה בשיתוף הפעולה שלו עם סנאטורים לבנים דרומיים שהיו ידועים בעמדותיהם הגזעניות. ביידן לא התגונן כראוי, נראה מובס, לרגעים מבולבל וקצת נבוך. אלה אלמנטים שמאפיינים את הקמפיין שלו. הוא לא לגמרי מאורגן (חילופים בצמרת לא הועילו הרבה), לא סוחף בכלל, לא נותן תחושה כמו קמפיין של מנצח. “הוא נראה קצת... קצת זקן”, אמרה עליו פט לנדרי, תומכת מסאלם, ניו המפשייר. זו כמובן לא מחמאה גדולה, כי סנדרס, שמבוגר מביידן, מצליח להשכיח זאת מאוהדיו הצעירים שרק מתרבים. בנבאדה, בני 29־17 הצביעו לטובת סנדרס בפער של 54%!

מייקל בלומברג, המועמד שייכנס למרוץ בשבוע הבא, הוא בערך בן גילו של ביידן (מבוגר מביידן בכתשעה חודשים). בעימות הדמוקרטי האחרון גם הוא נראה קצת מבוגר, אטי בתגובותיו. מה שקרה לבלומברג בעימות הזה עשוי לסמן שגם הוא לא יוכל לעצור את הרכבת הדוהרת של סנדרס. בכל מקרה, אין לו סיבה לפנות את הדרך לביידן הכושל. מה שמבטיח המשך פיצול של קולות הדמוקרטים המתונים יותר, והמשך הובלה של מועמד הדמוקרטים המתונים פחות. סוכנויות ההימורים נותנות לסנדרס את המועמדות בסיכוי גבוה. ביידן ירד למקום הרביעי (אחרי הילרי קלינטון שכלל אינה מתמודדת). המודל הסטטיסטי של הפרשן הנודע נייט סילבר נותן לסנדרס סיכוי של כ־40% לנצח. לפי המודל הזה, הסיכויים של ביידן ובלומברג הם בערך 8% לכל אחד, וזאת בהנחה שביידן לא סופג עוד מכה אנושה בקרוליינה.

הובלה שנשחקה

מה קרה לביידן מאז הוביל - ואפילו בבטחה - בסקרי דעת הקהל ונחשב למועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר לעמוד בראש המפלגה ולנצח את טראמפ? אין תשובה אחת לשאלה הזאת, אלא כמה תשובות שכל אחת מהן נכונה, וכל אחת פותחת צוהר לבעיה אחרת. מלכתחילה, ביידן הוא לא בדיוק מועמד מסעיר. ותיק ומוכר, מה שנותן לו יתרון מוקדם, אבל נוסך שעמום. אמריקה אוהבת להפוך דף, למצוא את הדבר הבא, לא להיתקע עם הקודם. כך ניצח אובמה את קלינטון ב־2008, כך כמעט ניצח סנדרס את קלינטון ב־2016. בהיבט הזה, ביידן הוא קצת כמו קלינטון – מוכר, יציב, מהימן, מכובד. אבל שום דבר במועמדות שלו לא ממריץ את הדם. לא מריץ בוחרים לקלפי. הוא הוביל בשלבים המוקדמים, כשהמועמדים האחרים עוד גיששו – חלקם היו עוד לגמרי אנונימיים (ראו את פיט בוטיג’ג’). אחר כך ביידן נשחק כדרך שחדשות ישנות נשחקות ונשכחות.

ברני סנדרס. צילום: REUTERS/Mike Segarברני סנדרס. צילום: REUTERS/Mike Segar

לביידן לא הועיל כנראה גם הקרב הגדול עם טראמפ. הנשיא גרר אותו לבוץ, והוא התלכלך. תהליך ארוך של ניסיון להדיח את הנשיא נשען על האשמה מרכזית אחת: טראמפ ניסה לכפות על ממשלת אוקראינה לחקור את פעילותה של חברה שהעסיקה כיועץ את בנו של ביידן – הבן היחיד ששרד משלושת ילדיו. האנטר ביידן היה בחדשות למשך תקופה ממושכת, ולא בנסיבות פשוטות להסבר.

מדוע מונה כיועץ בחברה העוסקת בתחום שאיננו מבין בו, בשעה שאביו מכהן כסגן נשיא ואחראי במפורש על מדיניות ארצות הברית מול אוקראינה? גם מי שסבור שמעשיו של טראמפ לא היו כשרים, וגם מי שסבור שביידן הבן לא עשה דבר בלתי חוקי, נאלץ להרים גבה לנוכח המציאות המשונה שנחשפה בפרשה הזאת. ביידן קיווה להשתמש בפרשה כמנוף שיוכיח שממנו טראמפ הכי חושש. הבוחרים כנראה ראו בה משהו אחר: הוכחה לכך שביידן הוא חלק מהבעיה של וושינגטון, ולא מהפתרון לה.

האם מביידן טראמפ הכי חושש? אפשר להניח שזה היה המצב עד לפני כמה חודשים, ושכעת הוא הכי חושש מהמיליארדר בלומברג שכיסיו עמוקים יותר מכל כיס של כל מועמד לנשיאות בעבר. כך או כך, ביידן נכשל בניסיונו לשכנע את הבוחרים שהוא היחיד שיש לו סיכוי לנצח את הנשיא. 

בסקרים במדינות שונות, גם סנדרס נראה כמי שיכול לנצח, והבוחרים בנבאדה בלי ספק קנו את הטענה הזאת: סנדרס מנצח את ביידן בגדול בקרב על לבם של הבוחרים שמה שחשוב להם הוא “מועמד שמסכים איתי בעניינים המרכזיים”, אבל מנצח אותו (אם כי לא בהרבה) גם בקרב על לבם של הבוחרים הסבורים שמה שהכי חשוב זה מועמד “שיכול לנצח את דונלד טראמפ” – וצריך לומר, אלה רוב הבוחרים (66% בנבאדה). כלומר, אם ביידן היה משכנע שלסנדרס אין סיכוי, אולי לו עצמו היה סיכוי. אבל קשה לשכנע שלסנדרס אין סיכוי, כאשר בסקר האחרון של ה”וושינגטון פוסט” גם סנדרס וגם ביידן מנצחים את טראמפ, באחוזים כמעט זהים (4.6% לסנדרס ו־4.8% לביידן).

בעידן המודרני לא היה סגן נשיא שמצבו גרוע כמו זה של ביידן לאחר שלוש המדינות הראשונות. מי שהיו במצבו וניסו לזכות במועמדות תמיד הצליחו יותר. אל גור, סגן הנשיא של ביל קלינטון, ניצח באיווה ובניו המפשייר וזכה במועמדות (אחר כך הפסיד לג’ורג’ בוש בבחירות צמודות). ג’ורג’ בוש האב, שהיה סגן הנשיא של רונלד רייגן, ניצח גם הוא בניו המפשייר ואף נבחר לנשיאות ב־1988. ריצ’רד ניקסון ניצח בניו המפשייר ב־1968, רגע לפני תחילתו של עידן הפריימריז המוכר לנו כיום. וולטר מונדייל, שהיה סגנו של ג’ימי קרטר, ניצח באיווה והגיע למקום השני בניו המפשייר. כל זה לא דומה למקומות הרביעי והחמישי של ביידן השנה.

כל זה לא דומה למקום השני בנבאדה, בפער גדול ולא מנחם. סנדרס מוביל בקליפורניה הגדולה, בטקסס הגדולה, בקרוליינה הצפונית, במסצ’וסטס, עכשיו גם בווירג’יניה. בשבת הקרובה, לביידן נותר קיר הברזל שלו, שלאחריו הדברים יתבררו עבורו.