מזה כשבועיים חזינו בלחימה עקובה מדם שהתנהלה בין צבאות ארמניה ואזרביג'ן על השליטה באזור המחלוקת נגורנו-קראבך. הסכסוך בין שתי המדינות חוזר כמעט 30 שנה לאחור, לימים שאחרי נפילת ברית המועצות. בקרבות שהתפתחו בין שתי המדינות בתחילת שנות התשעים, כבש צבא ארמניה את האזור מידי האזרים, ומאז הוא בשליטתם. עד היום מהווה האזור את הנקודה הרגישה ביותר בין שתי המדינות, שמשמרות ביניהן יחסי עוינות חריפים.

לאורך כל התקופה הארוכה מאז כיבוש נגורנו-קראבך בידי ארמניה, נרשמו עימותים צבאיים שונים - האחרון שבהם בשנת 2016. למרות כל עימותי העבר, נדמה כי זה הנוכחי הוא האלים ביותר שידעו המדינות. באזור המחלוקת, הנשלט על ידי ארמניה למרות שיותר מ-90% מתושביו אזרים, נרשמו בשבועיים האחרונים מאות הרוגים וביניהם אזרחים רבים. שני הצבאות מתהדרים בפגיעה משמעותית בטנקים ומטוסים יריבים וכתוצאה מהקרבות נמלטו מבתיהם אלפי בני אדם.

הלילה (שבת), בתיווכו של שר החוץ הרוסי סרגי לברוב, הושגה הפסקת אש בין הצדדים הלוחמים. שר החוץ הארמני ארמן מנטסאקניאן ושר החוץ האזרי ג'ייהון ביירמוב חתמו הלילה במוסקבה על ההסכם, לאחר לחצים שהפעיל נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. במסגרת הסכם הפסקת האש בין שתי המדינות הוחלט על החזרת גופות ושבויים בין שתי המדינות. על אף הפסקת האש, כשעתיים לאחר כניסתה לתוקף דיווחו שני הצדדים על הפרות הדדיות של ההסכם. טרם ברור האם צפויות המדינות לכבד את ההחלטה או לשוב לשגרת הקרבות האלימים.

לחימה בגבול ארמניה-אזרבייג'ן (צילום: רויטרס)

הקהילה הבינלאומית ביקשה בימים האחרונים להביא להפסקת אש והרגעת הרוחות. יחד עם זאת, לאורך כל העימות הנוכחי, נדמה היה כי הפעם פועלים באזור כוחות חזקים יותר מבעבר. חרף העובדה כי הושגה הפסקת אש, ולרבים נדמה כי מדובר בעימות מקומי בלבד בין שתי מדינות קטנות וחסרות משמעות ליתר העולם, בחינה זריזה מגלה לנו רשת סבוכה וענפה של קשרים ונאמנויות גאופוליטיות בין הקווקז למדינות האזור בפרט ומעצמות העולם בכלל. 

המדינה שנדמה כי משפיעה על העימות הנוכחי יותר מכל היא טורקיה, בראשות נשיאה רג'פ טייפ ארדואן. הטורקים מצדדים באזרביג'ן, מספקים להם נשק (הם לא היחידים) ואף מעבירים לאזור העימות לוחמי ארגוני טרור ג'יהאדיסטיים מהקרבות בסוריה. בהקשר זה נדמה כי ארדואן מעוניין לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: הוא לא מעוניין לראות דם חיילים טורקיים נשפך באזור העימות המרוחק הזה, ולשם כך הוא משתמש בלוחמי מיליציות ממדינות מוסלמיות רבות ברחבי העולם. למרות שבתחילה נעשו ניסיונות להזים את הדיווחים הללו, בשבוע האחרון זכינו להוכחות מצולמות של הכוחות הזרים נלחמים בנגורנו-קראבך, בשורות הצבא האזרי ובשירות נשיא טורקיה.

ארדואן טרם הגיב להסכם הפסקת האש, לאחר שהביע את התנגדותו לכך בשבועיים האחרונים.  על אף החתימה הלילה על הפסקת האש בין שתי המדינות, חשוב לסייג את ההתלהבות ולזכור כי ידע כבר האזור הפרות של הסכמים דומים בעבר. בנוסף, חשוב להבין את סדרי הכוחות הגדולים יותר מארמניה ואזרביג'ן המעורבים בעימות. מדיניות החוץ של נשיא טורקיה לא צפויה להשתנות, גם אם הפסקת האש תישמר. 

האינטרס הטורקי

רבות כבר נכתב על ארדואן ועל ניסיונותיו להחזיר את עטרתה של טורקיה ליושנה. המדינה הטורקית הייתה לאימפריה אזורית ועולמית במשך מאות שנים, עד ירידת כוחה באופן סופי לפני כמאה שנה. מעבר לשינויים האדירים שעורך ארדואן במדיניות הפנים-טורקית, תוך חיזוק שלטונו למעמד של שלטון יחיד ובלעדי במדינה וכן שינוי אופייה של המדינה החילונית לכיוון דתי אסלאמי, פועל הנשיא רבות גם בזירה הבינלאומית - הן הדיפלומטית והן הצבאית.

לאחר שלקחה חלק בלחימה בלוב, סוריה ואפילו עיראק, פועלת כעת טורקיה להטביע את חותמה ולהשיג את שליטתה בדרום הקווקז. כאמור, טורקיה פועלת לצדה של אזרביג'ן, חרף העובדה כי לא חולקות המדינות גבול משותף. בשנים האחרונות התהדקו היחסים ביניהן באופן משמעותי - גם ברמה הצבאית אולם גם ברמה המסחרית והאנרגטית. 

ברקע התמיכה הטורקית באזרביג'ן נגד ארמניה, עולות מיד זוועות המלחמה שביצע הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה, לפני למעלה ממאה שנים. ראש ממשלת ארמניה, ניקול פשיניאן, כבר הספיק לומר בשבוע שעבר כי תמיכתה של טורקיה באזרביג'ן נובעת מ"ארמנופוביה" וכן כי ארדואן, "במהלכי ההשתלטות האזוריים שלו, מבקש להשלים את רצח העם הארמני שהתרחש לפני 105 שנה". פשיניאן, יחד עם חברי ממשלתו, הרבה לקרוא בימים האחרונים למדינות אירופה לפעול על מנת לעצור את ניסיונות ההשתלטות הטורקיים באזור, כך לדבריהם. בעוד שבתחילת השבוע פנו ממשלות רוסיה, ארה"ב וצרפת לכל הצדדים הלוחמים במטרה להגיע להבנות ולהפסקת אש, הודיעו באנקרה כי מדובר "בהתערבות שאינה מתקבלת על הדעת" וביקשו מהמעצמות שלא להתערב.

האיחוד האירופי הגיב למעורבות הטורקית בעימות הנוכחי ברגשות מעורבים. בעוד שצרפת הצטרפה לעמדה הרוסית נגד מהלכי ההשתלטות של ארדואן, בגרמניה בחרו שלא להציג חזית ברורה ואחידה. ממשלת מקרון כבר הודיעה כי היא מעוניינת להטיל סנקציות על אנקרה בשל מעורבותה בלחימה בקווקז ובשל התוקפנות הרבה שהיא מגלה מול יוון במאבקיה אחר הגז בים התיכון. מנגד, בגרמניה חוששים מאוד מאיומיו החוזרים ונשנים של ארדואן, שוב, להציף את אירופה בפליטים ומבקשים לנהוג בו בשיטת המקל והגזר: פועלים להסדרת יחסי המסחר בין האיחוד האירופי וטורקיה, הקלה על אזרחים טורקיים בקבלת ויזות למדינות האיחוד וכן הרעפת תשבוחות על מדיניות הפליטים של ארדואן, אך מנגד מבהירים בברלין כי אינם רואים בעין יפה את מעורבותו בנגורנו-קראבך.

במקביל למאמצים הטורקיים הכבירים לעודד את הנפיצות באזור, עומדת רוסיה ומביטה בדאגה על המתרחש. המעצמה הגדולה מצפון תומכת בשימור הסטטוס-קוו בקווקז, ואינה מעוניינת בהתלקחות מקומית שעלולה להשפיע על יחסיה עם שתי המדינות. בשל כך צפוי פוטין להערים קשיים רבים על מאמציו של ארדואן להלהיט את הרוחות. חתימת הסכם השלום הלילה, ביוזמה וליווי של שר החוץ הרוסי, מעידה על כך.

ולדימיר פוטין (צילום: ALEXEY NIKOLSKY/SPUTNIK/AFP via Getty Images)ולדימיר פוטין (צילום: ALEXEY NIKOLSKY/SPUTNIK/AFP via Getty Images)

לרוסיה בסיסים צבאיים בארמניה והיא מחשיבה עצמה לפטרוניתה האזורית. יחד עם זאת, מקיימים במוסקבה קשרים ענפים גם עם באקו, בירת אזרביג'ן. היחסים בין רוסיה לאזרביג'ן מתפרשים על פני תחומים נרחבים, בהם מכירתו של נשק רוסי, אולם בעיקר חשובים בשל יחסי האנרגיה ביניהן ושוק הגז הפורה שמפעילות שתי המדינות.

חרף העובדה כי פוטין וארדואן מגלים יחסים טובים מאז הפלתו של מטוס הקרב הרוסי בידי חיל האוויר הטורקי בשמי סוריה לפני כחמש שנים, גבר בשבועות האחרונים החשש כי עלול העימות בקווקז להבעיר את המתיחות ביניהם מחדש. נגורנו-קראבך לא יהיה האזור הראשון בעולם עליו מגלים שני המנהיגים הגדולים מחלוקת. בכך הוא צפוי להצטרף לחצי האי קרים בפרט והים השחור בכלל, קפריסין והים התיכון, סוריה ולוב. 

גם הסוגיה הדתית לא פסחה על העימות הנוכחי בקווקז. אזרביג'ן וטורקיה מציגות קו אסלאמי נוקשה נגד ארמניה הנוצרית, וראש ממשלת ארמניה אמר כי העימות הנוכחי הוא לא פחות מ"מלחמת ציביליזציות". יחד עם זאת, הסוגיה הדתית מתערערת כאשר מגלים שלצד ארמניה עומדת איראן.

הקשר האיראני

הרפובליקה האסלאמית חולקת גבול עם שתי המדינות, אולם באופן מסורתי מגלה יחסי עוינות חריפים עם אזרביג'ן. באיראן חי מיעוט אזרי משמעותי (כרבע מכלל אוכלוסיית איראן), אשר באופן קבוע מטריד את השלטון ויציבותו ואחראי לרבים מגלי ההפגנות הגדולים שחווה המדינה בשנים האחרונות. בנוסף, בוחר השלטון בטהרן לשמר יחסים טובים עם השלטון בירבאן, שכן מהווה איראן את אחת מנקודות הגישה הבודדות של ארמניה לעולם החיצון. המדינה הקטנה כלואה בין איראן, טורקיה, גיאורגיה ואזרביג'ן והקשר התחבורתי והמסחרי עם המדינה הגדולה מדרום הכרחי עבורה כמו אוויר לנשימה.

למרות מה שנראה כמו הזדמנות למתיחות אזורית נרחבת בין טורקיה ואיראן הגדולות, מוטב לוותר על משאלה זו. בשנים האחרונות התהדקו היחסים בין שתי המדינות, בין השאר על רקע הקצנת עמדותיהן הבינלאומיות של השתיים והתגברות המתח בינן לבין המערב. בשיחה שקיימו נשיא טורקיה ארדואן ונשיא איראן רוחאני לפני כחודש, כשבוע לפני החתימה על הסכמי "אברהם" בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין בבית הלבן, הביעו השניים את מחויבותם ליחסים הטובים בין שתי המדינות.

חסן רוחאני (צילום: רויטרס)חסן רוחאני (צילום: רויטרס)

בוועידה בין שני המנהיגים שנערכה באופן מקוון בשל מגבלות נגיף הקורונה, אמר רוחאני כי "טורקיה ואיראן הן בעלות ברית חשובות ומקיימות יחסי ידידות. יחסינו עם טורקיה מתבססים מאז ומתמיד על יסודות חזקים והיסטוריים. העמים באיראן ובטורקיה מעוניינים בשלום יציב באזור". ארדואן אמר באותה ועידה כי "חיזוק הדיאלוג בין איראן וטורקיה הכרחי לפתרון בעיות רבות באזור". עוד הוא אמר כי הוא "מאמין שהיחסים הטובים בין שתי המדינות ישובו לשיאם לכשישוב העולם לשגרה, לאחר ההתגברות על נגיף הקורונה".

בישראל מבינים מזה תקופה ארוכה כי היחסים בין שתי המדינות מוסיפים להתהדק, וסיבה משמעותית לכך היא העוינות הרבה כלפיה וכלפי ארה"ב. העובדה כי הן איראן והן טורקיה תומכות בחמאס ובג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה יכולה לסייע לנו להבין סוגיה זאת. 

הנקודה הישראלית

בשבוע שעבר הודיע משרד החוץ הארמני כי הוא מחזיר את השגריר הישראלי, במחאה על מכירת נשק ישראלי לאזרביג'ן. בסרטונים שונים שפורסמו נראה צבא אזרביג'ן תוקף את צבא ארמניה באמצעות מל"טים "מתאבדים" מיוחדים שידועים ככאלו המיוצרים על ידי התעשייה הצבאית בישראל. טורקיה ואיראן מוצאות מכנה משותף משמעותי בעימות בקווקז והמעורבות הישראלית בו. 

מעבר לפעילותה הכלכלית הנרחבת של ישראל בקווקז בשנים האחרונות, נדמה כי פעילות ישראלית ענפה נרשמת גם בתחומי המודיעין והביטחון. על פי דיווחים רבים בתקשורת הזרה בשנים האחרונות, מקים המוסד נקודות אחיזה משמעותיות בארמניה ובאזרביג'ן, במטרה לזכות בעמדה קדמית וחשובה מול טורקיה ובעיקר מול איראן. טורקיה ואיראן מבינות שתיהן כי ישראל מבקשת להשיג השפעה באזורים שונים בקווקז, כמו גם באוקראינה.

על פי אותם דיווחים, ניסיונות ההפיכה הכושלים שהתרחשו בגיאורגיה ובאזרביג'ן בעשור הקודם לא מנעו את כניסת אנשי המודיעין הישראלי אליהן, בעוד הן מצדן לא הביעו התנגדות לכך. באם הדברים נכונים, סביר להניח שהשלטונות המקומיים בקווקז זוכים לתמורות חומריות משמעותיות בשל תמיכתם במעורבות הישראלית. בנוסף, חוששות טורקיה ואיראן מפני חלחולה המדיני-דיפלומטי של ישראל למדינות הקווקז, תוך שיתכן ותבחר להציג עצמה כמגנה עליהן מפני השפעה איראנית וטורקית.

איראן וטורקיה הן הכוחות המשמעותיים האחרונים בעולם המוסלמי המגלים חזית ברורה ואחידה נגד מדינת ישראל. ברקע הדיווחים על מעורבות ישראלית בקווקז - החצר האחורית שלהן, נדמה כי בהחלט יש להן מקום לדאגה. בכך נדמה כי לא בכדי מבקשות השתיים להטביע את חותמן על העימות המתמשך בנגורנו-קראבך, ולמצב עצמן כבעלות השפעה חשובה באזור.