אם לסמוך על הסקרים הרבים המתפרסמים בתקופה האחרונה לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב, אפשר להאמין שבחודש ינואר יכנס ג'ו ביידן לבית הלבן. בחלקם ניתן לראות יתרון של למעלה מ-15% למי שהיה סגנו של אובמה, על פני הנשיא המכהן טראמפ. אם אכן יתחלף השלטון בוושינגטון בחודשים הקרובים, אנו צפויים לראות שינוי משמעותי במדיניות החוץ האמריקאית בכלל, ובמיוחד בהתנהלות המעצמה הגדולה מול המדינות והגורמים השונים במזרח התיכון. 

טראמפ וביידן מחליפים קללות במהלך העימות הסוער (צילום: רויטרס)

הראשונים להביט בכיליון עיניים לכיוון הקלפיות בארה"ב הם בכירי הממשל באיראן. נדמה כי הרפובליקה האסלאמית היא המדינה שביחסיה עם ארה"ב צפוי להתחולל השינוי הגדול ביותר, במקרה של חילופי גברי בבית הלבן. הקו אותו הציג טראמפ מאז כניסתו לתפקיד היה ניצי ותקיף כלפי משטר האיתוללות בטהראן, בעוד שביידן מתכנן לנקוט בקו דיפלומטי ומתון הרבה יותר.

אחת הביקורות המשמעותיות של ביידן על ממשל טראמפ היא בנוגע ליחסיו עם המשטר בטהראן. ביידן לא מסתיר את כוונותיו לחדש את השיח עם משטר ח'מנהאי ובעצם לנסות ולהחזיר לתוקף את הסכם הגרעין שחתם עליו אובמה, בשנת 2015. אותו הסכם שטראמפ נסוג ממנו בשנת 2018 מכונה על ידי ביידן "הסכם היסטורי שהבטיח שאיראן לא תגיע לכדי פצצה גרעינית". 

בשל התכנון לשוב לשולחן המשא ומתן עם איראן והניסיונות להחיות את הסכם הגרעין, צפוי ביידן להקל משמעותית את הלחץ שמפעיל עליה ממשל טראמפ. תוכנית ה"לחץ המקסימלי" של טראמפ מביאה את הכלכלה האיראנית לשפל חסר תקדים. בשבוע האחרון נעמד הריאל האיראני על שפל של 320 אלף ריאל לדולר אחד ומגמת התרסקות המטבע האיראני נמשכת כל העת. ביידן מאמין, ובצדק לא מבוטל, כי מדיניות הלחץ המקסימלי שמפעיל ממשל טראמפ על משטר האייתוללות מקרבת אותם יותר ויותר לידיים רוסיות וסיניות. 

בעוד נדמה כי בתקופת ממשל טראמפ התגברו המחאות נגד המשטר בטהראן באופן משמעותי, במה שנראה כתוצאה ישירה של השפל הכלכלי, שורת הרווח הגאופוליטי בעניין זה נותרת בסימן שאלה. באמצעות חימום היחסים מול טהראן, מקווה ביידן שיצליח להביא לצמצום נוסף של הכוחות האמריקאיים במזרח התיכון בדגש על אפגניסטן, סוריה ועיראק. 

עלי חמינאי (צילום: AFP)עלי חמינאי (צילום: AFP)

עיראק השכנה היא המדינה בה מתבטא בתקופה האחרונה בצורה הבולטת ביותר העימות בין איראן לארה"ב. השנה האחרונה בה הייתה משמעותית ליחסי ארה"ב עמה, וכן ליחסי ארה"ב עם איראן. מאז חיסולו של קאסם סולימאני בשדה התעופה בבגדד בתחילת השנה, חלה עליה משמעותית בתקיפות המופנות נגד צבא ארה"ב במדינה. לסדרת התקיפות הללו שבמסגרתן נורו למעלה ממאה רקטות על יעדים דיפלומטיים וצבאיים אמריקאיים אחראיות המיליציות השיעיות בעיראק, החברות בארגון אל-חאשד א-שעבי (הגיוס העממי). 

המיליציות השונות, שאחד ממפקדיהן חוסל יחד עם סולימאני בינואר, נתמכות באופן ישיר ומהותי על ידי המשטר האיראני וחלקן אף עומדות לצדו עוד מתחילת מלחמת איראן-עיראק מלפני 40 שנה. בנאמנותן אליו מקדמות המיליציות את המשך האחיזה האיראנית בגרון העיראקי, ומטרת העל שלהן הוא סילוק צבא ארה"ב מעיראק, שפועל במדינה נגד ארגון דאעש מאז שנת 2014.

עם עובדת היחלשותו המשמעותית של דאעש בשנים האחרונות (הפרחים לטראמפ), יחד עם ההתקרבות האפשרית של ממשל ביידן לממשל בטהראן, נדמה כי הסיבות להסגת הכוחות מעיראק יגברו על הסיבות להשארתם. בנוסף, לא מן הנמנע שביידן צפוי לנקוט במדיניות שנקט אובמה לצמצום כוחות הצבא הקרקעיים בעימותים קשים במזרח התיכון (No boots on the ground). אין בכך להניח שביידן צפוי להיות המשך ישיר של ברק אובמה, אך נדמה כי הקווים המנחים הכלליים צפויים להיות דומים.

עוד סוגיה שבוודאות כמעט מוחלטת תעסיק את ממשל ביידן במזרח התיכון היא מעורבותו וחלקו של צבא ערב הסעודית במלחמה בתימן. בעוד שטראמפ מרבה להתהדר בבריתו החזקה עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמן, סביר להניח כי ביידן יתרחק ממנה, או לכל הפחות יקיים עמו יחסים קרים יותר באופן משמעותי. ביקורת גדולה נמתחת מזה זמן רב במסדרונות הקונגרס והסנאט נגד המשך התמיכה הצבאית של ארה"ב בסעודיה, שמבצעת פשעי מלחמה חמורים בתימן. הלחימה בתימן היא אחד מפרוייקטי הדגל של יורש העצר הסעודי בנושא יחסי החוץ והמאבק מול הציר האיראני במזרח התיכון (המורדים החות'ים) ומעניין יהיה לראות את הדינמיקה שתתפתח בין שני המנהיגים. יחד עם זאת, עניין נוסף הצפוי להעיב על יחסי ביידן-בן-סלמן הוא רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י באיסטנבול, שגרר ביקורת נרחבת בקרב חברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. נדמה כי ביידן לא צפוי להתקפל בעניינים אלה, ובמיוחד כשנושא הלחימה בתימן מוצג כאחת ממטרותיו המובהקות בנושא יחסי החוץ.

סעודיה, שלאורך שנים ארוכות מקיימת יחסים חזקים עם ארה"ב, ונחשבת לבעלת ברית חשובה שלה במזרח התיכון, צפויה להיפגע משמעותית מהתקרבות בין וושינגטון לטהראן. האפשרות שמוחמד בן-סלמן, יורש העצר, יודח מתפקידו על ידי אביו, המלך סלמן, במקרה בו לא יצליח להגיע להבנות עם ממשל ביידן על עניין הלחימה בתימן ובכלל אמנם נשמעת הזויה וקיצונית, אך לא תהיה זו הפעם הראשונה והאחרונה בה אתם שומעים עליה.

דונלד טראמפ בפגישה עם מוחמד בן סלמן (צילום: רויטרס)דונלד טראמפ בפגישה עם מוחמד בן סלמן (צילום: רויטרס)

אפשרות נוספת שיכולה לעלות על הפרק היא שממשל ביידן יסכים בכל זאת לבלוע את הצפרדע ולהמשיך לתמוך באופן שקט בלחימה הסעודית בתימן, ומנגד יאלץ אותה לנרמל את יחסיה עם ישראל, בתמורה לשיתוף הפעולה. ביידן לא נמנע מלפרגן לנשיא טראמפ על קידום יחסי השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, אך הבהיר כי לא צריך לצאת מפרופורציות בנוגע לכך. אם תיקרה בדרכו ההזדמנות להביא לנירמול היחסים בין ריאד וירושלים, מה שנראה שלא עובד כעת לממשל טראמפ, יהיה בכך הישג גדול ומשמעותי למורשת יחסי החוץ שלו, שתאפיל אפילו על זו של טראמפ. הסכם שלום מתוקשר בין ישראל וערב הסעודית יכול להיות פיצוי הולם עבור הסכמתו של ביידן להמשך מעלליו של MBS (מוחמד בן-סלמן) בחצר האחורית שלו בחצי האי ערב.

מדינה נוספת וחשובה במזרח התיכון שמעניין יהיה לראות את מדיניותו של ביידן כלפיה היא טורקיה. המעצמה עלתה לאחרונה לכותרות בשל מעורבותה בלחימה בנגורנו-קראבך ותמיכתה בצבא אזריבג'ן במאבקו מול צבא ארמניה וכן בשל מאבקיה מול יוון על מציאת גז טבעי בים התיכון. בנוסף לקווקז, נלחם הנשיא ארדואן גם בסוריה, לוב ואף תוקף את הכורדים בצפון עיראק. מיליון וחצי מבעלי זכות הבחירה בארה"ב הם ממוצא ארמני, וככל שעובר הזמן גוברת הביקורת בוושינגטון נגד מעורבות ארדואן בלחימה בקווקז. בכך יהיה מעניין לראות האם הביקורת הגוברת נגד ארדואן אמיתית וכנה, או שמא מדובר ברעש שלפני בחירות.

ממשל טראמפ העדיף על פי רוב להימנע מחיכוכים עם הממשל באנקרה, ובהחלט אפשר לזהות עליה משמעותית בפעילות הצבאית הטורקית מאז שנת 2016, אז נבחר טראמפ. ביידן יצטרך להחליט אם להתמודד נגד הנשיא הטורקי שנדמה כי אין גבול לשאיפותיו. חרף העובדה כי בימים האחרונים מבצעים הטורקים ניסויים במערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400, נראה כי צפויה לכך תגובה אמריקאית במוקדם או במאוחר. מנגד, עולה האפשרות כי ממשל ביידן דווקא ינסה לבוא לקראתו של ארדואן, כחלק מהקו הכללי התומך בדיפלומטיה במקום תוקפנות, ויציע לו סדרת תמריצים כלכליים להרגעת הרוחות במזרח התיכון, ובכך ירוויח גם את הרחקתו מטהראן ומוסקבה.

ככלל, צפוי ממשל ביידן לפעול על מנת לחזק ולשקם את היחסים עם רבות מהמדינות החברות בגוש נאט"ו. התחושה המלווה רבים בשנים האחרונות היא כי טראמפ מקפיד לחזק את קשריו עם מנהיגים קשוחים וטוטאליטאריים, על פני מנהיגי המדינות המתונות באירופה בפרט ובמערב בכלל. בנוסף, מעדיפים רבים מקרב הקהילה הבינלאומית נשיא מתון והגון כג'ו ביידן, לעומת דונלד טראמפ הנתפס כ"קלף משוגע" וכזה המקבל החלטות הרות גורל על פי תחושות בטן אימפולסיביות. סביר כי ג'ו ביידן יוכל לפעול ביתר חופשיות מול טורקיה, כאשר יתר המדינות החברות בנאט"ו עומדות לצידו.

גם הסוגיה הישראלית-פלסטינית צפויה לשינוי כיוון דרמטי במקרה של חילופי שלטון בוושינגטון. הפלסטינים כבר מזמן החליטו שהם משהים את פעולותיהם וממתינים לביידן, לאחר שעל טראמפ הם ויתרו מזמן. נדמה כי אבו מאזן קץ בטראמפ ולא מוכן לדמיין מצב בו הוא ימשיך לעבוד בחדר הסגלגל בחודש ינואר 2021. הפלסטינים מבינים שיותר גרוע מממשל טראמפ כנראה לא יכול להיות ומקווים כי ממשל ביידן ינהג בצורה שוויונית יותר להצרת צעדיה של ישראל.

אבו מאזן במועצת הביטחון באו''ם (צילום: REUTERS/Shannon Stapleton)אבו מאזן במועצת הביטחון באו''ם (צילום: REUTERS/Shannon Stapleton)

בשלב ראשון בהקשר זה, ניתן להניח כי אם יבחר ביידן, חלום הסיפוח של ישראלים (ואמריקאים) רבים צפוי לרדת מהפרק באופן כמעט סופי. כלל לא בטוח שממשל טראמפ בעצמו היה מעוניין בקידום תכנית זו וביתר שאת ממשלו העתידי של ביידן. הפלסטינים יקוו לתקיפות אמריקאית רבה יותר בכל הקשור לבנייה הישראלית בשטחים, ובנוסף יקוו לתמיכה אמריקאית ביוזמות אנטי ישראליות שיבקשו לקדם ברמה הבינלאומית, או לכל הפחות צמצום תמיכתם בישראל. כרגע נדמה ששיחות שלום בין שני הצדדים הן חלום רחוק והמצב המדיני צפוי להמשיך בקפאונו, אך יתכן שביידן יפעל לחדש את התקשורת בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. לא בטוח שאפילו הפלסטינים מבינים מה הם רוצים ומצפים מהממשל החדש, אולם ברור להם שכל אחד יהיה עדיף על טראמפ מבחינתם.

סוגיה נוספת ומשפיעה על כולנו שנדמה כי טראמפ כבר שכח ממנה הוא משבר האקלים. ביידן כבר הבהיר שיצטרף להסכם פריז ממנו התנער טראמפ והוא צפוי להשקיע מיליארדי דולרים בקידום ומציאת פתרונות אנרגיה ירוקה. כחלק מקידום העניין הוא טורח להבהיר שקידומם של פתרונות אנרגיה חלופית יסייעו למשק לייצר משרות חדשות רבות. כחלק ממאמצי חזרת ארה"ב לחיק מדינות המערב, פעילות בנוגע למשבר האקלים נראית כצעד הכרחי. 

ביידן מרבה לבקר את מדיניות החוץ של טראמפ ואת העובדה כי בהתנהגותו האימפולסיבית הביא לפגיעה ברבים ממנהיגי המערב: "מצאנו את עצמנו פחות מוגנים ובטוחים בשנים האחרונות, בעוד מדינות רבות בעולם הפסיקו לסמוך עלינו", אמר השבוע. הקו אותו מבקש ביידן להציג מבחינת מדיניות החוץ היא עצירת השיח והידידות האמריקאיים מול מנהיגים אכזריים ולא דמוקרטיים ברחבי העולם: "כמדינה החזקה ביותר בעולם יש לנו החובה לתת את הדוגמה הטובה והחזקה ביותר לשאר המדינות".