"אני לא מאמינה בסקרים, אני עובדת", סטון הסבירה כשנפגשנו בביתה שבצפון תל אביב. "גם כשהילרי קלינטון רצה מול טראמפ, עם כל הסקרים המחמיאים, לא האמנתי. אני אף פעם לא מאמינה. אני תמיד אומרת שצריך לעבוד כאילו שאנחנו בפיגור של עשר נקודות. זה נראה כרגע טוב בגלל הרבה אלמנטים שפועלים לטובתנו, ואם אחוז ההצבעה יהיה גבוה - ננצח".
צל, הרפובליקני, שקוע עמוק בתוך הקמפיין: "יש עובדות, קבלות, אלה לא רק דיבורים, וזו לא רק ישראל. גם מה שטראמפ הבטיח לציבור בארצות הברית - הוא קיים. אצלו זו אובססיה לקיים הבטחות. אתה מכיר עוד פוליטיקאי בעולם שפועל ככה? אלה שמתנגדים לטראמפ, כמו הת'ר סטון והשמאל הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, רוצים למחוק אותו ולא בגלל הסגנון, אלא משום שהוא מאיים על הממסד. הוא מתנגד לכל שינוי שהם רוצים להחיל בארצות הברית".
אין הרבה סימפתיה בין צל וסטון כמו בין המועמדים הבכירים. "אנחנו מתעמתים כל הזמן", הדמוקרטית סיפרה. "צל דומה לטראמפ, למד להיות כמוהו, מחקה אותו, והוא בוטה גם כלפיי. אני, לעומתו, משתדלת לא להרים את הקול". צל החזיר קרירות משלו: "אני לא מעריך אותה בכלל, כי הם משקרים".
נספר קצת על השניים. צל נולד לפני 67 שנים בפרוורי וושינגטון הבירה. הוא התחיל את הקריירה הפוליטית דווקא בצד הדמוקרטי, כסטודנט פעיל באוניברסיטת פרינסטון, אבל משהו השתנה אצלו במערכת הבחירות של 72' כשג'ורג' מקגוורן הדמוקרט ניסה את כוחו מול ריצ'רד ניקסון הרפובליקני. "ראיתי שמקגוורן ואנשיו שמאלנים מדי ומתבטאים נגד ישראל", צל מספר. "לא ידעתי אז איך להגדיר את עצמי, אבל הבנתי בבטן שאני מזדהה יותר עם הימין, הפרו־ישראלי, ולכן הצטרפתי למפלגה הרפובליקנית שתמכה בי, ומאז אני שם".
צל סיים לימודי משפטים, פתח משרד מצליח, אבל ב־1986 החליט שישראל היא המקום הכי טוב לגדל בו ילדים יהודים ועלה ארצה כשהוא שוכח מהפעילות הרפובליקנית. רק כעבור חמש שנים, כשניסה לברר את מצב הדופק והבין שפעילות המפלגה בישראל כמעט לא קיימת, השתלט על המנגנון הרדום, ומאז הוא השליט הבלעדי. צל, המתמחה כעורך דין בתחום הבינלאומי ומשמש גם כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת אריאל, מתגורר בהתנחלות תקוע, נשוי, אב לשמונה, סב ל־17 נכדים. כולם מתגוררים בישראל, הוא גאה.
סטון, הדמוקרטית, נולדה לפני 56 שנים אף היא בוושינגטון, אבל גדלה בניו ג'רזי. היא בת למשפחה שתמיד הייתה מעורבת פוליטית. "הוריי נפגשו במסע הבחירות של עדלי סטיבנסון, שהתמודד על נשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית ב־1960", סיפרה. "אני כסטודנטית הייתי פעילה בקולג' דמוקרטס והשתתפתי במסע הבחירות של ג'רלדין פררו, האישה הראשונה שהתמודדה לסגנות נשיאות ארצות הברית מטעם מפלגה ראשית".
הת'ר, או הדר כפי שהיא נקראת בישראל, עלתה ב־1990, התחתנה, נולדו לה שני ילדים, התגרשה. היא הייתה שותפה במשרד עורכי דין מצליח, אבל לפני כשלוש וחצי שנים נכנסה לניתוח להוצאת גידול שפיר ממוחה, ניתוח שהסתבך והיא התעוררה ממנו עיוורת כמעט לחלוטין. "אני נשמעת אולי רגועה, אבל אני ממש לא כזו", הודתה. "אני בן אדם אופטימי מטבעי, יש לי שני ילדים, אני לא יכולה לשקוע ולרחם על עצמי. כרגע אני בתקופת לימודים עם כלבת הנחייה, לומדת הכל מחדש. זה קשה ואני מתעייפת כמעט מכל דבר".
המצב הבריאותי הסתבך בדיוק כשהמפלגה הדמוקרטית בישראל בחרה יו"ר חדש. בניגוד לנציגות הרפובליקנית, כאן מדובר בעמותה, מנגנון משומן, עם בחירות מסודרות, והיו"ר הנבחר לא יכול לשמש בתפקיד יותר משתי קדנציות. בגלל מצבה, סטון שקלה לוותר על התפקיד התובעני, אבל כשהבינה שלא תוכל להמשיך לשמש כעורכת דין המתמחה במיזוגים ורכישות בינלאומיות, ידעה שיתפנה לה הרבה זמן.
כל עבודתם של שני היו"רים מתנקזת כעת ליום הבחירות, בשבוע הבא. מטרת הצדדים היא לגייס את כל מי שיש לו זכות הצבעה ומתגורר בארץ, ומדובר בחתיכת סיפור. מתברר שלכל מדינה בארצות הברית כללים משלה. יש כאלה שמסתפקות בהצבעה בדואר, כאלה שמוכנות לקבל אותה במייל, יש כאלה שמצביעים אצלן בפקס. יש אפילו שוני במועד שבו צריכה להגיע ההצבעה לוועדת הבחירות המקומית, ומדובר בכמות מצביעים רצינית, או אם תרצו, אי־הסכמה ראשונה בין ראשי המפלגות.
"חבריי במפלגה הרפובליקנית טוענים שיש כאן 300 אלף בעלי זכות הצבעה, ואני חושבת שזה יותר לכיוון 100־125 אלף", סטון טוענת. "אלה מספרים שאנחנו מקבלים מהשגרירות האמריקאית וגם ממקורות ממשלתיים אחרים. לרוב המצביעים אזרחות כפולה, אבל יש גם כאלה שנמצאים פה מטעמי עבודה, ואל תשכח את הפלסטינים שמחזיקים באזרחות אמריקאית. אנחנו משתדלים להגיע גם אליהם".
צל כאמור חושב שיש הרבה יותר. "בסביבות ה־300 אלף", שלף מיד. "המטרה במהלך השנים הייתה לשכנע אותם קודם כל להירשם להצביע ולאו דווקא כרפובליקנים. זו לא מעט עבודה, אבל זה התפקיד הראשי שלנו".
סטון: "80% מהאמריקאים בישראל מצביעים לרפובליקנים? זה פשוט לא נכון. נניח שיש איזה פלג דתי, שמרן, שהנושא העיקרי שמעניין אותו אלה יחסי ארצות הברית-ישראל, זה לא יכול להיות הרוב. אפילו אם זה יגיע ל־50-50 אני אהיה מופתעת. אני חושבת שיש יותר דמוקרטים בארץ".
העימות בין השניים לא נערך פנים אל פנים, גם מטעמי ריחוק חברתי וגם בגלל חוסר כימיה. הנושאים היו כמעט זהים. הרי מבחינת יחסי ישראל-ארצות הברית, יש כאלה שיגידו שטראמפ הוא הנשיא האידיאלי עבור האינטרסים שלנו, אבל האם מה שרואים מכאן גם רואים מעבר לכביש?
"בוא נשים דברים בפרופורציה", ביקשה סטון הדמוקרטית. "חלק גדול מהדברים שטראמפ עשה למען ישראל היו בשביל השואו, הרושם. להזיז שגרירות לירושלים? הוא תלה שם שלט, אבל רוב השירותים עדיין ניתנים בתל אביב. הבניין הוא אותו בניין. לא אומרת שאין לזה משמעות בלכנות בניין כשגרירות. יש סיבות פוליטיות למה אחרים לא עשו זאת, אבל ההכרה בירושלים כבירת ישראל תמיד הייתה. טראמפ טועה כשהוא אומר שהוא הראשון, והוא גם עשה זאת בגלל האוונגליסטים, הבייס, ולא בשביל ביבי או מי שגר פה".
צל: "בשביל ישראל טראמפ הוא הנשיא הכי טוב שהיה בהיסטוריה, בהיסטוריה. זה מה שהיא אומרת? זה לא נכון. רק עכשיו נמכר בית השגריר המפואר, בהרצליה פיתוח, למשפחת אדלסון תמורת 300 מיליון דולר, כי השגריר עובר לירושלים. הוא פועל משם, כל המחלקות נמצאו שם. ביטלו את הקונסוליה הכללית בבירה כי היא הייתה השגרירות לאש"ף. אתמול מישהי אמרה לי שאחרי העברת השגרירות לירושלים 50 פלסטינים נהרגו. עוד שקר. אחד הצעירים בדק באינטרנט וראה שאותם 50 הרוגים היו חמאסניקים שנורו על ידי הצבא כשניסו לחדור לארץ. אמרו שהעברת השגרירות תגרום למהומות בעולם המוסלמי, אוי ואבוי מה יהיה לנו? מלזיה, אינדונזיה, איראן. לא קרה כלום".
צל: "גם אתה חושב ככה? מה שהם אומרים לא קשור בכלל למציאות. תסתובב כמוני ברחבי העולם. רק עכשיו הייתי בדובאי, במיאנמר, ואני שומע איך מנהיגים מדברים וכמה הם מעריכים את טראמפ. בסין אולי לא וגם לא ברוסיה, כי הוא חזק. זו אמריקה חזקה לעומת אובמה שהיה אמריקה חלשה. טראמפ לא פופולרי בהרבה מקומות בגלל סגנונו. אמריקאי עם פה גדול, שגאה במדינתו. הם רוצים להחזיר אותנו לתקופת אובמה, שהמציא את האביב הערבי עם יוסף ביידן והילרי קלינטון. זוכר איך אובמה התייחס לראש הממשלה? כאילו הוא איזה משרתת במטבח. ביידן רוצה לחדש את ההסכם עם איראן. הוא סכנה לא רק לישראל, אבל במיוחד עבורה".
סטון: "נתניהו הוא שהפך ביחד עם טראמפ את ישראל לכדור משחק בין המפלגות, וישראל צריכה לחזור ולהיות בקונצנזוס בין הדמוקרטים והרפובליקנים כמו פעם. אם היא כלי משחק, זה הופך להיות נושא שרק מפלגה אחת תומכת והשנייה לא. 'לא טוב לנו, כן טוב', זה לא הולך ככה".
צל: "ישראל, כמו ארצות הברית, צריכה לדאוג לאינטרסים שלה. מה אתה רוצה שהיא תעשה אם הדמוקרטים יורדים מהפסים ומבצעים פנייה חדה שמאלה נגד ישראל? ישראל מזדהה עם הצד שרוצה לעזור, להיות בן ברית. אני לא רוצה שתהיה תמיכה חד־מפלגתית, רוצה דו־מפלגתית. עכשיו זה לא. ביידן זורק סתם דיבורים זולים. תסתכל בהיסטוריה מה בגין אמר לו בזמנו וכשביקשנו ב־2012 לבנות בתים בירושלים, מי תקף? ביידן".
צל: "מכיר את הטענות, תחזור לעובדות. יש גורמים בימין - הניאו־נאצים האנטישמים, הם תמיד היו ויהיו, ובוודאי כיהודי מאמין אני לא מצדיק אותם בשום פנים ואופן, אבל רוב מקרי האנטישמיות מהיכן הגיעו? מהשמאל. בצרפת גל האנטישמיות הגיע בגלל טראמפ, הבחור שערפו את ראשו, בגלל טראמפ, אני שואל אותך? זה חלק מהאסלאם הרדיקלי, יודע מי זו לינדה סרסור? אחת מהדמוקרטים הרדיקליים בארצות הברית, מתבטאת כל הזמן נגד ישראל וחברה טובה של אילהן עומאר, צירת הקונגרס ממינסוטה. ועל רשידה טליב, צירת קונגרס אנטישמית ממישיגן, שמעת? זה קורה פעם אחרי פעם בשמאל".
סטון: "אם הנשיא היה אומר בפה מלא ובפומבי שהוא דוחה את קיצוני 'העליונות הלבנה' בשרלוטסוויל במקום להגיד 'יש אנשים טובים בשני הצדדים', ביידן לא היה נכנס למאבק על הנשיאות. הוא נכנס, כי לא היה יכול לשאת אנטישמיות. לא ייתן לזה לקרות".
צל: "עוד שקר. בשרלוטסוויל היה ויכוח לגבי הפסלים של קציני קונפדרציית הדרום, בזמן מלחמת האזרחים בארצות הברית. השמאל דרש להורידם ולהוציאם מהגנים הציבוריים. הייתה התנגדות מטעם גורמים לא גזעניים שאמרו שזה חלק מההיסטוריה. הגיעו רדיקלים משני הצדדים והתנגשו, והייתה בחורה שנדרסה. הנשיא נאם ונשאל לדעתו, והוא אמר שבשני הצדדים יש אנשים טובים והוא לא התכוון לניאו־נאצים או ל'עליונות הלבנה'. הוא דיבר על אלה שרצו לשמור על ההיסטוריה האמריקאית. גם אני בעד הפסלים, אין לי בעיה, ואני לא גזען. יש מחלוקת לגיטימית".
סטון: "טראמפ מזלזל, אין לו תוכנית של ממש. הוא תולה את כל התקווה בעובדה שיהיה חיסון, אז אפילו אם ייצא אחד, כולם אומרים שזה לא יקרה לפני תחילת השנה הבאה. זו לא תוכנית בריאות. זו לא התנהגות נכונה ונבונה לטובת העם. טראמפ בעצמו חלה והתנהג בחוסר אחריות כלפי הסגל והאנשים סביבו. מדובר בחוסר אכפתיות. אז חוץ מאלה שבשבילם טראמפ הוא עד המוות, אנשים רואים ומבינים שמשהו לא בסדר ולא צריכים להתנהג כמוהו. רבע מיליון אנשים מתו מהמגיפה. בארצות הברית רבים מכירים מישהו שנפטר. זה כבר אבל לאומי. כל מה שביידן היה עושה, היה יותר טוב. קודם כל הוא היה מדגים התנהגות אחראית, הייתה לו תוכנית ביצוע ולא תלות במדינות אחרות. כללים פדרליים, מתי פותחים, מתי סוגרים, ולא לפי החלטת מושל זה או אחר. כללים ברורים".
צל: "לביידן יש בעיה, הוא לא כולו שם. אפשר לראות את זה, זה אפילו מביך. מספר פעמים הוא אמר שהוא רץ לסנאט ארצות הברית, לא ידע איפה הוא נמצא. הוא לא מופיע בפני קהל גדול, לא במסיבות עיתונאים. יש שעות שהוא לא זמין לעיתונות. ראית את הסרטון מההופעה שלו בדטרויט? עומד מול טלפרומפטר ענק ומדבר. טראמפ, אחרי שהחלים מהקורונה, עמד לפני 15 אלף איש ודיבר במשך שעה וחצי רצוף. ביידן לא חושב, הוא מופעל. אלה בחירות גורליות לא בגלל הבחירה בין השניים אלא בגלל שיש מאבק על עתידה ואופייה של ארצות הברית. אתה רואה את זה בערים עם המהומות. רוצים שם מהפכה חברתית, כלכלית, מרקסיסטית, סוציאליסטית".
צל: "ביידן מושחת, אתה לא יודע? כל הסיפור המשפחתי שהתגלה לאחרונה עם אוקראינה, סין ומוסקבה ושום מילה בארץ. זה מדהים. אתה לא צריך לקבל או להסכים, אבל לעשות צנזורה מוחלטת על הידיעות האלה ולא לתת לציבור לדון בזה? אני מקווה שאנשים קלטו את מה שקרה. זו לא דמוקרטיה, זו רודנות. אני מבקש ממך לדווח על זה כמו שצריך באיזון ובאובייקטיביות".
שני היו"רים סיימו את הפגישה איתי ושבו לעבודתם. סטון לשיחות זום עם מצביעים דמוקרטים בפלורידה כדי להזכיר להם במי צריך לתמוך, וצל ארגן השבוע מסע רכבים מהמרכז לירושלים עם כל התפאורה הנדרשת. "הפעם יש התעניינות עצומה", סטון אומרת. "התעניינות שהיא בערך פי שלושה יותר מ־2016 ו־2012, אולי כי אנשים מרגישים כמוני וגם הם חרדים לעתידה של ארצות הברית".
התרעות פיקוד העורף