נאומו הלילה של נשיא ארצות הברית הנבחר, ג'ו ביידן, נועד לספק מסר מרגיע ומאחד עבור האמריקאים אחרי ארבע שנים סוערות ותזזיתיות שהחריפו את הקרע הפנימי. ביידן ייכנס לבית הלבן כנשיא שצריך להיות גם רופא – להתחיל לטפל בפצעים הפנימיים של האומה האמריקאית, ובמקביל לפעול בנחישות מול מגפת הקורונה שצפויה להכות שוב ברחבי ארה"ב לצד מגפת השפעת העונתית.
על כן, באופן צפוי ובלתי מפתיע, הנאום של ביידן לא נגע הפעם בסוגיות חוץ, אבל גם ברחבי העולם נושאים עיניים כעת לעבר הנשיא הנבחר. כמו בתוך ארה"ב, ארבע שנות כהונתו של דונלד טראמפ זעזעו גם את המערכת הבינלאומית ויצרו עבור הממשל החדש מציאות מורכבת, במידה מסוימת גם שונה מזו שביידן הכיר כאשר עזב את הבית הלבן עם ברק אובמה ב-20 בינואר 2017, שעמה הוא יצטרך להתמודד מיד אחרי שיושבע לנשיא ה-46 ב-20 בינואר 2021.
אחת המשימות הראשונות של ממשל ביידן תהיה להפגין מחדש את המעורבות האמריקאית והמחויבות לסדר העולמי המוכר של טרום עידן טראמפ באמצעות הרגעת בעלות הברית בנאט"ו ובאיחוד האירופי והחזרת המימון האמריקאי למוסדות האו"ם. ביום הבחירות בשבוע שעבר, נכנסה לתוקפה הודעתו של טראמפ על פרישה מהסכם פריז לצמצום פליטת גזי החממה וביידן צפוי להודיע כבר ביומו הראשון כי ארה"ב תחזור באופן מלא. בחירתו של ביידן גם צפויה להקל על קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לממש את הבטחתה שלא להתמודד בבחירות בשנה הבאה, כאשר היא יכולה להיות רגועה שנטל ההובלה של העולם החופשי ירד מכתפיה ושב לוושינגטון.
ביידן גם יקבל בירושה מערכת יחסים מורכבת יותר מהרגיל עם סין. מילות ההערצה של טראמפ לנשיא שי ג'ינפינג התחלפו במלחמת סחר עקובה ממכסים ובהאשמות על ההסתרה סביב התפרצות נגיף הקורונה, וזאת בנוסף לאיומים הגוברים של בייג'ינג מול טייוואן ובמרחב של ים סין הדרומי והחשיפות על מחנות המעצר בשינג'יאנג. הממשל של אובמה וביידן השיק את האסטרטגיה של הכלת סין במרחב האסייתי עם חיזוק השותפות המדינית-ביטחונית עם מדינות האזור וביידן צפוי להמשיך באותו קו יחד עם ניסיון ליצור הידברות עם המשטר בבייג'ינג.
אתגר לא פחות קשה תספק קוריאה הצפונית. השנה הראשונה של טראמפ בתפקיד התאפיינה בשיגורי טילים חסרי תקדים מצד פיונגיאנג ואיומי השמדה מכיוונו של הנשיא האמריקאי, לפני שהחל הרומן ההיסטורי בין טראמפ לבין קים ג'ונג-און עם מפגשים ישירים, הצהרות מבטיחות ומכתבי אהבה. אבל כבר יותר משנה שהשיחות על עתיד תוכניות הגרעין והטילים הצפון קוריאניות נמצאות בהקפאה עמוקה, וקים לא יושב בחיבוק ידיים כפי שהתברר עם חשיפת הטיל העצום במצעד בפיונגיאנג בחודש שעבר. בשבועות הקרובים, ככל שנתקרב לטקס ההשבעה או מיד אחריו, קים עשוי לשלוח מסר בדמות שיגור של טיל ארוך טווח שייאלץ את ביידן ואנשיו לקבל החלטות שישפיעו על עתיד הסכסוך שנמשך כבר יותר מ-70 שנה.
מנהיג נוסף שיצטרך להתמודד עם רוחות חדשות-ישנות מכיוון וושינגטון הוא נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. ממשל אובמה הוביל את הקו הנוקשה נגד הקרמלין אחרי סיפוח חצי האי קרים והמלחמה באוקראינה ב-2014 ולכך יש את החשבון הפתוח על ההתערבות הרוסית בבחירות 2016 שתרמה להפסדה של הילרי קלינטון. אמנם גם תחת טראמפ לא תמיד היחסים היו ורודים, כפי שהתברר עם היציאה האמריקאית מההסכמים על צמצום הנשק הגרעיני, אבל הייתה יותר סימפטיה כלפיו מתוך החדר הסגלגל. אם פוטין יישאר בתפקידו, ולא יפרוש בחודשים הקרובים כפי שנטען בסוף השבוע, הוא יצטרך לחשב מסלול מחדש.
עוד מנהיג חזק שזכה לא פעם לשבחים מצדו של טראמפ הוא נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. הנשיא האמריקאי הצליח לכופף את ארדואן עם סנקציות כאשר רצה להביא לשחרורו של הכומר הכלוא, אנדרו ברנסון, לפני שנתיים, אבל בתקופתו של טראמפ הצליח הסולטן הטורקי להרחיב את אחיזתו ולבצע פרובוקציות באזורים רבים – אגן הים התיכון מול יוון וקפריסין, התערבות בלוב ובסוריה ותמיכה פעילה באזרבייג'ן במלחמה הנוכחית בנגורנו-קרבאך. האם כניסתו של ביידן לבית הלבן תצליח לשים סוף לשאיפותיו האזוריות של ארדואן? החודשים הקרובים ילמדו על כך יותר.
גם המזרח התיכון יעסיק לא מעט את הממשל החדש. בראש ובראשונה תהיה זו איראן שספגה לא מעט מכות בארבע השנים האחרונות. בטהרן – וכמובן שגם בישראל, במדינות המפרץ ובאירופה – ממתינים לראות אם ביידן ישוב למסלול הדיפלומטי בניסיון לגבש עם משטר האייתוללות הסכם חדש ומעודכן יותר, שיטפל גם בחורים של ההסכם מ-2015 כדוגמת תוכנית הטילים ופעילות הטרור האזורית, או שהוא גם יוביל מדיניות הכלה אזורית בדומה לנעשה מול סין באסיה, כולל חיזוק בעלות הברית הוותיקות.
בזירה הישראלית-פלסטינית, ביידן צפוי לנסות ולעורר מחדש את תהליך השלום שנעלם לחלוטין בשנים האחרונות. הסכמי הנורמליזציה שנחתמו עם איחוד האמירויות ובחריין דווקא עשויים לעזור לו להפעיל לחץ על הפלסטינים להתגמש, בעוד שביידן ינסה לנצל את ידידותו רבת השנים עם מדינת ישראל כדי לשכנע להנהגה הישראלית לשנות כיוון ולהתגמש. אולם אחרי תקופה כה ממושכת של חוסר אמון הדדי וחשדנות בין כל הצדדים המעורבים, הדרך להידברות ממשית צפויה להיות עוד ארוכה מאד.