אלוף (מיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, הבהיר הערב (ראשון) לבן כספית ואריה אלדד ב-103FM כי כרגע הדבר החשוב ביותר הוא לעבור את החודשים הקרובים עד חילופי הנשיאים בארה"ב. עוד אמר כי ביידן כלל לא רע בהכרח לישראל, וגם הסכם גרעין מסוים עם איראן יכול להיות טוב. איילנד התייחס גם לסוגיה הפלסטינית ועל התקווה שמביא עמו ביידן: "אם הנשיא יותר מקובל על הצד השני, כבר יש לזה יתרון".
גם אלו ששמחים על ניצחון ביידן לא יכולים להתעלם מהעליצות באיראן, בעזה, וברמאללה. אם היית צריך עכשיו כראש המועצה לביטחון לאומי לכתוב על זה נייר מה היית כותב בו?
"לפי דעתי, פחות חשוב להתעסק במה היה קורה אילו, אלא במה נכון שישראל תעשה קודם כל בשלושת החודשים הקרובים, ועד שיתבהר יותר מי אמורים להיות אנשי המפתח בממשל של ביידן ולנהל איתם דיאלוג, שזה אולי חשדנות בהתחלה, אבל זה עדיין חשוב. למה אני אומר את זה? כי כשנתניהו החליט לצאת נגד ממשל אובמה הוא די שבר את הכלים. זו לא רק אותה הופעה בקונגרס אלא בעצם הוא הנחה את הגורמים הרלוונטיים בישראל שלא לדבר עם האמריקאים. עכשיו, האמריקאים שהיו פה, למשל וונדי שרמן, שגם היא אחת המועמדות להיות אולי שרת החוץ או סגנית שרת החוץ, וריכזה את התיק האיראני במהלך שלטון אובמה הגיעה לארץ, אני אומר, כמעט בתחינה לפני שחתמו על ההסכם ואמרה: 'אתם אולי אומרים שהסכם עם איראן הוא רע, אבל דעתנו שונה.
"בהינתן שדעתנו שונה תגידו מה הייתם רוצים שנכניס להסכם', אבל ישראל לא דיברה איתה. לכן, טעויות מסוג זה כדאי לתקן ולא לעשות ברוגז, וקודם כל לדבר עם האמריקאים. עכשיו, יש לא מעט דברים שאפשר לומר אותם ואפשר להתעקש עליהם, ואני חושב שהאמריקאים גם יקשיבו לנו. אני לא עושה את ההשוואה מה יותר טוב לישראל, אבל העובדה שביידן יידע לשתף פעולה עם מדינות אירופה בשעה שכשטראמפ יצא מתוכנית הגרעין הוא עשה את זה לבד אומר שאולי נגיע למה שנתניהו בזמנו אמר - 'אני לא נגד הסכם, אני נגד הסכם רע'. אז אולי יהיה הסכם טוב, ויש לנו לא מעט אימפוט שניתן לתת בעניין הזה".
אז למה בעצם השמחה ברמאללה?
"תראו, השמחה ברמאללה...ואגב, לא בהכרח מה שטוב לפלסטינים טוב לאיראנים, אבל אין ספק שבנושא הפלסטיני יותר מעניין להם מבחינת העמדה של ביידן. אם הייתי מציג את הנושא בחדות הייתי אומר ככה: שלושת הנשיאים שלפני טראמפ אמרו לא פעם בקולם שהפתרון שלהם הוא שתי מדינות לשני עמים, וכשהם אמרו את זה הם התכוונו שזה יתבסס על גבולות 67 עם שינויים קלים. כלומר, זו הייתה העמדה עם שינויים קלים. טראמפ הלך על כיון אחר. לא שהוא נגד הרעיון הזה, אבל בתחום הטריטוריאלי העמדה שלו מאוד שונה. עכשיו, השאלה היא איך ביידן יתחיל - האם הוא יחזור לעמדת אובמה, קלינטון, ואפילו בוש במידה רבה מאוד, או שהוא יבין שיש פה מציאות אחרת. במקום להניח שהם חוזרים לאותה עמדת פתיחה של אז כדאי לנהל איתם איזשהו דיאלוג.
"אני לא חושב שביידן ירוץ אחר הנושא הפלסטיני כנושא הכי חשוב בעולם, ודווקא בגלל זה יש פה בסיס לדיאלוג עם האמריקאים. אגב, תמיד כדאי לזכור שאם הגורם המתווך, נגיד נשיא ארה"ב, יותר מקובל על הצד השני, יש לזה יתרון. זה לא רק העניין שככל שהוא בצד שלך ככה יותר טוב. יש יתרון שמכבדים אותו ושומעים אותו גם בצד השני.
"ברשותכם אני רוצה להגיד עוד דבר אחד כי כולם עוסקים בנושא הפלסטינים והאיראנים - יש פה הזדמנות בעוד נושא ואני רוצה לדבר עליו - הנושא הוא לבנון. אנחנו יודעים את מצבה של מדינת לבנון, אין לכאורה מי שיכול לכפות עליה הסדרים שיקזזו מכוחו של חיזבאללה. הלבנונים מבינים שאם הם רוצים לצאת מהביצה הנוראית שהם נמצאים בה מבחינה כלכלית הם יצטרכו גם את ארה"ב. בתחום הזה, בניגוד לנושא הפלסטיני, אפשר לרתום את האמריקאים למהלך הרבה יותר אגרסיבי. למשל, סיוע כלכלי יגיע בתנאי שיפסיקו את מפעלי דיוק הטילים, ואולי אפילו קיזוזים נוספים. צריך לדעת להפעיל את האמריקאים מול לבנון היות וההישג הכי גדול של האיראנים בעשרים השנים האחרונות הוא לבנון".