זה 17 שנים פועל גינזבורג, פעיל במגזר השלישי מתל אביב, למען פולארד. "הייתי נער בן 17 בישיבה תיכונית", הוא משחזר. "אני וחבריי לא ידענו בכלל מי זה יונתן פולארד. נחשפתי אליו דרך כתבה שפורסמה בזמנו באחד העיתונים. הגעתי להפגנה למענו, ואז התחלתי להבין את גודל העוול שנעשה לאיש ואת גודל החובה שלנו כלפיו כעם. באותה תקופה היו אנשים טובים שהתחילו לעורר את הנושא ולקיים הפגנות של בני נוער כדי להעלות את המודעות לנושא. היו גם הפגנות מול הכנסת, שרשרת אנושית באזיקים שיצאה מבית ראש הממשלה אל הקונסוליה האמריקאית, היה קמפיין של טלפונים אל השגרירות האמריקאית, הפגנות מול גורמים אמריקאים שהגיעו לארץ. הוקם הוועד למען פולארד, והייתי פעיל בו יחד עם רבים אחרים. עם הזמן מצאתי את עצמי עוסק שוב ושוב בהוצאת אייטמים לתקשורת והפכתי לדובר הוועד".
אפילו את אשתו, ציפי, הכיר גינזבורג במסגרת הפעילות למען שחרור פולארד. "אנחנו לא היחידים, יש הרבה מאוד זוגות כאלה", הוא אומר. "ציפי ואני ביקרנו את יונתן בכלא לפני כעשור. מצאנו שם אדם שכל מה שמעניין אותו זה מה שקורה לעם ישראל ולמדינת ישראל. הייתה לו רשימה של נפגעי טרור שהוא היה מתפלל לרפואתם יום־יום. הרבה פעמים, בלי שאף אחד ידע, כשהיו מקרים של חיילים שנפגעו או נפלו, יונתן שלח את אשתו כשליחה שלו כדי לנחם או לחזק את המשפחות".
"התחלתי לפעול למענו של פולארד לפני כ־20 שנים", מספר אשר מבצרי מהיישוב שומריה, העוסק בתחום החינוך ב"מדרשת התורה והארץ". "בשנים הראשונות שלו בכלא, המחשבה הייתה שבוודאי מדינת ישראל דואגת לו, אבל כשהתברר שזה לא כך, אז הציבור התחיל להתעורר. זה קרה הרבה בזכות הרב מרדכי אליהו זצ"ל שביקר את יונתן בכלא, דיבר על כך, ואז גם עיתונאים התחילו לכתוב על העניין. ככל שעבר הזמן, העשייה למען פולארד הפכה לחוצת מגזרים. כל המגזרים שיתפו פעולה מתוך הרגשה שנעשה כאן עוול".
"הצטרפתי למטה המאבק לשחרור פולארד בשנת 2007", מספר אפי להב, תושב ירושלים, לשעבר יו"ר מטה המאבק ומי שכיהן בעברו כראש לשכת שר המשפטים. "הגעתי לפעילות הזאת לאחר שנחשפתי לפרשה וישר הבנתי שמשהו לא טוב קורה כאן. אף אחד לא מטפל בכך, זה לא מעניין את התקשורת. בתחילת הדרך, כשבאתי לדבר על כך עם הבכירים בתקשורת הישראלית, חלק מהם אמרו לי: 'אתה חולם, אתה הזוי, תעזוב את המרגל הזה'. היה צורך לגבש אסטרטגיה איך לשכנע את התקשורת הישראלית, את הציבור בישראל ואת קברניטי המדינה בכך שיונתן עשה זאת לטובת כלל הציבור במדינת ישראל. מהמקום הזה לקחנו את המושכות והתחלנו לפעול. חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, התקדמנו והתקדמנו. בחלק מהמקרים, כשנפגשתי עם גורמים בכירים במערכת הישראלית, נאמר לי: 'האמריקאים לא ישחררו את פולארד, אלא בארון'. ואילו אנחנו האמנו שיונתן שילם מעל ומעבר".
לצד השלושה האלה, מי שפעלה מבחינה משפטית למען פולארד היא פרקליטתו בארץ, עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, העומדת בראש הארגון "שורת הדין" הפועל להגנה על זכויות אדם ולהגנה על ביטחון המדינה ונאבק בארגוני טרור ובשלטונות התומכים בהם. "לפני כ־20 שנה פנה אליי ידיד טוב של פולארד, אהרון לרנר, שידע על הפעילות שלי בתחום זכויות אדם", היא מספרת. "הוא חיבר בינינו ושאל אם אני יכולה לסייע בשחרור פולארד. הגשתי, בין היתר, עתירות לבג"ץ וגם לבית המשפט לעניינים מנהליים בנושא פולארד. עתירה אחת הייתה למשל להכיר בפולארד כאסיר ציון ולהציב מראה מול ארצות הברית שיש אסיר ציון שכלוא בבית הכלא שלה".
התרעות פיקוד העורף