רבות כבר נאמר על מערכת הבחירות האחרונה בארצות הברית, בה נבחר ג'ו ביידן להחליף את הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ בתפקידו. מבחינות רבות, מערכת הבחירות הזו תיזכר כחריגה ויוצאת מן הכלל בהיסטוריה, ביחס לכל קודמותיה, ויתכן שגם ביחס לבאות אחריה. בעוד מיליוני אנשים בארצות הברית וברחבי העולם כולו ממשיכים לסרב לקבל את תוצאות הבחירות ואף טוענים לזיופים, מנהיגי העולם השונים מבינים היטב שדברים רבים צפויים להשתנות כעת. 

התחושה הרווחת לאור הנעשה ברחבי העולם בחודש האחרון ואף לפני, כאשר מנהיגים רבים כבר הבינו את הכיוון אליו נוטים הסקרים, היא כי מעולם לא התרחשו כל כך הרבה מהלכים דרמטיים בתקופה שמאז הכרזת ניצחונו של הנשיא האמריקאי, ועד כניסתו לבית הלבן. בחינה קצרה של המתרחש מעלה כי מנהיגים רבים מבינים שאנו בסופו של עידן. בתקופת טראמפ ראו מנהיגים רבים ברחבי העולם כיצד הסדר העולמי משתנה, וכל הנורמות הדיפלומטיות והבינלאומיות מקבלות תפנית. כעת צפוי לשוב לבית הלבן נשיא אמריקאי מהדור הישן, שמדיניות החוץ שלו צפויה להיות הפוכה כמעט בתכלית מזו של הנשיא טראמפ.

אחד המוטיבים המשמעותיים ממורשתו של דונלד טראמפ היא העובדה כי נהג ביד רכה עם מנהיגים אגרסיביים וטוטליטריים, בעוד התרחק ממנהיגי העולם המערבי הקלאסי, ואף הסתכסך עם אחדים מהם. סביר להניח כי רבים מאותם מנהיגים שנהנו מיד כמעט חופשית בימי טראמפ בנוגע למדיניות החוץ והפנים שלהם, מבינים שלא כך יהיה הדבר מרגע כניסתו של ביידן לבית הלבן. רבים מהם פועלים כעת על מנת לקדם מהלכים מהירים, על מנת שיוכלו להציב עובדות קשיחות לממשל ביידן החדש, לכשיתחיל לעבוד. כל המהלכים שנמנעו מלעשות עד כה, בשל תגובה אמריקאית אפשרית ושלל השלכות נוספות, מתנקזים כעת לתקופה שבין ההודעה על ניצחונו של ביידן, לבין רגע השבעתו באופן רשמי.

היועץ לביטחון לאומי, רוברט אובראיין, מודיע על הסגת הכוחות. צילום: רויטרס

מאז היוודע דבר התוצאות, נעלם טראמפ מהזירה הציבורית, וגם המהלכים אותם הוא כן מקדם במדיניות החוץ שלו נועדו לקבוע עובדות מהותיות בשטח עבור הממשל החדש. החלטתו להוציא את מרבית החיילים האמריקאים מאפגניסטן וסומליה, לצד הוצאת כמות נכבדה של חיילים מעיראק, היא בעלת חשיבות רבה, וישנה בעייתיות רבה בעיתויה - ה-15 בינואר 2021, חמישה ימים לפני השבעתו של ביידן כנשיא. להחלטתו בנושא סיבות רבות, כמו הבטחתו בעניין לפני למעלה משנתיים להחזיר את הבנים הביתה (כך ניסה לעשות גם בסוריה, לא בהצלחה מלאה) ובכך לנסות לקעקע את מורשתו באמצעות מהלך פופולרי אחרון. הסבר נוסף להחלטה יכול להיות רצונו לפגוע בביידן באמצעות הקלפים שעדיין ברשותו. על פי דעת רבים מאנשי הצבא והמומחים בארה"ב ובנאט"ו, שותפתה הצבאית ברבות מהזירות, מדובר בהחלטה בעייתית למדי בתזמונה הנוכחי. במהלך מסוג זה מרוויח טראמפ שתי ציפורים בעת ובעונה אחת: הישג פוליטי אחרון, אולי כהכנה להתמודדות מחודשת בעוד ארבע שנים, ופגיעה מהותית ביכולתו של מחליפו לקדם מהלכים בינלאומיים, תוך הישענות על כוחות הצבא הפזורים בעולם.

לא רק טראמפ פועל לחבל בעתיד כהונתו של ביידן ולהציב לו עובדות בשטח. גם באיראן נדמה שיש לפחות כמה מנהיגים המעוניינים לנצל את התקופה הקרובה לקביעת עובדות שיסייעו בקידום מדיניותם הפנים-איראנית. עם בחירתו של ביידן התרבו הדיווחים על חזרה מהירה למשא ומתן על הסכם הגרעין, ורבים אף טרחו לציין שמדובר ב"אינטרס איראני מובהק", לשם הסרת הסנקציות והחייאת המערכת הכלכלית במדינה. בעוד באיראן אכן יש רבים, ובראשם הנשיא רוחאני, אשר בהחלט מעוניינים בחזרה לדיונים אודות הסכם גרעין מחודש עם ארה"ב ויתר מדינות המערב, ומעוניינים בהסרת הסנקציות הרבות, הרי שרבים אחרים, מהמחנה השני, מעוניינים להימנע מכל משא ומתן והסכם חדש.

לטענת אותם גורמים נציים בפוליטיקה האיראנית, אסור לסמוך על המערב בשנית ולהתפשר על רבים מעקרונות הגרעין החשובים להם ברפובליקה האסלאמית. מבחינתם, נסיגתו של טראמפ מההסכם לפני למעלה משנתיים מסמלת עד כמה יכולות מדינות המערב להיות כפויות טובה ולא אמינות. מבחינתם עדיף לשמור על המצב כמו שהוא, אמנם תחת סנקציות כלכליות כבדות והמשך קיפאון הכלכלה המקומית באופן מהותי, אולם בעצמאות גרעינית מלאה. על רקע זה אושרה בפרלמנט האיראני (המג'לס) הגדלת שיעור העשרת האורנים ל-20%, ולאחרונה אף אושר הדבר גם על ידי המועצה העליונה באיראן. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הסמכות העליונה באיראן שצריכה לאשר זאת באופן סופי הוא המנהיג העליון עלי ח'מנאי, שטרם התייחס בפומבי לסוגיה זו, ואף נמנע מלקבוע באופן חד משמעי את עמדתו בנוגע לשיחות הגרעין עם המערב.

מנהיג נוסף, השנוי במחלוקת בינלאומית, ונהנה מחסותו הגדולה של הנשיא טראמפ בארבע השנים האחרונות הוא נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. בהמשך לארבע השנים האחרונות בהן התחזק מאוד הן ברמה הטורקית והן ברמה הבינלאומית, גם בתקופה הנוכחית הוא פועל ביתר שאת לקביעת עובדות קשיחות בשטח, וספק רב אם ביידן יאפשר את המשך התעצמותו והתפשטותו האזורית, תוך הפרה בוטה של רבים מהחוקים הבינלאומיים. יחד עם קידום דריסת רגלו בסוריה, לוב, צפון עיראק, לבנון ולאחרונה אף בקווקז, פועל הנשיא הטורקי בחודשים האחרונים כמעט באין מפריע בים התיכון, במרדפו אחר גז טבעי שאולי יוכל להציל את כלכלתו המתרסקת. 

רג'פ טאיפ ארדואן (צילום: רויטרס)רג'פ טאיפ ארדואן (צילום: רויטרס)

בחיפושיו הקדחתניים אחר הגז בים התיכון דורס ארדואן את הגבולות הימיים של יוון השכנה, שלאחרונה חשה מאוימת, הרבה יותר מהרגיל, בשל "הגישה הנאו-עות'מאנית" של ארדואן, כפי שאמר רק בימים האחרונים שר החוץ היווני ניקוס דנדיאס. בשל התנהלותו האגרסיבית של ארדואן בזירה זו, מדינות האיחוד האירופי מתחילות להכיר בעובדה שיאלצו להטיל סנקציות כלכליות על טורקיה, חרף איומו הקבוע של ארדואן לפתוח את השערים ולשלוח פליטים סורים רבים לעברן. עד כה נמנעו מדינות אירופה, הנאבקות להתמודד עם משבר הקורונה, מפני צעד שכזה, בלא גיבוי ותמיכה נאותים מהנשיא טראמפ. כעת, מרגיש הנשיא הטורקי כי אלו אולי ימיו האחרונים לפעול כמעט באין מפריע, ומנגד, מדינות אירופה מתחילות לאזור את האומץ הראוי לפעול נגדו.

הניסיון להשיג הישגים מדיניים אחרונים בטרם יסתלק טראמפ מהבית הלבן לא פוסחת גם על ישראל. לאחר שחלומם של רבים לספח את שטחי בקעת הירדן נגוז, פועלת בתקופה האחרונה ממשלת נתניהו להגביר ככל הניתן את הבניה בהתנחלויות. חשוב לזכור שהבנייה בהתנחלויות המשיכה והתקיימה תחת מנהיגותו של כל נשיא אמריקאי - גם תחת אלו שהתנגדו לכך נחרצות. למרות זאת, ישנם אזורים שתמיד היוו "סדין אדום" עבור הקהילה הבינלאומית, כמו למשל שכונת גבעת המטוס בירושלים. בתקופה הקרובה יפעלו בישראל לקדם ככל הניתן את הבניה באזור זה, אולי כפיצוי על סוף חלום הסיפוח.

ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי פומפאו בשטחי יהודה ושומרון, וביקורו ביקב פסגות, מעידים אף הם על אווירת הסיום הצורמת בבית הלבן. האצבע שתקע פומפאו בעינם של הפלסטינים וחברי המפלגה הדמוקרטית בביקור זה הם בעלי חשיבות רבה, כאשר לאחרונה נשמעו גם השערות שפומפאו כבר החל לעבוד על קמפיין הבחירות שלו לנשיאות בעוד ארבע שנים, תוך הבנה שהצלחתו לא תתאפשר ללא קריצות ומחוות רבות לקהל הבוחרים האוונגליסטים בארה"ב.

בנימין נתניהו, מייק פומפאו (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)בנימין נתניהו, מייק פומפאו (צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ)

לצד זאת, ישנם לא מעט מנהיגים בעולם הערבי ובכלל שבוחרים לפעול בדרך ההפוכה, ולהשהות לעת עתה מהלכים בעלי חשיבות גבוהה עד לכניסתו של ביידן לבית הלבן. על פי הדיווחים, יורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמן היה קרוב להגיע להסכמות עם ראש הממשלה נתניהו ויועצו הבכיר של טראמפ, ג'ארד קושנר, בפגישתם המדוברת בניאום שבערב הסעודית. בסופו של דבר החליט בן-סלמן להקפיא את כל המהלכים, ומתוך חשש רב לשינוי התמונה האזורית שהייתה כה טובה וידידותית אליו בימי טראמפ. ניכר שכעת הוא מעוניין להמתין ולראות כיצד ינהג מחליפו.

גם נשיא מצרים, עבד אל-פתח א-סיסי מביט בחשש לעבר הנשיא החדש ומעוניין לבחון את תחילה את צעדיו ויחסו אליו, בטרם יקבל החלטות בשלל סוגיות הרות גורל עבורו, כמו הלחימה בלוב, ההתמודדות המצרית עם הקמת סכר התחייה באתיופיה וביחסו לבני עמו. טראמפ קרא לו בעבר "הדיקטטור האהוב עליי", אך ספק אם ביידן יסכים לקבל את הפרת זכויות האדם המסיבית אותה מנהל א-סיסי במצרים מראשית שלטונו.

לצד כל זאת, מדיניות החוץ של ביידן אינה נמצאת באחד מהמקומות הראשונים בסדרי העדיפויות שלו. ביידן בראש ובראשונה נחוש להיאבק במגפת הקורונה ומבחינתו מעוניין לטפל בכל מה שטראמפ בחר שלא לטפל. גם הפילוג והשיסוי בחברה האמריקאית שהגיעו לשיא בארבע השנים האחרונות ככל הנראה יעניינו את ביידן הרבה יותר מאשר הנעשה במזרח התיכון. אם עד כה חשבנו שמלאכתו של ביידן צפויה להיות קשה ומורכבת, ככל שעובר הזמן מתברר שהיא נעשית קשה אף יותר.