יונתן חלימי, שנחת בצרפת בתחילת השבוע כדי להשתתף בעצרת ההמונים בפריז במחאה על ההחלטה שלא להעמיד לדין את הרוצח של אמו שרה חלימי, התרגש לגלות כי רבבות צרפתים זועמים בחרו לקחת חלק בעצרת הזו. "ההפגנה הייתה מאוד מרגשת", הוא אומר כעת. "חוץ מהאמירה שאנחנו מתנגדים לעצם ההחלטה, הייתה אווירה של אחדות; אחדות של כל החברה, של אנשים שרוצים לשנות את כל המערכת למשהו טוב יותר".

שרה חלימי, 65, רופאה ומנהלת גן צרפתייה בגמלאות, הותקפה ונרצחה בדירתה ב־4 באפריל 2017 ממניעים אנטישמיים. חלימי הייתה אז היהודייה היחידה שהתגוררה בבניין, והרוצח, קבילי טראורה, דייר בבניין ובן למשפחה שמוצאה במאלי שבמרכז אפריקה, צעק "אללה אכבר" בעת שדקר את חלימי והשליך אותה ממרפסת ביתה. לאחר מכן הכריז "אני הרגתי את השטן".

הממשלה בצרפת הודתה לבסוף כי המניע לרצח היה אנטישמי, אך בשנת 2019 הוכרז כי התוקף אינו אחראי למעשיו מכיוון שצרך קנאביס זמן קצר לפני הרצח. על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שבימים האחרונים דחה את הערעור, מה שהוביל למחאת ענק בצרפת.

חלימי, בן 40, היה בין הנואמים בעצרת המחאה, שהתקיימה בכיכר זכויות האדם טרוקדרו בפריז. החלטת בית המשפט העליון בצרפת הצליחה לאחד נגדה שכבות רחבות בציבור הצרפתי, ובראש ובראשונה את הקהילה היהודית. פוליטיקאים, אנשי רוח, אמנים ומשפיענים אחרים הצטרפו למחאה, לנוכח נטייתה הבולטת, לדבריהם, של מערכת המשפט הצרפתית להשתמש בסעיף חוסר האחריות הפסיכיאטרית למניעת ענישתם של מחבלים, ובמיוחד אלה שהרקע למעשיהם אנטישמי, כפי שהכיר בית המשפט במקרה של טראורה.

בהוראתו של הנשיא עמנואל מקרון, יגיש שר המשפטים הצרפתי תיקון לחוק בפרלמנט, שימנע הסרת אחריות פלילית מנאשמים שצרכו סמים או אמצעים אחרים שהובילו לכניסתם למצב פסיכוטי. אלא שתיקון החוק אינו יכול להיות רטרואקטיבי.

כעת חלימי מקווה שעצם קיום עצרת המחאה יוביל לשינוי. "אילו תוצאות המחאה יכולה לתת? בשני מישורים", הוא אומר. "הראשון הוא, כאמור, האחדות שהיא גורם חשוב מאוד. גם הלא יהודים מבינים שאנחנו הקורבן הראשון, אבל אם הם לא יעצרו את זה, כולם בסכנה. אך לגבי המשפט עצמו, המצב לא פשוט. הם אומנם רוצים לשנות את החוק, אבל זה לא מה שינחם אותנו. ההחלטה של בית המשפט הייתה הדבר הכי אבסורדי שיש. מישהו שעבר על החוק לאחר שצרך סמים - אם לא שפטו אותו, זה ממש לא הגיוני ואבסורדי. פסק הדין הזה רצח את אמי מחדש.

מה שצריך לעשות הוא לפתוח את החקירה וההליכים מחדש. צריך למנות שופט חוקר חדש, וצריך לחשוב היטב איך משיגים את זה. אני מקווה שבין האנשים החשובים שהשתתפו ודיברו בהפגנה, חוץ מזה שדיברו יפה, יש כאלה שגם יושיטו לנו יד ויעזרו לנו להשיג את זה. למעשה, אנחנו רוצים שצרפת תיקח אחריות. דם יהודי הוא לא הפקר.

אין זה ייעודו של העם היהודי להרכין תמיד את הראש. צריך לקחת אחריות. זה חשוב לעתידה של כל הקהילה היהודית הגדולה בצרפת. צרפת לא יכולה שלא לטפל בבעיה הזאת. אם לא נצליח, נצטרך לפנות למערכת המשפטית בארץ. הפרקליטים העלו את האפשרות להגיש תביעה לבית משפט ישראלי, אבל ההחלטה היא בידינו".

יונתן חלימי (צילום: פרטי)יונתן חלימי (צילום: פרטי)

צרפת אינה מסגירה, בדרך כלל, את אזרחיה.
"נכון. ברור שצריך לשנות את החוק בכל הנוגע לנאשמים שצרכו סמים, אבל זה לא יפתור כאמור את הבעיה שלנו. רוצחים צריכים להיתפס ולהיענש".

"לא ייתכן שהרצח המזעזע של שרה חלימי יסתיים ללא אשם", אומר גם אריאל קנדל, מנכ"ל עמותת קעליטה (ארגון הגג של עולי צרפת בישראל), שהגיע לפריז עם חלימי. "החלטת בית המשפט העליון מהווה יריקה בפרצופה של הקהילה היהודית בצרפת ולמעשה פגיעה ביהודי כל העולם. לא נשקוט ונמשיך למחות עד שהעוול יתוקן".

תוכניות לעלות

את הידיעה הקשה על רצח אמו קיבל חלימי בעודו בארץ. "היה לי מאוד קשה כשזה קרה", הוא מספר. "קרוב משפחה התקשר ואמר שקרה משהו נורא ושאמא לא שרדה. מה שהכי קשה היה לקבל זו הדרך שבה זה נעשה, באיזו אכזריות".

ספר על אמך.
"אמא שלי נולדה בצרפת להורים שהגיעו מאלג’יריה וגדלה במשפחה מסורתית שאחר כך התחזקה והפכה לדתית ממש. היא שמרה על המצוות ועל ערכי היהדות ולימדה אותנו לאהוב אותם. אנחנו הולכים בדרכה וגאים ביהדות שלנו. היא הייתה במקצועה רופאה, אבל כשבקהילה של רובע המארה ביקשו ממנה לנהל את הפעוטון שם, היא עשתה זאת במשך 30 שנה. היא מעולם לא התחמקה מאחריות ולקחה הכל על עצמה. תמיד הייתה לה אוזן קשבת לכל אחד. תמיד חיפשה במה לעזור לילדים ולהורים. ההורים מספרים לנו עד היום על כל מיני בעיות שעזרה לפתור. היו לה תוכניות לעלות לארץ, אבל האחיות שלה היו אז בצרפת, והיא הייתה חצויה בין המדינות. אחר כך היו לה שוב תוכניות לעלות ולקנות דירה בישראל, והן לא התממשו. אמא תמיד אמרה לנו: תתמקדו בדברים החשובים בחיים. תחשבו מה הכי חשוב בחיים, מה אתם צריכים. היא עצמה הדגישה את חינוך הילדים, להמשיך ולהעביר את כל הערכים שלנו לילדים שלנו, שיהיו להם חיים מלאים בתוכן".

האם אמך חששה מאנטישמיות?
"האנטישמיות בצרפת לא התחילה בפרשה שלה. היא חששה מהאנטישמיות כמו שכולם חוששים. היא דיברה על הסכנה. לכן כולם מבינים לאיזה תוצאות יכולה לגרום ההחלטה של בית המשפט. זו החלטה מאוד מסוכנת".

הכרת את הרוצח?
"כשאני חייתי בצרפת, הוא היה עוד ילד. המשפחה שלו הגיעה אחרינו לבניין. הוא עצמו היה ידוע כאיש מסוכן עוד כשהיה צעיר. אבל הוא ישב הרבה בכלא, אז לא עקבנו אחריו הרבה. הוא ישב על תקיפות אלימות ועל סחר סמים. לאחרונה הוא הפך למוסלמי יותר קיצוני. התחיל לבקר במסגד של הסלפיסטים הקיצונים. הם קראו לפעולות ג’יהאדיסטיות. הוא היה מבקר שם חמש פעמים ביום ושלט בכל הפסוקים והחומרים שקוראים לג’יהאד. לכן הוא הפך את הרצח לטקס שלם. ביום הרצח הוא דקלם פסוקים. הוא ודומיו צורכים סמים במקרים כאלה. להגיד שהוא לא היה שפוי - זה מאוד מקומם. בנעוריי, גרו איתנו בבניין עוד משפחות מוסלמיות. גרנו דלת מול דלת עם משפחה שראשה עבד בשגרירות תוניסיה, והיחסים היו מצוינים. כיבדנו אלה את אלה. לא כל המוסלמים ג’יהאדיסטים".

הפגנת הקהילה היהודית בצרפת  (צילום: GEOFFROY VAN DER HASSELT/AFP via Getty Images)הפגנת הקהילה היהודית בצרפת (צילום: GEOFFROY VAN DER HASSELT/AFP via Getty Images)

היחס השתנה

חלימי מתגורר בישראל כמעט 25 שנים ועוסק בסיוע לעולים מצרפת, שבה נותרו בני משפחתו.

מדוע בחרת לעלות לארץ?
"הרבה יהודים עולים לישראל מצרפת, מי שיכול. עליתי בשנת 1997, למדתי בארץ, התחתנתי בה. יש לי שבעה ילדים. בזמני לא עליתי מטעמי ביטחון או בגלל האנטישמיות. אני עומד בראש קהילה קטנה של עולים בחיפה, מעביר להם שיעורים והרצאות. ליהודי צרפת בארץ חסרים החיים הקהילתיים, כפי שהיו להם בצרפת".

האם יחסך לצרפת השתנה?
"אני גדלתי בצרפת ואהבתי אותה, והיום יש לי שנאה כלפיה. זו פגיעה גדולה בקשר שלנו לצרפת. אנחנו פשוט דואגים למי שנשאר פה. אבל אני ממשיך להצביע בארץ בבחירות לפרלמנט הצרפתי. גם לאמא שלי היה קשר חזק לצרפת שהיא גדלה בה. אבל זה השתנה. זה כבר לא מה שהיה פעם".

מדוע, לדעתך, אין עלייה המונית של יהודי צרפת לישראל?
"לא כולם יכולים לעלות לארץ, זה לא פשוט. הבעיות של העולים החדשים בארץ גדולות. בעיות של מנטליות אחרת לגמרי וגם בעיות פרנסה. צריך להתאקלם בכל דבר, כולל השפה. בארץ לא פשוט בכל המובנים".