לאחרונה הופיעו דיווחים על ספינות השייכות לבעלים ישראליים שהותקפו בים, וקיבלו דגש נרחב בתקשורת האיראנית. מה שחשוב כאן הוא פחות הפרטים המדויקים, ויותר העובדה שהתקשורת הפרו-איראנית, ולפיכך גם המשטר האיראני וזרועותיו, חושבים שהים הוא נקודת תורפה של ישראל. זה לא אומר שחיל הים הישראלי הוא פגיע, אלא הספינות המסחריות השייכות לישראל. אמש דווח על מקרה נוסף שכזה, הרביעי בחודשים האחרונים.
כל האירועים הללו התרחשו קרוב למדינות המפרץ ולא רחוק מאיראן. אם אכן קיים קשר בין כל המקרים, המסר הוא שאיראן ושלוחותיה עוקבות אחר ספינות מסחריות ורואות בהן כיעד לגיטימי לתקיפה. איראן לא הטביעה את הספינות, ונראה שלא זו מטרתה. הסיבה לכך היא שהספינות אינן ישראליות לחלוטין. בשתי המתקפות שהתרחשו במאי וביוני, צוותי הספינות שהותקפו לא ניזוקו כלל. איראן לא רוצה לפתוח במלחמה בידיה. היא מסתפקת בכך ששלוחותיה, כמו חזבאללה וחמאס, יפגעו באויביה.
השאלה היא האם אכן מדובר במתקפות כחלק ממאבקה של איראן נגד ישראל, או שהן נעשו מאינטרסים כלכליים ומסחריים. איראן פגעה בעבר בישראלים וביהודים מחוץ לגבולות ישראל. היא בסבירות גבוהה הייתה מעורבת בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994. חזבאללה, כלומר איראן, עמד מאחורי הפיגוע בבורגס ב-2012. לכן, סביר שכעת היא מצאה דרך חדשה לעשות זאת. ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, האשים את איראן בהתקפה הימית הראשונה מסוג זה; לא ברור האם מחליפיו יפנו שוב אצבע מאשימה לעברה.