מאות פעילי ימין קיצונים הפגינו ביום חמישי האחרון בעיר קלאיש שבפולין ובמהלכה צעקו בין היתר "מוות להיהודים" ו"להט"ב, פדופילים ציונים - אויבי פולין". כמו כן במהלך ההפגנה שנערכה ביום ההעצמאות הפולני, שרפו הפעילים כתב זכויות היסטורי השייך לקהילה היהודית מהמאה ה-13. 

שר החוץ, יאיר לפיד, גינה את ההפגנה ומסר: "האירוע האנטישמי המחריד בפולין מזכיר לכל יהודי בעולם את עוצמת השנאה ואת הסכנה שטמונה בעולם, אם לא גודעים אותה בצורה חדה ובלתי מתפשרת. הגינוי החד משמעי של גורמים פולנים הוא חשוב והכרחי, אני מברך על כך ומצפה מממשלת פולין לנקוט ביד קשה כנגד האנשים שלקחו חלק במופע השנאה המזעזע הזה". 

כמו כן, גם שר הפנים הפולני מריוש קמינסקי גינה את האירוע האנטישמי בעיר קאליש. לדבריו "האנשים שארגנו את האסיפה המבישה והשערורייתית בקאליש ב-11 בנובמבר יעמדו בפני השלכות משפטיות".

המחאה זעזעה בקיצוניות שלה גם פעילים רבים נגד האנטישמיות. מנכ"ל עמותת "לעולם לא עוד", רפאל פנקובסקי אמר לשבועון היהודי 'אלגעמיינער זשורנאל': "הם קראו 'מוות, מוות, מוות' ו'מוות ליהודים'. במשך יותר מ-25 שנות מעקב אחרי האנטישמיות בפולין לא ראיתי דבר שכזה".  היסטוריון מקומי אמר כי "ניתן להשוות את שריפת כתב הזכויות לשריפת הספרים במהלך ליל הבדולח". 

"לבוא לקלאיש ולשרוף את חוק קלאיש, עדות למסרות בת מאות שנים של סובלנות, ולצעוק קריאות שנאה בכיכר המרכזית זה כמו לירוק בפרצוף של כל התושבים", אמרה קרולינה פאוליצ'ק נציגת העיר בפרלמנט הפולני והוסיפה, "איפה היו הרשויות?". גם חלק מתושבי העיר גינו את המפגן האנטישמי. "צריך להוציא אותם מהחוק", אמרה תושבת העיר. 

מנגד, ראש העיר והמשטרה המקומית דחו את הטענות ואמרו כי "נציג של ראש העיר, יחד עם נציגי מפקדת משטרת העיר בקאליש ומטה המשטרה המחוזית בפוזנן, החליטו שלא לפזר את ההפגנה מטעמי בטיחות וסדר ציבורי", נכתב מטעמם. "פיזור ההפגנה עלול היה לגרום להסלמה".

על פי הדיווחים בכלי התקשורת בפולין, המשטרה זיהתה באמצעות סירטוני הוודיאו מהאירוע עשרות בני אדם שהניפו כרזות בעלות "מסרים אסורים" על פי החוק בפולין ובאיחוד האירופי. 

העיר קאליש השוכנת במחוז פוזנן מערבית ללודז', נחשבת לאחת  הערים העתיקות בפולין. לקאליש תפקיד מכריע בתולדות יהודי פולין, ב-1264 היא הייתה לעיר הפולנית הראשונה שבה ניתן ליהודים כתב-האמנה שהקנה להם מגוון חירויות בחוק.  כתב הזכויות של קאליש, כשמו, היווה את התשתית החוקית הראשונה לזכויותיהם של היהודים בפולין, ושימש מופת שלאורו הרחיבו שליטי המדינה את תחולת המסמך גם ליתר חלקי הארץ.

מרבית יהודי קאליש ניספו בשואה. ביולי 1946 נשלח מכתב אולטימטום ליהודי קאליש המאיים עליהם במתקפה קשה יותר מאשר בפוגרום קיילצה, אם יישארו בעיר. התקפות אלימות, אנטישמיות מתמשכת וקשיי השבת רכושם אילצו את מרבית היהודים לעזוב.  בסוף שנות ה-40 נותרו רק כמאה, והמעטים שנשארו התמזגו בחברה הלא יהודית.