השנה שהתחילה עם וורן וסנדרס נגמרת עם סינמה ומנצ’ין. כריסטן סינמה מאריזונה נכנסה לבית הנבחרים כפרוגרסיבית, אך חתכה למרכז, תחילה כחברת קונגרס, אחר כך כסנאטורית. היא רוצה להיות ג’ון מקיין. הסנאטורית העצמאית ממדינה שבוחריה אוהבים סנאטורים שלא הולכים עם המפלגה. ג׳ו מנצ’ין – במקור, השם האיטלקי מנצ׳יני – הוא בן למשפחה של כורי פחם ממערב וירג׳יניה. הוא דמוקרט, ושמרן.
זו מסורת ארוכת שנים בסנאט, שכל מי ששובר אותה מסתכן בכך שמה ששבר היום לא יוכל לתקן מחר. ובמילים אחרות, אם הדמוקרטים יבטלו את מה שמכונה “פיליבסטר”, שמאפשר לעכב חוקים כל עוד אין 60 תומכים, מחר יגלו שגם הרפובליקנים לא מחויבים יותר למסורת הזאת. ולרפובליקנים יש סיכוי לא רע, ואפילו טוב, לנצח בשנה הבאה.
ביידן השווה את המהלכים האלה לחוקי הגזע על שם “ג׳ים קרואו”, כינוי גנאי לשחורי עור מהמאה ה־19. למעשה, האשים את הרפובליקנים בגזענות מהסוג הכמעט גרוע ביותר. אפשר לטעון שקצת הגזים בזה. ובעיקר, לא חשב מספיק לפני שעשה זאת, ולא הרים את הטלפון המתבקש כדי לבדוק מראש אם יש לו רוב למהלך שהוא עומד להכריז עליו.
ש חלומות, ויש פוליטיקה, ובאריתמטיקה של הפוליטיקה הניצחון הדמוקרטי על הרפובליקנים לא היה מספיק סוחף. ליל הבחירות אומנם היה מסעיר, למי שעוד זוכר, כי הוא בישר על מהפך בבית הלבן, בישר על סוף עידן טראמפ הקצר. אבל לצד המהפך היה גם קצת מפח. הדמוקרטים קיוו, וגם הניחו, שהרוב שלהם בסנאט יהיה משמעותי. בסופו של דבר נאלצו להסתפק במשהו שבקושי אפשר לקרוא לו רוב. על אצבע או שתיים הדמוקרטים תלו ערימה של תקוות. על אצבע או שתיים אפשר לספור את מה שהתממש מהתקוות הללו.
לפני כמה ימים הרוב הזה הנחית על ביידן מכה, אחת בשרשרת ארוכה, כאשר פסל מרכיבים חשובים ויסודיים במדיניות החיסונים שניסה לכפות. זאת כשאת רוב ההחלטות החשובות באמת בית המשפט משחרר לקראת הקיץ. ועל שולחנו יש כמה תיקים, כולל הפלות, אבל לא רק הפלות, שיכולים לטלטל את הזירה הציבורית טלטלה הגונה.
הוא לא מצליח בשיחות עם איראן, בינתיים. השיחות עם רוסיה, סביב המשבר באוקראינה, נגמרו בלא יותר מאיומים הדדיים שמשאירים את הכדור במגרש של ולדימיר פוטין. גם הניסיונות המגושמים לבלום את ההתעצמות של סין לא הועילו הרבה. בין השאר, משום שביידן הציב שני יעדים סותרים: האחד – לקדם דמוקרטיה. השני – לבלום את סין. בדרך לקידום הדמוקרטיה הוא מעליב לא מעט מדינות שהוא זקוק להן כדי לבלום את סין.
כך או כך, הוא יצטרך לוודא שהיא נבלמת, כי כל אחוז נוסף של אינפלציה יהיה אחוז פחות לדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה שיבואו בנובמבר, וכבר מעיבות על האופק הפוליטי של הנשיא ושל מפלגתו. אחוזי התמיכה בו נמוכים מאוד. נמוכים כמעט כמו שהיו בימי טראמפ. זה לא מקרה כמובן, ששני נשיאים ברצף מציגים את אחוזי התמיכה הכי נמוכים של נשיאים אי פעם. זה לא הם – זו אמריקה. נרגנת כלפי מנהיגיה, מקוטבת באופן שלא מאפשר לאף מנהיג להעפיל מעבר לתקרת המפלגה שלו.
וצריך לומר: אין לו את הקסם של קלינטון, גם לא של קודמו הדמוקרטי בתפקיד, ברק אובמה. מי שראה את הנאום הכביכול דרמטי שלו בג׳ורג׳יה - זה שאחריו התברר שאין לו את הקול של סינמה, ולכן הנאום היה מיותר ומזיק בכל מקרה - ראה נשיא שכוחו לא בכריזמה האישית שלו.
גם הם כבר מביטים על הבחירות הקרובות, ואלה שאחריהן. גם הם חשים על גבם את צלו המאיים של טראמפ. גם הם נערכים לפריימריז, וחשופים לפגיעתם של הפעילים הכי רדיקלים של המפלגה. כלומר גם אם ביידן יושיט יד בניסיון למצוא שביל ביניים משותף, לא בטוח שיהיה מי שילחץ אותה.
התרעות פיקוד העורף