הרבה הישראלים שעקבו בימים האחרונים אחרי המלחמה שמתחוללת באוקראינה, לא יכלו להישאר אדישים למצב. אחת מהם היא ז'ניה פוקשנסקי, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, שבימי שגרה עובדת בקופת חולים ובמסגרות נוספות, בעלת ניסיון בהפעלת קו חם, שגייסה את כישוריה לטובת הפעלת קו סיוע לאוקראינים. "עליתי מקייב בשנות ה־90 והנושא מאוד קרוב ללבי", היא מספרת.
"שאלתי את עצמי מה אני יכולה לעשות לטובת העניין. יש לנו קבוצת פייסבוק של פסיכולוגים דוברי רוסית, וחשבתי שאולי עוד אנשים כמוני ירצו לעזור. כתבתי בקבוצה: 'מי יכול לעזור?', ומיד 15 איש הביעו רצון. הכנתי רשימה של שמות וטלפונים של פסיכולוגים ועובדות סוציאליות ופרסמתי פוסט בפייסבוק, שבו כתבתי שאנחנו מציעים סיוע נפשי לתושבי אוקראינה שזקוקים לעזרה. אפשר לחייג אלינו בוואטסאפ, בווייבר".
יש היענות?
"אחת מחברות הפייסבוק שלי שיתפה את הרשימה שפרסמתי, זה התחיל להתגלגל ברשתות, והתחילו ים של טלפונים. אנשים התקשרו בלילה, בכל שעה. יש אפילו מתנדבת דתייה שענתה לטלפון בשבת כי מבחינתה היה מדובר בפיקוח נפש. במקביל גם התחילו יותר ויותר פסיכולוגים לפנות אליי ולהגיד שגם הם רוצים להתנדב.
כשראיתי שיש כזו הצפה, אז פסיכולוגית חברה בשם אלה ברצ'נסקי פתחה קבוצת וואטסאפ שבה יש כבר כ־40 פסיכולוגים דוברי רוסית. את הפניות שאנחנו מקבלים אנחנו מעבירים לקבוצה הזאת, יש חלוקה, אנשים לוקחים מספרים ומתקשרים חזרה. אני מרגישה שאני עושה עכשיו משהו מאוד חשוב. מיום שישי אני עסוקה בזה פול־טיים, גם בלילות".
ספרי על כמה שיחות שהתקבלו
"בשבת למשל קיבלתי שיחה מבחור מאוקראינה שסיפר לי שהוא פנה למישהי מרשימת הפסיכולוגים שלנו ושהשיחה עם האישה הזאת החזירה לו את הרצון לחיות, כי הוא פשוט כבר לא רצה לחיות. בין השיחות הראשונות הכי קשות שאני קיבלתי הייתה שיחה מבחורה מקייב בת 29, חולת אפילפסיה, שלא נשארו לה תרופות כי היא לא הספיקה לקנות. היא מאוד פחדה שתקבל התקף. היא תיארה כיצד היא כל הזמן ישנה עם מגפיים, עם כובע, כמעט לא אוכלת. היה מאוד קשה לשמוע אותה".
איך מרגיעים בכזה מקרה?
"עודדתי אותה, נתתי לה טכניקות של הרגעה עצמית, דמיון מודרך והרפיות. היא אפילו לא ידעה שהיא זכאית לעלייה מטעם חוק השבות והפניתי אותה לסוכנות היהודית. היו שיחות נוספות מאוד קשות, ביניהן גם שיחות שהתנתקו כי פתאום הייתה הפצצה, ואז כבר לא הצלחנו לחזור לאנשים".
מוד של עשייה
גם סטלה ויינשטיין, מנכ"לית מפלגת ימינה, מצאה את עצמה מאז חמישי האחרון עוסקת בסיוע ליהודים וישראלים באוקראינה, בלי קשר ישיר לעבודתה. "ביום חמישי בצהריים זוג חברים שלי שנסעו לקייב בענייני עבודה, התעוררו לקול יריות", היא מספרת. "הם פנו אליי כדי שאסייע לחלץ אותם והתחלתי לבדוק.
פניתי למכרים שלי במשרד החוץ, שאלתי איך אפשר להגיע ולאן אפשר להגיע, ועדכנתי אותם. במקביל נוצר לי גם קשר עם אנשי השגרירות ואנשי חב"ד שנמצאים במקום, נוספו עוד ישראלים, הצלחנו לארגן אוטובוס, ואיכשהו מהמקרה הזה הפכתי לסוג של חמ"ל".
מה זה אומר בפועל?
"התחילו להפיץ את הטלפון שלי, ובמקביל הצלחתי להשיג טלפון של בחור ישראלי, גיא עמר, בעלים של חברת הייטק בלבוב, שהפך את חדר השרתים במבנה שהוא שוכר לצורך העבודה למעין בונקר. הפכנו את המבנה שלו בפועל לבית מחסה לישראלים. בימים האחרונים ישראלים פונים אליי, אני מתעדכנת עם בית חב"ד מהיכן אפשר לאסוף, היכן יש אזורי קרבות.
הצטרפו אליי עוד מתנדבים, יש בחורה בשם שני שמנהלת איתי את האופרציה. אין לזה שום קשר לעבודה היומיומית שלי ב'ימינה', אבל הצלחתי לגייס פעילים ב'ימינה' שגם יצטרפו לחמ"ל. כרגע יש 12 מתנדבים". ויינשטיין עלתה ארצה מרוסיה, ואילו בעלה עלה מדונצק שבאוקראינה. "הסבים של שנינו לחמו באותה מלחמה, ושניהם מתהפכים עכשיו בקבר", היא אומרת.
הטלפונים של המתנדבים שפועלים יחד עמה חולקו לפי ערים שונות באוקראינה. "כל מספרי הטלפון נמצאים בדף הפייסבוק שלי", אומרת ויינשטיין. "אנשים מתקשרים אליי בוכים. בזמן שאני מדברת איתך, יש לי כבר 15 שיחות שלא נענו. אני מקבלת מאות שיחות ביום. חלק מהאנשים שמתקשרים אנחנו מכוונים בעצמנו, חלק אנחנו מעבירים למשרד החוץ. כל מקרה לגופו. יש גם אזורים שמהם אנחנו מוציאים בעצמנו הסעות בעזרתו של גיא עמר. אני גם מחברת את המתקשרים לאנשי עסקים שנמצאים באוקראינה ויכולים לעזור".
בבוקר הפלישה, בשעה 07:10 בבוקר, החליטה גם מרינה קיגל, מייסדת קבוצת הפייסבוק "הרוסים על הרוסים" המונה כיום מעל 50 אלף איש ושאותה היא מנהלת יחד עם יבגני סטופין, לפתוח מעין חמ"ל המסייע לישראלים באיתור קרובי משפחתם שנמצאים באוקראינה. "ברגע שראיתי שיש פלישה, חשבתי מה אני עושה", היא מספרת.
"אנחנו קהילה א־פוליטית, יש אצלנו חמלה, עזרה הדדית וסיוע וחשבתי איך אנחנו משתלבים בזה. עוד לפני שפרצה המלחמה, מישהי העלתה אצלנו בקבוצה פוסט שהיא מחפשת את סבתא שלה באוקראינה, והסבתא לא עונה לטלפונים. הבחורה קיבלה המון תגובות. עם פרוץ המלחמה הבנו שיש צורך בכזו התארגנות. אנו מסייעים ביצירת קשר ובמתן מידע לגבי טלפונים חשובים של חילוץ, של עזרה, של כל דבר שיכול לסייע לישראלים שקרוביהם נמצאים באוקראינה".
והוסיפה: "אין כאן פוליטיקה ולא נקיטת עמדה, אלא כותבים רק מידע חיוני ובקשות לעזרה. אבל עדיין נאלצתי למחוק תגובות פוגעניות. יש כרגע מאות התכתבויות ותגובות ועשרות שיתופים של הפוסטים של החמ"ל, כשרוב הפוסטים עוסקים באיתור קרובים ובמתן טלפונים חיוניים. יש גם רשימת רכבות, טלפונים של פעילים, מידע שאספתי ברחבי הרשת, מידע מארגון נתיב, מהסוכנות היהודית והשגרירות".
איך המלחמה הזו משפיעה עלייך באופן אישי?
"עליתי מדונצק שבאוקראינה ב־1991. לא חשבתי שהמלחמה הזאת כל כך תכאב לי, אבל ברגע שזה התחיל הפכתי את הכאב לסוג של פרקטיקה, והחמ"ל הזה מציב אותי במוד של עשייה".
אין כיפת ברזל
"אנחנו משפחה דתייה, בשבילנו לסייע במצבים כאלה זה לעשות מצווה ולעזור לעם ישראל", אומרת נעמה שגיב מראש העין, שהחלה באיסוף מזון וכסף לטובת פליטים מאוקראינה שמגיעים למולדובה. "יש לי חברה מבני ברק, שאבא שלה הקים קהילה יהודית במולדובה", היא מספרת. "בעקבות המצב הם הפכו למעין מקלט, הם מקבלים את כולם וצריכים סיוע.
במוצאי שבת פרסמתי פוסט שבו אני מבקשת ממי שיכול להביא אלינו מצרכים, למשל מזון יבש, תמ"ל, חיתולים, וגם לתרום כספים כדי שהפליטים יוכלו להתאכסן שם בצורה מכובדת. יש בימים אלה כמה טיסות לשם של ארגוני הצלה, ואנחנו מעבירים דרכם את המצרכים. אצלנו זה מובן מאליו לעזור לבן אדם, במיוחד במצבים כאלה, גם אם הוא נמצא בקצה השני של העולם. כולנו אחים ואחיות".
בין היתר, נפתחו גם כמה קמפיינים למימון המונים שנועדו להעניק סיוע לתושבי אוקראינה. אחד מהם הוא "אחינו הנתונים בצרה - סולידריות עם קהילות יהודיות באוקראינה" שנפתח בפלטפורמת קוזמאצ'. "פנו אליי כמה אנשים פרטיים ואמרו שהם רוצים לעשות משהו בעקבות המצב", אומרת חיה יוסוביץ' מבית שמש שעוסקת בחינוך יהודי בתפוצות.
"זאת הייתה יוזמה מאוד יפה ומחממת את הלב. אמרנו שגם אם הסכום שנאסוף לא יהיה כזה גדול, עדיין הסולידריות והאכפתיות יחממו את הלב. החלטנו שהכסף שייאסף ייועד לבקשות שאנחנו מקבלים מכל הקהילות היהודיות באוקראינה. אני מאמינה שהרוב בטח יהיה לציוד ומזון".
עד כה נאספו כ־60 אלף שקלים, כשהיעד הוא 250 אלף שקלים. "אנחנו כבר מתחילים לבחון בקשות ולעזור", אומרת יוסוביץ'. קמפיין גיוס המונים נוסף הוא "פיקוח נפש: עם ישראל מתגייס להצלת יהודי אוקראינה" המתנהל בפלטפורמת JGive. "מי שהתחיל את הפעילות הזו הוא הרב פרץ קראהן שנמצא באומן.
אני עוזר לו לממש את הקמפיין בארץ", אומר אבי כהן, חברו של הרב. "הרב פנה אליי כדי שנסייע בגיוס כסף על מנת לדאוג ליהודים הנמצאים שם וזקוקים לאוכל, להסעות. פניתי לעמותת 'זכרון משה' ולחברים נוספים שלי ויצרנו את הקמפיין". עד כה גויסו בקמפיין כ־56 אלף שקלים.
אתמול החלה אולגה קווה להתנדב בקו החם של הסוכנות היהודית. "אני במקור מאוקראינה, עליתי לבד מהעיר דנייפרופטרובסק, עם מזוודה אחת, במסגרת פרויקט 'מסע'. חצי מהמשפחה שלי נשארה באוקראינה", היא מספרת. "אמא שלי נפטרה באוקראינה, יש לי שורשים מאוד מאוד חזקים שם. סיימתי שם תואר שני באוניברסיטה, עבדתי בקייב, יש לי חברות שמתגוררות שם, ואני בקשר איתן. עכשיו מאוד חשוב לי להתנדב".
מה את עושה במסגרת ההתנדבות?
"עונה לטלפונים של אנשים שמתקשרים מאוקראינה ורוצים לעלות לארץ, אני נותנת להם הכוונה. יש הרבה אנשים שפונים לקו. אפילו מרוסיה כבר מתחילים לקבל שיחות. אני מרגישה צורך לעזור. כשעלינו יורים טילים, יש לנו כיפת ברזל. באוקראינה אין כיפת ברזל. אנשים שם לא רגילים למצבים האלה ומאוד מפוחדים. אני כל הזמן בקשר איתם, ואנשים פשוט בטראומה, בשוק, הם לא רגילים לזה".