מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב בחן לראשונה את יצר האספנות בעולם הפרה־היסטורי, לפני כחצי מיליון שנה, ומה גרם לבני האדם הקדמונים למחזר כלים בעלי שני מחזורי חיים – כלים שיוצרו בזמן קדום מסוים, יצאו משימוש וננטשו - ושנים רבות לאחר מכן נאספו ועובדו מחדש על ידי בני אדם בתקופה מאוחרת יותר.
החוקרים, שבחנו כלי צור משכבה בת כחצי מיליון שנים באתר רבדים שבדרום שפלת החוף, מעריכים כי יצר האספנות בעולם הקדום נבע בראש ובראשונה מההיבטים הרגשיים והרצון לשמר את הקשר עם האבות הקדומים ואת הזיכרון שלהם.
המחקר הייחודי נערך בהובלת הדוקטורנטית בר אפרתי ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, והוא בוצע בשיתוף החוקרות ד"ר פלביה ונדיטי מאוניברסיטת טובינגן שבגרמניה ופרופ' סטלה נוציאנטה צזארו מאוניברסיטת לה ספיאנצה שבאיטליה.
לדברי אפרתי, הימצאותם של כלים בעלי שני מחזורי חיים היא תופעה מוכרת באתרים פרה־היסטוריים בכל העולם, אך תופעה זו מעולם לא נחקרה לעומקה. במסגרת המחקר, החוקרים התמקדו בשכבה אחת מהאתר רבדים, שלהערכתם היה במיקום מועדף שהאדם הקדמון חזר אליו שוב ושוב בזכות שפע בעלי החיים, וביניהם פילים, שחיו בסביבה. באזור מצויות גם הרבה אבני צור גולמיות באיכות טובה, ואכן, מרבית הכלים שנמצאו ב"רבדים" יוצרו מצור טרי.
"ברור כי העיבוד מחדש של הכלים לא נבע ממחסור בחומר גלם, שכן אבני צור מצויות באזור בשפע, ומרבית הכלים יוצרו מצור טרי", מבהירה אפרתי. "הכלים שמוחזרו גם אינם ייחודיים, או מתאימים במיוחד לשימוש מסויים, כך שלא נראה שיש לנוהג הסבר פונקציונאלי בלבד".
"מממצאי המחקר אנו מעריכים כי תופעת המחזור בעולם הפרה־היסטורי נובעת מהמשמעית שייחסו בני האדם לפריטים אשר יוצרו על ידי קודמיהם. אפשר לדמיין אדם קדום שהלך בשטח לפני כחצי מיליון שנים וכלי אבן ישן צד את עינו, מונח על הקרקע כ'אבן שאין לה הופכין'.
"לפריט יש עבורו משמעות – זכר אבותיו שייצרו אות הכלי או קשר למקום מסויים, והוא מרים אותו, הופך אותו בידיו, ומחליט לקחת אותו 'הביתה'. מאוחר יותר הוא מתבונן שוב בכלי, ממשש אותו ושמח בו, ומבין שאם ישתמש בו באופן יומיומי, הקשר והזיכרון יישמרו ואף יתחזקו", העריך פרופ' ברקאי בעקבות הממצאים.