ביום הפקודה: בשבועות האחרונים מתגברים הדיווחים על כך ששיחות המשא ומתן בווינה בין איראן למעצמות מתקרבות לסיומן. אמנם, אין עדיין חתימה רשמית, אך ממסרים של דיפלומטים מערביים ואיראניים, עולה הסברה כי החתימה תתרחש בקרוב ופנינו לעידן חדש במזרח התיכון.

ראש הממשלה, נפתלי בנט, נאם בחודש פברואר האחרון בוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב והצהיר כי "ההסכם המתגבש עם איראן יביא לאלימות גדולה באזור". בנט הוסיף כי "ההסכם הזה מציב אתגרים חדשים לביטחונה של ישראל". מכאן, עולות תהיות לגבי התגובה של ישראל ביום שהסכם הגרעין ייחתם באופן סופי.

ממול ניצבת הרפובליקה האסלאמית של איראן, אחת המדינות הגדולות בעולם, בעלת אוכלוסייה של למעלה מ-80 מיליון איש. על פי האתר "Global Fire Power", הצבא האיראני ממוקם במקום ה-14 בעולם מבחינת חוזקו עם למעלה מחצי מיליון חיילים פעילים ועוד כ-350 אלף כוחות מילואים. איראן מחזיקה כיום במספר מערכות טילי קרקע-אוויר (SAM) שיובאו מארצות הברית ואירופה לפני כ-50 שנה, טרום המהפכה האסלאמית של 1979.

עם זאת, מכיוון שלאחר עליית ח'ומייני נוצרו בעיות בגישה לחלקי חילוף וטילים חדשים, טהראן החלה לרכוש טילים מסין ורוסיה. בשנים האחרונות החלה איראן בייצור עצמי של מערכות מודרניות. על פי ההערכות, לאיראן יש כ-160 סוללות הגנה האווירית הפזורות לאורכה ולרוחבה של המדינה.

בשנת 2016, ההגנה האווירית של איראן קיבלה חיזוק משמעותי, כאשר רוסיה מסרה לידיה את מערכת ה-S-300-PMU2, הנחשבת למתקדמת בעולם לצד הפטריוט האמריקאי. המערכת הייתה צריכה להגיע לידיה של איראן עוד בשנת 2007, אך בלחץ המערב ההסכם בוטל, והתחדש שוב לאחר החתימה על הסכם הגרעין בשנת 2015. על פי גורמי מודיעין, האיראנים קיבלו כארבע סוללות בסך הכל.

מערכת ההגנה האווירית S-300 (צילום: AFP via Getty Images)
מערכת ההגנה האווירית S-300 (צילום: AFP via Getty Images)

המערכת המתקדמת מסוגלת לזהות עד 200 מטרות במקביל וליירט אותן בטווח של עד 195 ק"מ. המערכת הרוסית גם מזהה טילים בליסטיים בטווח של עד 50 ק"מ. ביולי 2017, איראן ביצעה תרגיל צבאי נרחב והכריזה על המערכת כמבצעית. על פי אנליסטים שונים, המערכת פרוסה בין היתר בטהרן, איספהאן ובושהר.

במקביל, איראן לא הסתמכה רק על המערכת הרוסית המתקדמת, ופיתחה לאורך השנים מערכות הגנה אווירית בפיתוח עצמי. אחת מהן, היא מערכת ה-Bavar 373, "אמונה" בשפה הפרסית. על פי גורמים במדינה, המערכת היא "הגרסה האיראנית ל-S-300". המערכת נחפשה ב-22 באוגוסט 2019 במהלך טקס צבאי והוכרזה מבצעית עוד באותו היום. האיראנים מדווחים כי לבוואר טווח גילוי של עד 300 ק"מ ויכולת ליירט שישה מטרות בטווח של עד 200 ק"מ והיא חסינה באופן מוחלט מלוחמה אלקטרונית. 

מערכת ההגנה האווירית ''Bavar-373'' של איראן (צילום: BEHROUZ MEHRI/AFP via Getty Images)
מערכת ההגנה האווירית ''Bavar-373'' של איראן (צילום: BEHROUZ MEHRI/AFP via Getty Images)

באותה שנה, האיראנים חשפו מערכת הגנה אווירית נוספת בייצור עצמי של ארגון התעשיות האוויריות במדינה (IAIO). המערכת היא ה-khordad 15 המצוידת בטילי Sayyad-3 ("צייד"). האיראנים מדווחים כי המערכת בעלת יכולת לאתר מטוסים, טילי שיוט וכלי טיס בלתי מאוישים בטווח של 150 ק"מ ולנעול עליהם מטווחים של 120 ק"מ. כמו כן, אנליסטים במערב דיווחו כי החורדאד-15 מסוגל לזהות גם מטרות חמקניות ממרחק של 85 ק"מ ויכולת יירוט בטווח של 45 ק"מ.

טיל ''סאיאד -2'' מתוצרת איראן (צילום: AFP via Getty Images)
טיל ''סאיאד -2'' מתוצרת איראן (צילום: AFP via Getty Images)

לצד המערכות הפועלות בשכבה העליונה בהגנה האווירית האיראנית, ישנן גם מערכות הפועלות בשכבות התחתונות. בשנת 2013 האיראנים חשפו את מערכת ה-"יה זהרה" (Ya-Zahara) המבוססת על FM-80 הסיני. על פי האיראנים, המערכת בעלת יכולת זיהוי, מעקב והשמדת מטרות כגון מסוקים ומזל"טים. היתרונות במערכת כזאת, לפי גורמים צבאיים, היא שניתן לפרוס אותה בכל מצב ובכל מזג האוויר והמעקב אחר המטרות מתבצע באופן אוטומטי לחלוטין.

המערכת משתמש במכ"ם Sky Guard בטווח של עד 20 ק"מ וזיהוי של 3 מטרות בו זמנית. לצד היה-זהרה, קיימת מערכת נוספת הפועלת בשכבות התחתונות והיא ה"הרץ-9", בעלת יכולות פסיביות, כך שהמטוס של האויב, אינו יודע שהוא במעקב אחר המערכת.

בחודש יולי האחרון, מפקד ההגנה האווירית האירנית, תא"ל עלירזא סבאהיפארד הצהיר כי ההגנה האווירית של ארצו היא מספר אחת באזור, מגילוי ועד יירוט – "הרפובליקה האסלאמית של איראן היא בין הבכירות בהגנה אווירית, לא רק באזור אלא בעולם". אסור לקחת את דבריו בזלזול, ביום הפקודה, תצטרך ישראל להתמודד עם צבא איכותי וגדול, כאשר בכוחותיו נמצא חיל הגנה אווירית חזק ומצויד.