שכניה של טטיאנה התקשרו אליה ודיווחו על חיילים שעולים לדירה של הוריה. "אני גרה בסביבה, אבל בבניין אחר", אמרה. "אחרי כמה דקות אמא ואבא כבר לא היו זמינים לי בטלפון, התקשרתי למנהלת העיתון כי היא בקשר עם הרוסים. ביקשתי ממנה להתקשר אליהם ולאיים שאם תוך שעה לא מחזירים את ההורים שלי - אני מתקשרת לחברות שלי בישראל להודיע שנחטפו אזרחים ישראליים. שעה אחרי זה הם באו לקחת גם אותי".
טטיאנה התקשרה לחברתה אנה, שנמצאת בישראל, ועדכנה אותה שהכוחות הרוסיים הגיעו לקחת אותה. "הם נכנסו למרות שאמרתי להם שלא הזמנתי אותם, המשכתי לשאול מי הם, אבל הם לא אומרים בדיוק. זה חלק מהמשחק שלהם", סיפרה, "הם הולכים בלי תגים ובלי דרגות. יש להם רק פס לבן על המדים. לקחו אותנו לבניין עירוני שהם השתלטו עליו, בחוץ, משום מה, נתלה דגל סובייטי וגם דגל רוסיה. הכניסו אותנו לחדר עם שלושה חיילים, שהורו לאמא שלי להגיד לי לדבר, כי אם לא - יהיה מצבי יותר גרוע". טטיאנה נענתה. "בשביל אמא אני אספר כל מה שאתם רוצים לדעת", אמרה לחיילים הרוסיים.
"הם כל הזמן חזרו על זה שזה לא כיבוש, שהם באו לעזור לעיר. לא ברור למה, כמובן. הם ביקשו שאתחייב שלא לצאת יותר להפגנות ושלא אהיה מעורבת בפעולות קיצוניות. התחייבתי. היה להם חשוב שאצהיר שדיברו איתי בכבוד, ושאחתום שלא הרביצו. חתמתי, באמת לא הרביצו. כשבסוף שיחררו אותנו, אמרו שנבוא למחרת ויחזירו לנו את הטלפונים. באנו למחרת, אבל את הטלפונים הם לא החזירו".
טטיאנה קומוק היא מעצבת אופנה בת 40, גרושה ללא ילדים. אביה אוקראיני ויהודי, אמה רוסיה ולא יהודייה. את העלייה הראשונה שלה לישראל עשתה טטיאנה בשנת 2000. היא נשארה כשנה בארץ, ושבה לאוקראינה. לפני כעשר שנים שוב עלתה ארצה ורק לאחרונה, לפני כחצי שנה, שוב העתיקה את מגוריה למליטופול ופתחה שם את העסק שלה.
על אף המצב הקשה בעיר, טטיאנה החליטה להישאר. "אני מרגישה פה בבית, ולא עוזבים בית כשהזמנים לא טובים. גם לא רציתי להשאיר פה את ההורים שלי לבד". היא החלה לפרסם ברשתות החברתיות שלה, ברוסית, מה קורה בעיר שלה. "אני תמיד אמרתי שאני לא אהיה עיתונאית, אולי בגלל שאבא שלי אחד - אבל זאת מלחמה, אז יש דברים שצריך לעשות".
אחרי מעצר אביה והעיתונאים תחתיו, אתר החדשות השני בעיר עומד כעת בפני סכנה. "בעלת האתר והעיתונאים עזבו את העיר מיד בתחילת המלחמה ודיווחו מרחוק, אבל אתמול הגיעו הרוסים לאבא של הבעלים, איש חולה בן 75, עצרו אותו ואמרו שיחזירו אותו רק כשהבת שלו תתייצב בעיר ותבקש את שחרורו".
"אלה שיטות נאציות, השליחות שלי היא לספר על זה", אמרה טטיאנה. "כל העולם מבין עכשיו מי זו רוסיה ומי זה פוטין. ברגע שהפנמתי את זה, הפסקתי לפחד. מה שאני עושה זה לא כישראלית או יהודייה, אלא כבת אדם", הדגישה, וקראה לעולם לעזור לאוקראינה. "אם במלחמת העולם השנייה היו עוזרים ליהודים, היה ניתן למנוע את השואה. יש רצון לחזור לחיים נורמליים, ועולים בי געגועים לישראל, לנווה צדק ולים שרואים משם, אבל אני חייבת להמשיך ולספר לעולם. זו לא מלחמה של פוטין נגד אוקראינה, אלא של רוסיה נגד העולם. במלחמה הזו, זה התפקיד שלי - אני חיילת של כתיבה".
התרעות פיקוד העורף