בין שלל המתנדבים מרחבי העולם שמסייעים מאז פרוץ המלחמה באוקראינה ללמעלה משבעה מיליון הפליטים שברחו מהמדינה מאז הפלישה הרוסית, נמצאת גם נטלי ברוך מישראל, שניהלה בשבועות האחרונים שני בתים בעיר ז'שוב בפולין, בסמוך למעבר הגבול מדיקה שבין פולין ואוקראינה, שבהם מתגוררים פליטות אוקראיניות וילדיהן. "זה בית שנותן להן תחושת ביטחון, תחושה שהן חופשיות, תחושה של שגרת חיים", אומרת ברוך, שמבקשת לא לקרוא למקומות האלה מקלט או בית מחסה.
ברוך, שבעברה עבדה עם נשים נפגעות אלימות, היא מנחת קבוצות העצמת נשים, ודוקטורנטית באוניברסיטת בן־גוריון שמחקרה עוסק במגדר באזורי סכסוך פוליטי וצבאי. עם פרוץ המלחמה, נסעה להתנדב בפולין במסגרת פרויקט SheltHer, שמספק לפליטות מרכזי שהייה ותמיכה באופן זמני ומסייע להן להתמודד עם מצבי דחק וטראומה. לפרויקט שותפים עמותת טופז, הפעילה הפוליטית־חברתית־סביבתית אורנה אנג'ל, ומיזם אורקה (ORCA). "יחד עם עוד שתי מתנדבות מישראל תפקדתי כאם בית", מספרת ברוך. "היינו אחראיות על שני הבתים הללו".
הבית הראשון נפתח באפריל האחרון, והשני במאי. בשני הבתים יחד גרים כרגע 12 נשים ו־15 ילדים, מגיל שנתיים ועד 17, כאשר כל שלושה חודשים הנשים מתחלפות. בכל חדר מתגוררת אישה עם ילדיה. "גם כיום פליטים, ובעיקר פליטות, ממשיכים לחצות את הגבול האוקראיני", אומרת ברוך. "לבית מגיעות פליטות שהפניות שלהן מתקבלות אצלנו מארגונים פולניים, מכנסיות בז'שוב, מארגונים אוקראיניים, לפעמים גם אישה מביאה אישה.
"נגע בי מאוד סיפורה של פליטה שאמרה: 'אני נמצאת כאן ואוכלת, ואילו הבן שלי, בן 21, שלא יכול היה לצאת מאוקראינה, כבר לא אכל שלושה ימים בגלל משבר הומניטרי'. יש בבתים נשים אוקראיניות שהתחבאו מהפצצות מתחת לרכבות עומדות. נכון לרגע זה רוב הנשים אצלנו הן גרושות, פרודות, בעיקר כאלה שהשאירו באוקראינה בנים ולא בעלים. לכמה מהן, אלה שהגיעו מחרקוב למשל, הבתים באוקראינה נהרסו. יש להן קושי גדול עם התחושה שהן כביכול מוגנות עכשיו, אבל המשפחה שלהן באוקראינה נאבקת ואין ביכולתן לעזור לקרוביהן.
אישה אחת למשל רוצה לשנע משאית אוכל לתוך אוקראינה, והיא מנסה לגייס לטובת העניין נשים נוספות. יש לנו אישה בת 50 שהגיעה יחד עם הבת והנכדה. הבת והנכדה חזרו לאוקראינה, והאישה עצמה עובדת עכשיו כתופרת בפולין. את הכסף היא שולחת לאוקראינה".
בשני הבתים, מספרת ברוך, "הפליטות וילדיהן מתנהלים כמו משפחה אלטרנטיבית. הבית מהווה בעצם מעין אלטרנטיבה למשפחה. יש קשר בין הנשים, יש חברות בין הילדים. שני הבתים האלה נועדו להחזיר להן את שגרת החיים. הן לומדות פולנית בשיעורים שמעבירים ארגונים שונים. מישהי גם עברה קורס להקמת עסק זעיר. יש כל מיני קורסים שהממשלה הפולנית וארגונים הומניטריים שונים מארגנים. יש נשים שכבר מצאו עבודה. אחת בדואר, האחרת כתופרת. הן הולכות לעבודה וחוזרות לבתים. יש להן תקציב שאנחנו נותנות, הן קונות אוכל ומבשלות לעצמן. אנחנו מגיעות לשם, מדברות איתן, משחקות עם הילדים, מעבירות סדנאות של נטוורקינג, עוזרות במציאת עבודה".
אם הן לא עובדות, הן נגררות למצבי עוני, נדחקות לשוליים. אם הן מוצאות עבודה, המשכורת שלהן יחסית נמוכה, ואז הן לא יכולות לשכור דירה, כי בעלי בתים לא רוצים להשכיר דירה לאישה שלא עובדת או שמרוויחה שכר מינימום. לכן אנחנו מעודדות אותן לשכור בית יחד עם נשים נוספות. יש גם קושי של שפה, אבל זה יחסית זניח. כמו כן, פליטות מגיעות לפעמים לפולין בהריון אחרי שעברו אונס על ידי חיילים רוסים, או שהיו בהריון לפני כן. חלק מהן רוצות לסיים את ההריון, זה לא פשוט, ויש ארגוני נשים שמנסים לעזור להן בכך. יש עלייה בפניות של נשים שרוצות לעשות הפסקת הריון".
התרעות פיקוד העורף