הדובר הוא ח"כ לשעבר ד”ר רומן ברונפמן (68), יליד אוקראינה ומומחה למדינה זו, המוסיף ואומר: “הרושם שהתקבל הוא שישראל בחרה בצד הלא נכון. לקח זמן עד שזה השתפר, כשיאיר לפיד, תחילה כשר החוץ ולאחר מכן גם כראש הממשלה, נקט צעד יותר תקיף כלפי רוסיה וגינה את ההתקפות של הרוסים באוקראינה, עם רציחות של האוכלוסייה האזרחית. יש להצר על כך שמדינת ישראל איננה נערכת לאפשרות של גל עלייה המוני משם”.
הוא נולד בצ’רנוביץ שבדרום מערב אוקראינה. “גדלתי בעיר עם חיי תרבות עשירים, שלפני השואה שליש מתושביה היו יהודים”, הוא מספר. “כבר בגיל 22 הייתי שם מרצה באוניברסיטה, מבקר ספרות ומנהל מרכז תרבות גדול בעיר, אך בשנת 80’ עזבתי הכל ומתוך ציונות עליתי ארצה עם אשתי ובננו הבכור, צביקה, כשהייתה אפשרות לצאת מברית המועצות. הגענו לישראל אחרת מאשר היום: ישראל מסבירת פנים, עם הסלוגן ‘מעולה לעולה כוחנו עולה’. הוקפנו באהבה ובתשומת לב, מה שתרם לקליטה המוצלחת שלנו בארץ. עלינו לחיפה. ב־93’, לאחר שפרשתי מעריכת עיתון ‘ורמיה’ ברוסית, נבחרתי למועצת העיר ברשימתו של עמרם מצנע והייתי יו”ר מטה ההסברה של רבין בקרב העולים מברית המועצות לשעבר. כחבר מועצת העיר הקמתי את הרשות לקליטת עלייה בחיפה, שדרכה קלטנו כ־100 אלף עולים חדשים עד שנת 2000”.
כעבור שנה נבחר ברונפמן לסגן נשיא “הפורום הציוני”, וכשהעומד בראשו, נתן שרנסקי, התמנה לשר, ברונפמן החליפו. עד מהרה התגלו בקיעים ביניהם, עם הקמת “ישראל בעלייה”, המפלגה הסקטוריאלית דאז של יוצאי חבר העמים, על רקע היות ברונפמן מזוהה עם השמאל. הוא, יו”ר הסיעה בכנסת, התפצל מהמפלגה והקים את מפלגת “הבחירה הדמוקרטית” קצרת הימים.
בהמשך חבר עם “הבחירה הדמוקרטית” למרצ. “כשפרשתי מ’ישראל בעלייה’, היה טומי לפיד, ראש 'שינוי' דאז, הראשון שהציע לי להצטרף אליו", הוא מספר. "כיוצאי האימפריה האוסטרו־הונגרית, היו לנו לא מעט שיחות בנושאים היסטוריים. שקלתי את הצעתו, אבל הבנתי שההשקפות שלי יותר שמאלה מאשר מפלגת מרכז כשינוי. במקום זה הצטרפתי לקראת בחירות 2003 כיחידה נפרדת לרשימה משותפת עם מרצ וזאת הייתה הקדנציה האחרונה שלי בכנסת”.
ב־2006, עם סיום כהונתו השלישית בכנסת, הפתיע ברונפמן לא רק בפרישתו מהחיים הפוליטיים, אלא גם במעבר שלו, אקדמאי בעל תואר דוקטור ללימודים רוסיים וסלאביים מהאוניברסיטה העברית, אל עולם העסקים, כשהקים עם בנו, צביקה, חברת נדל”ן. “לא הייתי אומר שזאת הייתה הצלחה אדירה, אבל למדתי הרבה”, הוא מסכם בקצרה.
ברונפמן חי בתל אביב, נשוי, אב לצביקה ולזהר וסב לארבעה נכדים. יש לו אוסף של עתיקות, שאיתו החל עוד באוקראינה, ואוסף של קרמיקה ישראלית. כגמלאי, כפי שהוא מכנה את עצמו, יש לו הפנאי הדרוש לכך. כשהוא נשאל כיצד הגמלאות הקדימה לקפוץ עליו, משיב ברונפמן: “זה עניין של צירופי גורל. הגעתי לשיא הקריירה בגיל מאוד צעיר - באקדמיה, בעיתונות ובפוליטיקה. אחרי צמיחה מהירה, בא מיצוי”.
התרעות פיקוד העורף